סדר לי ג'ובים, אביא לך את תמיכת המגזר
האם מישהו מתפלא שבערים מרובות מגזרים בישראל, ובשיטת הבחירות הקואליציוניות, ראש העיר
לא נבחר בבחירות אלא נבחר הרבה קודם, על פי הדילים שהוא סוגר עם המגזרים השונים?
האם מישהו מתפלא, שבעיריות כמו ירושלים וחיפה, ערים שכבר מפולגות ומצביעות לפי מגזרים מובהקים,
הארנונה הכי גבוהה בארץ, למרות שיש להן אזורי תעשייה, מלונות ומשרדים ממשלתיים ובסיסים המשלמים
ארנונה? האם זו לא נורת אזהרה לאן צועדת המדינה - גם בכנסת - בשיטה הנוכחית של קואליציות בהן
הסחיטה המגזרית הולכת והופכת לבסיס לבחירת ראשי ערים וממשלות, לאור עליית משקלם היחסי?
מהם אותם דילים? סדר לי ג'ובים, ואסדר לך את המגזר שלי. סגור בתי ספר ממלכתיים, העבר אלינו
את התקציבים ונדאג שתיבחר עוד קדנציה. סדר שחברת הבנייה של דוד שלי תזכה במכרז לבנות את
מבנה הציבור בעשרות או מאות מליוני שקלים, ואנחנו כבר נתרום לקמפיין שלך ישירות ובעקיפין בנדיבות.
שיטת הקואליציה היא שיטה רקובה. היא הולידה כנסת משותקת, ומועצות בערים מרובות מגזרים שבהן
ראשי הערים עסוקים לא בניהול עיר אלא בתשלום "חובות" מהבחירות: מינויים פסולים, "יועצים" ללא מכרז
של הבן דוד של קבלן הקולות.. השיטה הקואליציונית מזיקה לישראל, מאד. היא מייצרת פילוגים בלתי
אפשריים, התחפרות של כל מגזר בתוך "מעטפת האינטרסים" הפרטית שלו, השחתת מידות ושחיתות
כלכלית של מיעוט הסוחט תנאים מועדפים על ידי הפרד ומשול ברוב (עדיין) החילוני המתפצל בתוך עצמו,
לא מצביע או מיואש ולא מצביע.
בערים הטרוגניות יותר, בהן המגזר לא יכול לסחוט, הוא "נאלץ" להתמודד בתוך הרשימות הקיימות, נכנס
למועצה מתוך עמדה שמצמצמת את כוחו הסחטני, וממילא ראש העיר לא צריך לסגור דילים עם אותו מגזר
שכן בכל אחת מהסיעות המגזר הזה משולב בתוכה, ולכן הצבעתו היא שתתפלג. זו השיטה הבריאה.
צמצום מספר המפלגות, העלאת אחוז החסימה בכנסת, ולהקשות על הקמת סיעות קיקיוניות במועצות
הערים או סיעות מגזריות. למעשה, היה רצוי גם לבטל את הזיקה בין סיעות פוליטיות לבין סיעות מקומיות.
דרישה כזו יכולה "להבריא" את המערכת מהרבה חולי ושחיתויות. אם יאסר לרוץ בשם המפלגה, ויאסר
להשתמש באותיות שלה, ויאסר לשים את שמה בפרסום הסיעה המקומית, נקבל רשימות שמדברות
על נושאים ולא סוגרות ביניהן מגזרים.
הציבור מאס בשיטה הקואליציונית. אנו רואים ירידה הדרגתית באחוז ההצבעה בחירות הארציות מ-80
ל-70 ועד ל-60 אחוזי הצבעה. משקלם של המגזרים, המנצלים את המיאוס הזה, רק עולה. בכך זה
כדור שלג. המיאוס גדל עוד יותר, ושוב משקלם עולה והסיאוב הקואליציוני מצריך חלוקת עוד שלמונים
וזו ממאיסה ומכבידה על הארנונה והכיס של כל תושב.
על הציבור החילוני במדינה להתאחד, לפני שיהיה מאוחר. לא איחוד אידיאולוגי, לא איחוד מגזרי כעוד
מגזר סחטני מול היתר, אלא איחוד סביב הדרישה להחליף את שיטת הבחירות. להחזיר לכנסת את כוחה.
להחזיר לערים מועצות שיתפקדו לא על בסיס סיעת החרדים, הרוסים, המרוקאים והערבים.
להחזיר את האמון של הציבור ביכולת להשפיע באמת, לא מתוך מאבק במגזרים האחרים שמריצים
מועמד מטעמם, אלא מתוך האמון שכולם מצביעים למי שבאמת טוב, ולא למי שמייצג את המגזר שלהם.
