סדרת ספרי פנטזיה טובה לשם שינוי

Funeral Drum

New member
סדרת ספרי פנטזיה טובה לשם שינוי



בעצם לא ממש זוכר איך קוראים לה, משהו כמו קורותיו של תומס קובננט חסר האמונה. מדובר בבנאדם מצורע בעולם המודרני של היום, שעובר באיזושהי דרך פלאית לעולם פנטזיה ממוצע, בו הוא מקבל מחדש את בריאותו ובעצם גם מעמד של גיבור מיתולוגי שחזר להציל את העולם. העלילה מפגרת למדי כמו ברוב ספרי הפנטזיה, אבל המיקוד העיקרי בספר הוא על הפסיכולוגיה המעורערת של הגיבור הראשי, שמסרב להאמין בעולם אליו הגיע ומתעקש על כך שהוא רק חולם. ההתמקדות האינטנסיבית הזאת במוח המסכן שלו הופכת את הספר למקבילה פנטזית ופחות מוצלחת כמובן של החטא ועונשו. הספר גם כתוב ממש טוב, הכרך הראשון יותר מהשאר. די נהנתי. יום טוב shine on -slide-
 

EverMan

New member
אני היחיד שנמאס לו ממשפטים כמו :



``העלילה מפגרת למדי כמו ברוב ספרי הפנטזיה`` נהנית מהספר ? סבבה ... למה להמשיך עם הירידות הרדודות האלו ? וקורותיו של תומס קובננט מראות הרבה יותר את המצב של האנושות כיום שמגלים אנשים , שמקצים אנשים שלא דבר ... להראות את ה``רוע`` של העולם והחברה המודרנית שלנו. אבל מה שבאמת יפה בספר הזה שהוא לא מתחסד , יש שם אונס מכות וכן הלאה ירקות.
 

Funeral Drum

New member
לא יודע כמה כמוך יש



וזה לא משנה... העברתי ביקורת על הספר ואני חושב שזה ספר שלא מתבטא בעלילה מקורית מדי, וזה גם לא המרכז של הספר בכל אופן. ואם זה עושה לך טוב אז אני לא מרודפי ז`אנר הפנטזיה. לדעתי זה סגנון לגיטימי ונחמד (בטח לא חולני והרסני כמו שכמה אנשים ציינו). slide
 

הייזל

New member
עלילות תומס קובננט



נחשבת לפנטסיה טובה למרות שלי אישית היו קשיים רצינים לחבב את העולם או הדמות הראשית. לדעתי תומס קובננט הוא בכיין יבבני ממדרגה ראשונה ואיך דווקא הוא נבחר לשמש כגיבור הוא תעלומה שלמה בעיני. אה, ודרך אגב אם אתם מתכוונים להכניס משהו מעלילה הספר שלא מופיע על הכריכה ויכול לסכן באיזוהי צורה את הנאת הקריאה בספר לאלו שעוד לא קראו אותו, אתם מתבקשים להודיע מראש באמצעות המילה ``ספויילר``. תודה.
 

Boojie

New member
הרבה אנשים שותפים לדעתך,



ואני לא מקבלת אותה, דווקא. ראשית, אציין שאני לא חושבת שדברי הבאים כוללים ספוילרים, כי הם מתייחסים לדברים שנגללים די בתחילת העלילה, אבל מי שרוצה להיזהר במיוחד, אולי כדאי לו להימנע. אז ככה: תומס קובננט הוא איש נורמלי. הוא לא גיבור, שאוכל אבנים לארוחת בוקר. הוא לא יצור נאצל, שכל תלאות הגורל יכולות ליפול עליו והוא לא יניד עפעף ושערה לא תיפול מבלוריתו המסורקת. הוא בנאדם. קצת רומנטי, קצת ציני, קצת טוב, קצת רע, מאוהב באשתו ואוהב את בנו, ומאושר בקריירה החדשה והמלהיבה שלו כסופר מצליח. ועל הבנאדם הזה נופל המון המון חרא. הוא חוטף צרעת, שגם היום זו מחלה אקזוטית שאין לה מרפא, וגורמת נזק בלתי הפיך לעצבים, סכנת חיים מכל פציעה, ודחייה חברתית עצומה. הוא מאבד את אשתו, שמסרבת להישאר קרובה אליו, ואת בנו, שהיא לוקחת איתה. הוא מאבד את הקריירה שלו, כי הוא לא מסוגל לכתוב יותר - כתיבתו הקודמת נראית לו תפלה. הוא מאבד את כל קשריו החברתיים - כולם מנדים אותו לפתע. הוא מאבד את יכולתו להנאה, גם מינית וגם נפשית. אולי את, הייזל, לא היית נהיית מרירה בעקבות כל זה. ואולי הרבה גיבורים אחרים מעולם הפנטזיה, גם. אני כן. אני בטוחה שדבר כזה היה הופך אותי לאדם מאד מריר, מאד מרוכז בעצמו, מאד כואב. ואני בטוחה שכך היה קורה ליותר מתשעים אחוז מבני האדם. ועם השאר, אני לא בטוחה שהייתי רוצה לדבר, כי הם בדרך כלל נורא מעצבנים. אז להגדיר את קובננט כאדם מריר ומעצבן זה להתעלם מכל הקונטקסט. קובננט הוא אדם חולה. אדם שמתמודד עם הרס עולמו, בדרך שבה כמעט כל אדם מתמודד עם זה. וכשהוא מאבד את נקודת האחיזה האחרונה שלו - הרציונליות, הסדר שבעולם שלו - כמובן שהוא מסרב להאמין בזה ולקבל את זה. בטח, הרבה יותר נחמד להאמין שאם אני הייתי באותו מצב הייתי מישירה פנים אמיצים לעבר קשיי החיים, מקבלת הכל ברוח חיובית, מסתגלת מיידית להחלפת העולם שלי בעולם מהסוג שמעולם לא האמנתי בו, והופכת מייד לאביר האצילי על הסוס הלבן שמציל את המצב. אבל מה, זה לא כל כך ראליסטי. ואני, מה לעשות, מעדיפה ראליזם על משוגות דמיון באשר לטבע האנושי, גם בפנטזיה.
 

