סדר יום והרגלים.....

[רוני471]

סדר יום והרגלים.....

שלום רב יש לי ילדה בת שנה היא ילדתי הראשונה ,אחרי טיפולים ואני רוצה לתת לה את הטוב ביותר אבל ניראה לי שאני טועהנ בהקניית הרגלים אודה אם תכווני אותי היא ישנה במיטה שלנו וכל מצב שינה אחר מלווה בבכי קורע לב ומחאה . היא הולכת לישון ב12:30בליליה קמה לפחות פעם עד 4 פעמים בליליה כל הלילהצריכה להרגיש אותי .בעקבות כרכך מתעוררת ב11:30 ויוצא שהיא מתחילה את היום בצהרים יונקת ציצי וכל דבר אחר רק טועמת . אודה לקצת כיוון מה עלי לעשות ? אני לא רוצה לפגוע בהתפתחות שלה היא מאוד חכמה סקרנית ושמחה . תודה רוני

 

[דר מילה ברק]

לרוני שלום

המקרה שלך אינו בודד, הבעיה היא משותפת להמון משפחות הרוצות לתת לילידהם את הטוב ביותר. אינני מיתיימרת להיות פסיכולוגית, לכן הנאמר בהמשך הוא פרי ניסיוני האישי כרופאה וכאם: תפקידינו כהורים הוא לא רק להבטיח את התנאים הפיזים והנפשים לילידינו על מנת שיגדלו ויתפתחו , אלא גם לחנכם. חינוך מתחיל יחסית מוקדם ולמרות שאינני יכולה להצביע על גיל מסוים בו חובה להתחיל, גיל שנה הוא בוודאי גיל בו התינוק מבין, קולט את הסביבה ומתחיל לבדוק את הגבולות. לצורך התפתחות תקינה ילד זקוק לגבולות,וההורים חיבים לעזור לו להבין בצורה ברורה ביותר מה מותר ומה אסור. זה לא קל , זה דורש נחישות, זה הרבה יותר קשה מאשר להענות לכל דרישותיו של הילד. אם העומד בראש מעיניך הוא טובתה של הילדה, העובדה שעבורך היא ילדה "יקרה", לא משנה בכלל את היחס אותו היא אמורה לקבל ממך. איך עושים את זה? אם היעדים ברורים לך, תתחילי באופן הדרגתי , אך בנחישות. אין לתת לילדה ל"לנהל את הבית".צרחות הן באמת לא נעימות , אבל הן ייפסקו ברגע שלילדה יהיה ברור שלא ניתן להשיג דבר בעזרתן. שינה במיטה משותתפת היא בוודאי הרגל לא תקין , להרגיל אותה שוב למיטה שלה ידרוש ממך משאבים נפשים לא מעטים. באשר ל"סכנת הפגיעה " , אל דאגה אני יכולה להבטיח לך שעד כמה שזה נירא קורע לב ילדים אינם שברירים כפי שהם נראים, והורה לא אמור להתרגש יתר על המידה מבכי הילד. ישנם לפעמים פחדים של הילד בעיקר בשעות הליהל, לכן אין לעזוב וללכת , אך אפשר להכנס מדי פעם לחדר כדי לחזק את התחושה שהיא אינה לבד ויש מי ששומע ודואג. לגבי האוכל : אם תוכנית להכניסה למסגרת עם ילדים אחרים , גן או מעון הבעיה תפתר מעצמה. בהצלחה דר' מילה ברק