סהר אתם פה?

[רקפת....]

סהר אתם פה?

אני לא יכולה יותר...מתחשק לי לשבת בפינה ולדפוק את הראש בקיר...לא יודעת מאיפה הכוח להמשיך...נמאס כבר מהלבד הזה...רקפת

 

[סהר-תמיכה]

כן, אנחנו פה..

וסליחה אם לקח לנו זמן להגיב.. אנחנו מצטערים לשמוע שכל כך קשה..וכל כך לבד.. אנא ספרי לנו רקפת..על הכאב..שתפי אותנו.. אנחנו רוצים להקל מתחושת הלבד..רוצים שתדעי שאנחנו איתך.. ורוצים לחשוב יחד איתך על הכח להמשיך..כי כנראה שהוא שם- בתוכך..

 

[רקפת....]

המילים לא מספיקות

אני לא יודעת איך לבטא את הכאב...רק רוצה לצרוח ולבכות כי אני כל כך לבד ויש עלי מעמסה כל כך ענקית. כאילו הבעיות שהיו עד עכשיו לא הספיקו עכשיו אני חייבת להתמודד עם הסכרת והזריקות. ויתר הבעיות רק מחמירות...החובות...הסיוטים, המחלה של אבא, האנורקסיה של הבת שלי, ואני מרגישה שאין לזה סוף...שזה ממשיך להחמיר ואין אור ואין תקוה ואני שוקעת ואין מי שמציל אותי...וגם לא יהיה...אוף! אני שונאת להרגיש ככה אבל לא יודעת איך להרגיש אחרת כרגע...רקפת

 

[סהר-תמיכה]

רקפת יקרה

אנחנו מכירים אותך זה מכבר, מכירים את חייך, היסורים והכאב. נכון, מילים הם לפעמים טיפות שלא נותנות הרבה. לפעמים צריך הרבה יותר ממילים. לצערנו, אנחנו יכולים להציע אוזן קשבת ותמיכה, הצעה זו או אחרת, הפניה, רעיון, אך לא הרבה יותר מכך. אבל זה המון, כמו שאת יודעת. אם מתאים לך, אנא בואי לשיחה אישית בשעת התורנות.