הייזל

New member
אני מסכימה עם מה שאת אומרת אבל..



אחרי שהוא נמצא בעולם המאד בריא הזה כמה חודשיים, פוגש בכל מיני יצורים שלמרות המעשה המסויים שהוא עשה לא דוחים אותו, מכל כיוון הוא מקבל הבנה וסימפטיה בלי רחמים וכל מה שמבקשים ממנו זה להפסיק לרחם על עצמו ולקום ולעשות מעשה. מה עושה הוא יושב ומיבב על כמה שהוא מסכן המציאות רועדת לו ודועכת לה הלאה. הוא לא נצמד לרציונליות שלו הוא נצמד לרחמים עצמיים. נכון, שהוא הולך לשלם בעצמו את כל החשבונות שלו אבל מעניין שהוא מתמודד עם הנידוי החברתי המציאות שלו הרבה יותר טוב מאשר עם האהדה הכנה במציאות ``החלומית``. יותר קל לו לעשות דווקא. את חושבת שאני בנאדם נחמד והירואי אז דווקא לך. אתם ברוחים ממני כי אני מצורע אז דווקא אני אצא לעיר. אתם מאמינים בי וזקוקים לי אז אני אעשה הכל כדי לא להמנע מלעשות מה שאתם מבקשים לא משנה המחיר. זה מאד יפה מצד הסופר ליצור דמות כל כך ``מציאותית`` אבל האמת היא אפילו חולה אייד שהוא המצורע המודרני היה מנער את עצמו כבר באמצע הספר הראשון. אני מחבבת את הרעיונות שלך בדר``כ אבל אני חושבת שאת טיפ טיפה נאיבית לגבי אופיו של האדם.
 

EverMan

New member
זה באמת נכון



הדמות שלי טובה מאוד ... אבל יש שלבים שהוא ממש ממש ממש מרגיז שהוא מתחיל להיות אנוכי ומיבב על עצמו ועל החיים המסכנים שלו... וזה קצת נוגד את עצמו העובדה הזאת והעובדה שהוא יוצא להרפתקאה כזאת ... אבל זה באמת ספר טוב .. מומלץ בחום למי שנמאס לו מדברים ``רגילים``.
 

Funeral Drum

New member
הממ



התגובה של קובננט לעולם החדש די ברורה. בסך הכל הוא נאלץ לעבור המון בעולם האמיתי והוא התגבר על זה, בן אדם ממוצע לא היה מתגבר על על קשיי הצרעת, וקובננט התגבר על זה, אך הוא נאלץ לסגל את עצמו למשטר של מצורע ולמנוע מעצמו כל אופטימיות. לחיות בפרנויה נגד האושר. העובדה שהוא לא מאבד לגמרי את שפיותו כשהוא מגיע לעולם החדש כבר עושה ממנו גיבור, לא גיבור פנטזיה, אבל גיבור. slide
 

Boojie

New member
אני עדיין לא מסכימה אתך.



כשכל מה שנשאר לאדם זו האמונה שלו במציאות כפי שהוא מכיר אותה, הוא ייצמד אליה בכל כוחו. אני מכירה די והותר אנשים שמכחישים מציאויות כל חייהם כי הם לא מוכנים לקבל אותם. אם תשימי לב, העולם שקובננט נפל אליו מ-ל-א באלמנטים שכמו נשאבו מהאלמנטים הכואבים בחייו, כך שזה מובן מאליו להתייחס אל העולם הזה כאל מציאות חלום ולא כאל מציאות אמיתית. אני לא הייתי משווה צרעת לאיידס - איידס, עד שלבים מתקדמים מאד, לא גלוי על פני השטח. הוא לא פוגע ביכולת לקיים יחסי מין, לא גורם לקטיעת אברים, לא גורם לך להדיף ריח דוחה, ולפיכך קל יחסית להסתיר אותו. צרעת, לעומת זאת, היא כמו אות קין. וראיתי די והותר אנשים חולים במחלות קשות, כדי לדעת שבאופן סטנדרטי, אנשים הופכים להיות בלתי נסבלים במצב הזה. השילוב של הפחד, הכאב, המרירות, התלות - כל הדברים שמתלווים למחלה קשה, ממש לא עושים טוב לאופי האנושי. שוב - אולי את אחרת. במקרה זה - ברכותי.
 
למעלה