סהר

[פרוזק]

סהר

אני כותבת את העודאה הזאת עכשיו ובקוונה עכשיו כשאני מסטולה פה רק בשביל שאני יוכל לכתוב את כל האמת בלי מחסומים ובלי רגשות אשמה או נקיפות מצפון אחר כך אני כותבת את זה כדיי שתקראו שתדעו מה אני מרגישה שתדעו למה גרמתם ותגידו מה שאתם רוצים אבל אתם גרמתם ואני יתחיל בסיפור כשהייתי בבית הספר איתה לי יועצת שבהתחלה איתה ממש מדהימה עד שיום אחד אחליטה שזהו נשבר לה נמעס לה שוברים את הכלים ולא משחקים והיא נעלמה כשראיתי אותה היא חיבקה אמרה שאוהבת שהיא תמיד שם בשבילי שעכפת לה וכל הבולשיט אזה, אבל זה לא היה נכון זה היה צביעות לשמה זה היה לתת לי תקווה ולנפץ לי אותה בפרצוף וזה מה שאתם אוסים זה מה שכל הסיפור שלכם גרם ואני מוצאת את עצמי שואלת למה שוב החלשים הם אלה שנדפקים תחת אודפי הרצון הטוב והמציאות הבילתי ניסבלת של כמה אנשים שאמורים לשתף פעולה סהר פגעתם ואני כואסת אחרכך אתם רוצים עוד שאני יעמין

 

[סהר-תמיכה]

לפרוזק ../images/Emo24.gif

תודה ששיתפת אותנו בהרגשתך, להזכירך, קיימים סייעים בסהר שמבינים את החשיבות ואת הרגשות שמלווים אותך ואת האחרים כאן אני כל כך מבינה את הכעס שלך ומקווה שתחזרי להאמין בסהר כי אנחנו כאן , ולא שוכחים אותך

 

[פרוזק]

לזה בדיוק התקוונתי

לצביעות הזאת וסליחה שאני קוראת לזה כך להתחסדות הזאת של אנחנו מבינים אנחנו יודעים לא שוחכים והכל שתיינו יודעות את האמת רק את צריכה לישון איתה בלילה

 

[סהר-תמיכה]

צביעות?

נכון , אנחנו יודעים ואנחנו מבינים...ובגלל זה קיימים סייעים שלא מוכנים לעזוב והכעס שלך ברור , רק שמופנה לא לכיוון הנכון וחבל. אנחנו הסייעים שנשארים לא עזבנו אתכם ואנחנו אוהבים אתכם.

 

[פרוזק]

נראה לי

שגם את דיי כועסת אבל עם מישהו מפנה את הכעס למקום הלא נכון זו את ולא אני איך שלא תסתכלי על זה אנחנו המפסידים ולא אתם שוב ושוב מראים לנו שההתמודדות שלנו היא רק פסיק קטן עצלכם שברגע שאתם סוגרים את המחשב היא נעלמת שברגע שנשבר זה נגמר אבל זה לא ככה , זה לא עובד ככה ובגלל זה אתם לא מבינים ואף פעם לא תבינו

 

[נטע....]

גלי

אני מאוד מבינה את הכעס הגדול שלך. את מתארת כאן את אותן תחושות שאני הרגשתי כשנודע לי על מה שקרה בסהר. כעסתי כל כך, שנמנעתי מלהגיב, כי אם הייתי מגיבה, ההודעות שלי היו יוצאות מפרופורציות ומכל שליטה ובטח היו נמחקות... אבל עכשיו אני גם מסכימה עם מה שסהר כתבה לך. הכעס הוא על אלה שעזבו, לא על אלה שנשארו והם כאן איתנו. וזה שהם נשארו, זה מוכיח מעבר לכל ספק שכן אכפת להם. זאת דעתי בכל אופן.

 

[פרוזק]

הנטישה האמונית

היא בעצם רק טריגר למה שאני אומרת תמיד הם לא יבינו לעולם

 

[סהר-תמיכה]

../images/Emo51.gif נטע...

ואכן כמו שאמרת אנחנו כאן כי אכפת לנו ממכם שולחים לכם

כי אנחנו כאן בגללכם ובשבילכם

 

[רחל-נשמה]

