סהר אולי אתם יודעים ? - אולי טריגר

[אילונה הבוכיה]

סהר אולי אתם יודעים ? - אולי טריגר

סהר אני יודעת שאתם לא יעוץ מקצועי, אבל אין לי למי לפנות, אז אולי אתם יודעים מה הקריטריונים לדווח על בן אדם לפסיכיאטר המחוזי ? ומה קורה אחרי שמדווחים עליו - האם בהכרח הוא יגיע לאשפוז כפוי אחרי זה ? ניסיתי באתר דוקטורס והם התעלמו משאלתי ואני לחוצה.. בבקשה.. אם אתם יודעים תענו לי. המטפלת שלי מאיימת לדווח עלי, ואני בהיסטריה וחרדה טוטאלית מזה, וכבר קשה לי לנשום כמה ימים ואני לא יודעת מה לעשות. האם זה גרוע יותר כשהמדווח הוא מטפל ? אני מתה מפחד, לא רוצה שהיא תדווח עלי, לא רוצה שהיא תאשפז אותי, לא רוצה שהיא תדווח עלי, רק ביקשתתי ממנה לסיים את הטיפול, אמרתי לה שאני רוצה ללכת, ושתעזוב אותי בשקט, ושתיתן לי להעלם ולהתאדות.. אני לא מבינה - איך היא יכולה לעשות לי את זה ? היא מכירה אותי.. היא יודעת מה זה יכול לעשות לי.. אם היא מדווחת עלי, והיא מבטיחה להודיע לי לפני זה, אז ברגע שהיא אומרת לי את המילים "אני הולכת לדווח עלייך.." היא כאילו כיוונה לי אקדח לראש, כי ברגע שהיא מדווחת אני גומרת על עצמי סופית, אני לא אוכל לעמוד בזה, באשפוז, ובכל מה שכרוך בזה.. ואני מפחדת להגיד לה את זה, כי אז היא גם לא תכין אותי מראש, ואני לא אוכל כבר לעשות כלום.. בבקשה - אם אתם יודעים אז תתנו לי תשובה ? אפילו שהבטחתי לא לכתוב פה יותר ולא עמדתי במילה שלי ? בבקשה ? אני לא מצליחה להרגע בגלל זה, נחנקת, לא יכולה לנשום, לא יכולה לישון, לא יכולה להפסיק לרעוד ולבכות כבר כמה ימים.. בבקשה ??

 

[סהר-תמיכה]

אילונה יקרה

ראשית, לחלק גדול משאלותייך תוכלי למצוא תשובה בקישור לאתר של שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות (מקושר למטה), באחד או יותר מהדפים שם. אנחנו ממליצים שתקראי את הקישור השני שמתייחס לאישפוז כפוי של חולי-נפש, ואת הקישור השלישי שעונה על כל מיני שאלות. ישנם מקרים קיצוניים מאד בהם על מטפל מוטלת חובה (חוקית, תקנונית, או אתית) לדווח על מטופל שלו לאיזושהי רשות. אם אין המדובר בקטין, הרי שבדרך-כלל זה קשור לסיכון לאדם עצמו או לסביבתו. אם יש לך שאלות נוספות, נשמח להשתדל לענות...

 

[אילונה הבוכיה]

סהר..

אלפי תודות על התשובה, ועל הקישורים.. עיינתי בכולם, וקצת קשה לי להבין איפה אני נכנסת בקטגוריות.. אני יכולה אולי בבקשה לעלות הערב לשיחה אישית באי.סי.קיו ? יש דברים שקשה לי לשאול עליהם פה בפורום, ועדיין צריכה עצה.. ואולי גם קצת תמיכה.. מפחדת להישאר עם החרדה הזאת לבד.. מפחדת מהייאוש הזה, הוא יכול להיות קטלני..

 

[סהר-תמיכה]

בוודאי!

אילונה, בוודאי שאת יכולה לבוא לשיחה! בשביל זה אנחנו פה! ננסה לעזור במה שנוכל. ספרי לנו כל מה שתוכלי, ונעשה הכל על-מנת להקל עלייך.

 

[אילונה הבוכיה]

לא חשוב..

