סהר תמיכה טריגר

[אני מאוהבת]

סהר תמיכה טריגר

ביום קשה זה של פיגעויים אני קצת נלחצת לא אוכלת ורע הלכתי לרופא והוא אמר לי שאני יכולה להירגע כי המון אנשים נלחצים מהמצב אבל כל הרבה צעירים הולכים מאיתנו הלואי וזה יפסק ויבוא השלום ועוד לפני החגים יום קה מסכנות המשפחות ומסכנים כל הפצועים ממש רע בשבילם ממש קשה

 

[נטע....]

כן, באמת עצוב...

ואם את שואלת אותי, הכי טוב במצבים כאלה פשוט למצוא פינה שקטה, לא לראות ולא לקרוא בעיתונים או לשמוע חדשות בטלוויזיה לפחות לזמן מה, אלא פשוט לנוח במקום בטוח ולהרגע. ואם את רוצה אני מזמינה אותך לקרוא שיר שכתבתי בנושא זה ממש. והשיר נקרא: עד מתי נטע

 

[אני מאוהבת]

נטע תודה

חמודה תשמירי עלייך תהיה זהירה ואלוהים ישמור אותך מכל צרה ואת כולנו תקופה קשה המדינה שלנו עוברת

 

[סהר-תמיכה]

כן מור, זה קשה

וזה חסר הגיון וחוקיות, אז גם אין איך להשמר. נשאר לאמץ כל מיני שיטות להכחשה ובריחה מהמציאות, כדי לעבור את התקופה הזו בשלום. מדברת מניסיון אישי... אז רוב הזמן זה עובד, עד ששומעים חדשות. אז לא שומעת חדשות, אבל איכשהו כבר אומרים לי שקרה משהו. זה לפחות מה שמרבית האנשים שאני מכירה עושים - מכחישים... אם נחשוב על הזמן על מה שקורה סביבנו, נראה לי שמצבנו יהיה בכי רע. שמרי על עצמך, לא להציף את עצמך יותר מדי זמן בחדשות ומחשבות כאלה. אחרי הכל, אין הרבה מה לעשות והרגשה של חוסר אונים אומרים, לא טובה לבריאות...

 

[אני מאוהבת]

סהר תמיכה

אייך לברוח במה שקורה למדינה שלנו הלוא אני כל כך אוהבת את המדינה שלנו וכל כך עצוב לי מכל ההרג הזה ואני נלחצת ממש . ראשית כואב לי שהיה הפיגוע בדולפניריום התקשרתי לאמא של אחת הבנות ושאלתי אם היה זקוקה לעזרה היא ברכה אותי אבל אמרה שאיין לה שפה עברית ויש סביבה של המון נתינה אבל אני יכולה לבוא מתי שאני רוצה ולהיות חלק מהם ואיתם. ועכשו כל פעם מחדש אני מפחדת על הילדים שלי ואל הבחור שלי ונכנסצ ללחץ אתמול עשיתי משהו נבון הלכתי לרופא הוא נתן לי כדור הרגע כי כמובן ישר אני במיטה טלווזיה וכאבים ולחץ בחזה ולא אןכלת ואז גם כואב בכיבה ואני יודעת שהרבה אנשים קשה להם אם הפיגעויים האלה גם הרופא אמרה לי כי ביום של פיגוע שבוע שכזה הרבה אנשים בראים בדרך כלל ומתלוננים על כל מיני כאבים והיא יודעת לזהות שזה לחץ נפשי ופחדים אבל קשה לי מאד אם זה קשה לי גם שאצלם נהרגיים אני לא אוהבת שפוגעים בהםויש לי וויכוחים בנושא הזה אבל הרג ומוות גם אצלנו וגם אצלם לא עושה לי טוב. אני הולכת היום לפסיכולוג שלי לשיחה איין מוצא.

 

[נטע....]

יכול להיות שמשהו לא בסדר אצלי?

כן, אני יודעת שאין כאן אנשי מקצוע, אבל כשאני קוראת כאן ובפורומים אחרים מהסוג הזה על הלחץ של אנשים מהמצב הבטחוני אני מתחילה לחשוב שאצלי משהו קצת לא בסדר. כי למרות שאני חיה באותה מציאות וגם לי זה עצוב מה שקורה, בכל זאת אני לא בלחץ בכלל. לא מפחדת לעלות לאוטובוס ומגיבה באפטיות מוחלטת לעדכונים של החדשות וכו´. השותפה שלי כל בוקר פותחת את הטלוויזיה ובולעת בשקיקה את העדכונים על הפיגוע האחרון או את ההתראות על פיגועים אפשריים. ופונה אלי בזעזוע: שמעת, היה עוד פיגוע. או: שמעת, יש עוד שלושה מחבלים בדרך. ואני מגיבה בהנהון קל או משהו כזה וממשיכה הלאה, בכלל לא מרגישה כלום. מה דעתכם? אולי משהו קצת משובש אצלי בראש?

 

[סהר-תמיכה]

את את ככה...

אז נראה לי שגם אני

- לפחות אנחנו לא לבד. זהו שאמרתי - ההכחשה הברוכה.

