חפירתי:
ובכן, האמת היא שלקח לי שלוש פעמים להתחיל את אנשי ההשתנה החופשיים, ורק בפעם השלישית סיימתי. וזה היה מצוין. הסוף היה מאוד מרגש, והאמת היא שנאי מחבבת את טיפאני מאוד. כמו שפראצ'ט אמר שאמרו לו: הוא אשכרה הצליח לכתוב התנהגות של ילדה קטנה, אפילו שהיא קצת חכמה מדי לגילה. הנאק מאק פיגל בספר הזה אדירים במיוחד, כי לא המציאו להם עוד תת0סלנג מיוחד שדורש מילון. כובע מלא שמיים: לצערי לא הצלחתי למצוא את הספר בהוצאה עם הציורים של פול קידבי, שזה מאוד חבל כי המהדורה השנייה שיש בארץ מלבדה (ולפיכך זו שיש לי) מכוערת רצח עם מין CGI מזעזע על הכריכה ובלי איורים בפנים. זה היה טראגי. בכל מקרה, אותו פחות אהבתי מהשניים האחרים. גם כי ההייבר היה villan ממש מעפן יחסית למלכת הפיות והספר מתעסק קצת יותר מדי בטיפאני עצמה מאשר בטיפאני לעומת העולם שבו היא חיה, שאת זה מאוד אהבתי באנשי ההשתנה - הקשר של טיפאני ל"גיר" ולחיים שלה יחד עם העובדה שהיא מכשפה. חוץ מזה שלמרות שהמכשפה הזו שטיפאני מתמחה אצלה היא אדירה (ואני לא זוכרת איך קוראים לה), ת'כלס הקטעים עם הcoven ועם בופו לעומת קסם אמיתי היו לא כל כך מעניינים לטעמי. הסיום, שוב, נהדר. ווינטרסמית': מאוד אהבתי את הדינמיקה בין טיפאני לרולנד, ואני די מרוצה מזה שפראצ'ט סופסוף סוג של העז לכתוב רומנטיקה, ומאוד אהבתי את הספר בכללי (באמת שאין לי תלונות), למרות שנורא הפריעה לי העובדה שזה ממש OOC בשביל טיפאני לעשות משהו כמו להצטרף למוריס ולעשות משהו שהיא כל כך לא אמורה לעשות. אחרי הדמות שלה בשני הספרים האחרים, שהיא מאוד פרופר ועניינית ומעשית, זה היה לא במקום. אבל אני מניחה שהעלילה דרשה שהיא תעשה את זה
וקשה לתאר במילים כמה אני מחכה לI shall wear midnight. אפילו רק כי השם של זה אדיר.
)
נראה לי שהפיגיילס איבדו קצת מהתפקיד שלהם ככל שהסידרה מתקדמת לטובת טיפני, התבגרות, רומנטיקה וכו'.