כבר שום דבר לא חשוב יותר, במילא זה הסוף ואני יודעת את זה, אני רק צריכה להפסיק להילחם כל כך חזק, אני רק צריכה לדעת שהגיע הזמן לוותר, אני רק צריכה כבר לראות שהגעתי לדרך ללא מוצא, ושאין לי כבר לאן ללכת מפה, ובאמת אין לי לאן לפנות, הכל חסום, כל היציאות נסגרו מאחור, ואין לאן להתקדם קדימה, הדיווח הזה יהרוס לי את החיים, ואתם לא תוכלו להציל אותי, והמטפלת שלי לא תוכל להציל אותי, וגם אני כבר לא יכולה להציל אותי, זה כבר לא בידיים שלי יותר, השליטה כבר עברה אליה, וההחלטה שלה, והיא החליטה בשבילי, היא החליטה שאין לי מקום יותר פה, שאני לא יכולה להתמודד, אני לא חולת נפש, מעולם לא הייתי אצל פסיכיאטר, מעולם לא לקחתי כדורים, קשה לי, כואב לי, מפחיד לי, אני בחרדה, הייתי בולמית, עכשיו אני אנורקטית, הכל נכון, אבל מפה ועד להחליט שאני מסוכנת לעצמי, ולדווח עלי לפסיכיאטר המחוזי, הדרך ארוכה והיא הלכה אותה עד הסוף כמעט, ואני לא יכולה להמשיך לחיות עם האיום, המתנופף מעל ראשי ומאיים לכרות אותו, אני לא יכולה להמשיך להחנק מהפחד ממנה, אני מעדיפה לוותר עכשיו, להרים ידיים, לא לבזבז כוחות על מלחמה אבודה מראש, ופשוט ללכת.. תודה על הכל.

 

[אילונה הבוכיה]

וזה הכי מפחיד.. הייאוש הזה..

הייאוש הזה, שיש לו ריח חזק של מוות.. הויתור הזה על החיים.. סופית.. ולתמיד.. אבל הפחד הזה הוא לפחות רגעי.. הוא יעבור בשניה.. ברגע שאני אמות.. והפחד מהחיים חזק יותר.. והכאב מהחיים חזק יותר.. כי הם נמשכים ונמשכים.. ולא נגמרים לעולם.. אז עדיף לי עכשיו לעשות מעשה של רגע.. לכאוב ולפחוד לרגע.. ולדעת שאחרי זה באה השלווה.. והמנוחה.. ואני לא אצטרך לדאוג יותר לעולם.. והחרדה כבר לא תשיג אותי יותר אף פעם.. כי אני כבר לא אהיה פה.. וגם אם תחפשו חזק.. בכל הפינות.. אותי לא תמצאו.. אני הלכתי.. לתמיד.. ושחררתי את עצמי מהעולם הזה.. ושחררתי אתכם ממני.. וזה אפילו לא עצוב.. זה אפילו מקל.. גם עליכם..

 

[דפנה...]

אילונה

לא לוותר, נסי, לא לוותר. קשה, קשה לקרוא את מה שאת כותבת, אני רוצה לעזור, לא ממש יודעת איך אולי אם אומר כי היתי במצב דומה, אם כי הדיווח ניתן להורי. הפיתרון היה, פגישה עם פסיכיאטר, במקביל להמשך פגישות עם פסיכולוגית ללא תרופות. זה לא קל, אבל זה אפשרי אל תוותרי, בבקשה כואבת איתך דפנה

 

[סהר-תמיכה]

אילונה יקרה...

אנחנו שומעים את כאבך.. את התחושה שאין אויר.. ואנחנו רוצים שתרגישי אותנו איתך.. דואגים לך..כואבים איתך.. אבל יודעים שיש אפשרויות אחרות.. שאפשר לחשוב על התמודדות אחרת.. יקרה.. שום דבר לא ייעשה לך בכפיה אם את לא במצב של סיכו.. זה החוק, וזה הנוהל, וזה מה שקורה בפועל במצבים האלה.. אז אנא.. בואי נדבר..ננסה לחשוב יחד על התמודדות עם המצב הזה אל מול המטפלת שלך.. אנחנו מוכנים לעלות לאייסי ולדבר איתך גם עכשיו..רק תעני לנו כאן ונבוא.. אנחנו לא עוזבים אותך.. מחכים לשמוע ממך..