 

[האיש מהצפון]

את בהחלט לא היחידה ../images/Emo62.gif

אני מכיר את זה גם מעצמי למשל. תראי אנחנו מוצפים בארץ בכמות כל כך אדירה של חדשות, של אובדן,של פשיעה מעשים נאלחים ו......המון כאב וסבל. לפעמים אנחנו מגיבים כי משהו במה שדווח מזכיר לנו מצב שאנחנו מכירים או אדם שאנחנו מכירים ולפעמים זה לא ככה. לדעתי הכל ממש בסדר איתך. כי אם היינו מגיבים על כל דבר שקורה כאן בבכי או שכל דבר היה נכנס לנו ללב וגורם לנו סבל של ממש, לא היינו יכולים לחיות, אני מניח. אולי כמו שדובר כאן לפני כמה ימים על סכר של רגשות שיוצאים החוצה, ככה יש גם סכר במידה מסויימת - בכיוון ההפוך, והוא קיים פשוט כדי להגן עלינו. נראה לך הגיוני?

 

[נטע....]

יכול להיות...

ואולי כפי שסהר אומרת, זה באמת רק ההכחשה... בכל אופן אני לגמרי אטומה למה שקורה בניגוד להרבה אחרים. ואולי זה גם בגלל שגם ככה יש לי דברים אחרים להיות לחוצה מהם, אז להוסיף עוד את זה? ואגב: ברוך שובך, איש הצפון. לא פגשתי אותך כבר איזה יומיים, לא כאן ולא באימייל. חסרת לי מאוד...

 

[האיש מהצפון]

הי שוב

לא בהכרח הכחשה. יש לנו כל מני מנגנוני ויסות רגשיים. אגב אחד הספרים המעניינים שנוגעים גם בעניין הזה הוא

שנקרא "אינטיליגנציה רגשית" (זה יצא בארץ לפני כמה שנים מומלץ בענק לכולם

 

[נטע....]

יכול להיות שמשהו לא בסדר אצלי?

כן, אני יודעת שאין כאן אנשי מקצוע, אבל כשאני קוראת כאן ובפורומים אחרים מהסוג הזה על הלחץ של אנשים מהמצב הבטחוני אני מתחילה לחשוב שאצלי משהו קצת לא בסדר. כי למרות שאני חיה באותה מציאות וגם לי זה עצוב מה שקורה, בכל זאת אני לא בלחץ בכלל. לא מפחדת לעלות לאוטובוס ומגיבה באפטיות מוחלטת לעדכונים של החדשות וכו´. השותפה שלי כל בוקר פותחת את הטלוויזיה ובולעת בשקיקה את העדכונים על הפיגוע האחרון או את ההתראות על פיגועים אפשריים. ופונה אלי בזעזוע: שמעת, היה עוד פיגוע. או: שמעת, יש עוד שלושה מחבלים בדרך. ואני מגיבה בהנהון קל או משהו כזה וממשיכה הלאה, בכלל לא מרגישה כלום. מה דעתכם? אולי משהו קצת משובש אצלי בראש?

 

[lance-knight]

נטע, אין לך ממה

להבהל-יש הרבה כאלה. לנו כנראה כבר נמאס לשמוע מכל הדברים הקשים המתרחשים בזמן האחרון. כנראה שבגלל זה התחלנו להגיב בעדישות לכל החדשות הרעות. התרגלנו. זה נשמע נורא-אבל מצד שני, אם היינו אחרי כל פעם נכנסים לפניקה,היינו כבר מזמן משתגעים. וכך אנחנו שומרים על מערכת העצבים. אז אל תרגישי לא נוח. את לא יחידה.

 

[אני מאוהבת]

נטע יקרתי

זה לא שאני משתגעת פשוט יש לי כאב עצום מעגבר לזה כשיש ילדים ןנחדה ואהוב שגר רחוק דבר ראשון חושבים עליהם שהיה פגוע בדולפנריום פחדתי בגלל הבן שלי שהיה פגוע פחדי בגלל ביתי שגרה כרגע בירושלים יפלפון היה סור ואתמול בגלל האבוב היקר שלי ובכלל קשה לי אם הרג גם לגבי בעלי חיים אני טיפוס מאד רגשן ולוקחת קצת יותר מדי הכל לנשמה שלי ואולי הגיל וגם המשבר שעברתי. שה לי אם אובדן ואני מזדהה אם כל הכאב ומה לעשות כל כך אוהבת את נדינה היפה שלנו וקשה לי אם כל הבלגן שקורא לנו אבל אני חייבת גם להתחזק בנושא הזה.

 

[נטע....]

מור

לא, אני בהחלט לא חושבת שאת משתגעת. למרות מה שכתבתי כאן במהלך השרשור, אני מאוד מבינה ללבך. כאשר יש קרובים שגרים במקומות שנחשבים יותר מסוכנים, זה באמת קשה לשאת את הפחד והכאב האלה. אני מאחלת לך שתהיי חזקה ותחזיקי מעמד כמה שרק אפשר. בידידות נטע

 

[אני מאוהבת]

ברור נטע

נטע ברור שאת לא אני פשוט זאת אני דואגת לכל העולם ועוברת גם כאב שלא אחרים אבל זאת אני רגשנית מאד חמודה יום נהדר