אני לא מסכימה לזה

הכעס צריך להיות מופנה להנהלת סהר-הנהלה שנכשלה , לעוזבים ולנשארים כסייעים אני לא אסכים, לראות את זה שכל החיצים יופנו כמו שאני הפניתי רק לסהרים העוזבים. אני מכירה מספיק טוב את הסהרים העוזבים, ואני יודעת כמה מהם אנשים מיוחדים, הם שגו בדרך שהדברים נעשו , אבל לא רק הם גם הנשארים ובמיוחד ההנהלה. הנהלה טובה , היתה חושבת על ההשלכות של ההחלטות המתקבלות לא רק לגביה אלא לגבי אנחנו שפיתחנו ציפיות ממנה. כשנתנו מחמאות לסהר, כולם ניפחו את בית החזה. אבל כשכועסים על סהר מי שאמור לספוג את הזעם רק העוזבים לא ולא!!!!!!!!!!!! כדי להתחתן צריך שניים, כדי להתגרש צריך שניים. במקרה זה חלו "גירושים" בין "אמא"(הקבוצה הפורשת ), ו"אבא" (הקבוצה הנשארת +ההנהלה). לא יתכן שאני אראה כמו בגירושים מגעילים שאבא מסיט את הילדים נגד האמא , והאמא מסיטה את הילדים נגד האבא. סהר-תמיכה -כולכם אחראים למשבר האמון בכם , אף אחד לא נקי כפיים ממה שקרה. אל תפנו את החיצים רק לעוזבים , ותנצלו את הרגשות הפגועים שלי ושל אחרים, תסתכלו גם על עצמיכם, באותה מידה יכולנו לאמר לקבוצה הנשארת יכולתם להתפשר, יכולתם להגיע להבנות. סהר-תמיכה אם נכשלתם בצורת "הגירושים"....לפחות אל תוסיפו נזק על הנזק. למדו משהו את כולנו , משהו חיובי ממה שקרה. ועד שלא תבחרו להביא לפנינו כמו שראוי במשפחה שבא ההורים מתגרשים , מה הסיבות בצורה מסודרת לפירוד-עם אפשרות תגובה לשני הצדדים, לא יתכן שהאשמה , הכעס, הכאב יופנה רק לצד אחד. אני מקווה שתקבלו את הערתי בהבנה ובאהבה. גם אני מאוד פגועה, גם אני מרגישה משבר אמון, גם אני כועסת על הפורשים, אבל לא רק עליהם גם עליכם הנשארים, ולמען הסדר הטוב בואו נמשיך מכאן באהבה , ועם כל הכעס לא נשכח את תרומתם האדירה של הפורשים כל אחד ואחד מהם רחל-נשמה שרוצה שהבית ישמר כראוי

 

[פריזמה]

נרראהלי

שרחל אסבירה בצורה הטובה ביותר את מה שאני ניסיתילומר אתמול בלי הרבה הצלחה כנראה אתם ממש נשמעים עכשיו כמו אבא שלי משחק אותה עם פרצוף תמים ונפגה של מה אני עשיתי אני נשמה אני פה אני איתך אני רוצה לעזור ולהקשיב זה הכל בגלל הצד השני זה הכל בגלל אמא שלך היא זו שעזבה היא זו שהלכה היא זו שלא בסדר ומעבר לזה תעשו ניסוי קטן ותתבוננו איטב על היד שלכם כאשר אתם מצביעים על מישהו אם תסתקלו טוב תראו שעצבה אחת מופנת על האחר אבל שלוש אצבעות מופנות עלייכם עצמכם ועם את זה אתם לא יכולים לאבין ועם את הכאס הכללי אתם לא מוכנים לאבין אז כנראה שאין לי ברירה אלה לעזוב גם אותכם כמו שעזבתי את אבא כי נשבר לי מהמחשבות האגואיסטיות שלו וכמו שהפסיכולוגית שלי אומרת תמיד " את הילדה" אז אני הילדה ואתם כנראה ההורים אז אולי תסבירו לי מה קורה למה ומה יהיה הלאה.

 

[נטע....]

קראתי את שתיכן ו..

לא יודעת מה לומר. זה לא יהיה נכון מצידי לסנגר לגמרי על הסהרים שנשארו כי כמו שכבר כתבתי, גם אני הרגשתי נבגדת מכל הסיפור וגם אני כעסתי. אבל עכשיו אין בי כעס. ו... אמממ.. ממש לא יודעת מה להגיד. לא מרגישה עכשיו בעצם כלום בקשר לזה...

 

[סהר-תמיכה]

עונה לך עכשיו מישהי אחרת

אני חושבת שבמצב הזה את לא ילדה. את שותפה למה שקורה כאן בפורום. מה שאת אומרת ומה שאחרים אומרים, יוצר את האוירה התומכת כאן ואתם ורק אתם יכולים לדאוג שהבית הזה ימשיך להיות לכם לבית, לא משנה כמה סהרים עזבו או נשארו. וראיתי כאן דיונים מדהימים (גם אמרתי לכם את זה) והיו לחלוטין שלכם. קחו את הקרדיט, תהנו ממנו. מגיע לכם. נכון שחלק מהסייעים עזבו. ואהבתי את התשובה של רחל, כל כך חכמה ואובייקטיבית. ואם כבר ממשילים למשפחה בגירושין, זה שאמא ואבא מתגרשים, לא אומר שהם לא אוהבים את הילדים. ואתם לא ילדים, אבל הסייעים העוזבים אוהבים אתכם ולבם כואב על המצב. אבל ממשיכים הלאה. כי בסופו של דבר, החיים הם כאלה, ההמשכיות, היצירה של החדש, גוברת על הכאב של העבר. דברים נמשכים. היו חזקים האחד בשביל השני

.

 

[פרוזק]

כמו שאמרתי אתם לא מבינים