האם מישהו מתפלא שבערים מרובות מגזרים בישראל, ובשיטת הבחירות הקואליציוניות, ראש העיר
לא נבחר בבחירות אלא נבחר הרבה קודם, על פי הדילים שהוא סוגר עם המגזרים השונים?
האם מישהו מתפלא, שבעיריות כמו ירושלים וחיפה, ערים שכבר מפולגות ומצביעות לפי מגזרים מובהקים,
הארנונה הכי גבוהה בארץ, למרות שיש להן אזורי תעשייה, מלונות ומשרדים ממשלתיים ובסיסים המשלמים
ארנונה? האם זו לא נורת אזהרה לאן צועדת המדינה - גם בכנסת - בשיטה הנוכחית של קואליציות בהן
הסחיטה המגזרית הולכת והופכת לבסיס לבחירת ראשי ערים וממשלות, לאור עליית משקלם היחסי?
מהם אותם דילים? סדר לי ג'ובים, ואסדר לך את המגזר שלי. סגור בתי ספר ממלכתיים, העבר אלינו
את התקציבים ונדאג שתיבחר עוד קדנציה. סדר שחברת הבנייה של דוד שלי תזכה במכרז לבנות את
מבנה הציבור בעשרות או מאות מליוני שקלים, ואנחנו כבר נתרום לקמפיין שלך ישירות ובעקיפין בנדיבות.
שיטת הקואליציה היא שיטה רקובה. היא הולידה כנסת משותקת, ומועצות בערים מרובות מגזרים שבהן
ראשי הערים עסוקים לא בניהול עיר אלא בתשלום "חובות" מהבחירות: מינויים פסולים, "יועצים" ללא מכרז
של הבן דוד של קבלן הקולות.. השיטה הקואליציונית מזיקה לישראל, מאד. היא מייצרת פילוגים בלתי
אפשריים, התחפרות של כל מגזר בתוך "מעטפת האינטרסים" הפרטית שלו, השחתת מידות ושחיתות
כלכלית של מיעוט הסוחט תנאים מועדפים על ידי הפרד ומשול ברוב (עדיין) החילוני המתפצל בתוך עצמו,
לא מצביע או מיואש ולא מצביע.
בערים הטרוגניות יותר, בהן המגזר לא יכול לסחוט, הוא "נאלץ" להתמודד בתוך הרשימות הקיימות, נכנס
למועצה מתוך עמדה שמצמצמת את כוחו הסחטני, וממילא ראש העיר לא צריך לסגור דילים עם אותו מגזר
שכן בכל אחת מהסיעות המגזר הזה משולב בתוכה, ולכן הצבעתו היא שתתפלג. זו השיטה הבריאה.
צמצום מספר המפלגות, העלאת אחוז החסימה בכנסת, ולהקשות על הקמת סיעות קיקיוניות במועצות
הערים או סיעות מגזריות. למעשה, היה רצוי גם לבטל את הזיקה בין סיעות פוליטיות לבין סיעות מקומיות.
דרישה כזו יכולה "להבריא" את המערכת מהרבה חולי ושחיתויות. אם יאסר לרוץ בשם המפלגה, ויאסר
להשתמש באותיות שלה, ויאסר לשים את שמה בפרסום הסיעה המקומית, נקבל רשימות שמדברות
על נושאים ולא סוגרות ביניהן מגזרים.
הציבור מאס בשיטה הקואליציונית. אנו רואים ירידה הדרגתית באחוז ההצבעה בחירות הארציות מ-80
ל-70 ועד ל-60 אחוזי הצבעה. משקלם של המגזרים, המנצלים את המיאוס הזה, רק עולה. בכך זה
כדור שלג. המיאוס גדל עוד יותר, ושוב משקלם עולה והסיאוב הקואליציוני מצריך חלוקת עוד שלמונים
וזו ממאיסה ומכבידה על הארנונה והכיס של כל תושב.
על הציבור החילוני במדינה להתאחד, לפני שיהיה מאוחר. לא איחוד אידיאולוגי, לא איחוד מגזרי כעוד
מגזר סחטני מול היתר, אלא איחוד סביב הדרישה להחליף את שיטת הבחירות. להחזיר לכנסת את כוחה.
להחזיר לערים מועצות שיתפקדו לא על בסיס סיעת החרדים, הרוסים, המרוקאים והערבים.
להחזיר את האמון של הציבור ביכולת להשפיע באמת, לא מתוך מאבק במגזרים האחרים שמריצים
מועמד מטעמם, אלא מתוך האמון שכולם מצביעים למי שבאמת טוב, ולא למי שמייצג את המגזר שלהם.