סהר...

[אילונה הבוכיה]

סהר...

סהר.. רציתי רק לבקש סליחה שברחתי אתמול בלילה מהאי.סי.קיו, נתקפתי פחד פתאומי שמא אתם מנסים לאתר איכשהוא את המספר שלי, וכל הקריסות של המערכת שלכם הלחיצו אותי עוד יותר בענין הזה.. בקושי ישנתי אחר כך בלילה, נכנסתי להתקפת חרדה ובכי, וכל הזמן היה נדמה לי שהנה עכשיו דופקים בדלת ובאים לאשפז אותי. מצטערת, יש לי מספיק צרות עם המטפלת שלי והאיום שלה, ואני צריכה להשאיר לעצמי דרך מילוט אחרונה, ולא יכולה לסגור את כל האפשרויות שלי. רק רציתי להעזר קצת ולקבל תמיכה ולהרגיש פחות לבד, אבל אני לא יכולה להוסיף לעצמי לפחד גם ממכם עכשיו, שמא גם אתם תנסו לאתר ולדווח, ולגרום לי להגיע למצב, שהגעתי אליכם מלכתחילה כדי שתעזרו לי לצאת ממנו. גם ככה קשה לי עכשיו, ולחוץ לי עכשיו, ומפחיד לי עכשיו, וחרד לי עכשיו.. גם ככה זה כבר יותר מדי בשבילי.. גם ככה אני כבר לא יכולה להכיל את כל הבלגן והעומס.. אני יודעת שרק ניסיתם לעזור, אבל הלחצתם אותי יותר, אז זהו.. סליחה ותודה.. אילונה.

 

[אילונה הבוכיה]

....

אני כל כך עייפה, מותשת מהמאבקים, מהמלחמות, בעולם הזה, נגמרת מהנסיון להמשיך הלאה, למרות הכל ועל אף הכל, ולא יכולה יותר.. רק רוצה לנוח.. לא רוצה לפחד, לא יכולה יותר לכאוב.. אותם מילים כל הזמן - כאב ופחד, פחד וכאב, בעוצמות שהולכות ומתגברות.. אז שוב.. סליחה ותודה, באמת מכל המקום שעוד נשאר לי בלב.. אילונה.

 

[סהר-תמיכה]

אילונה יקרה

תודה שכתבת והסברת... הבעיות במחשב אצלנו לא היו קשורות אלייך בכלל... את יודעת, טכנולוגיה היא דבר נהדר עד שהיא נכשלת... היו אתמול בעיות כל היום בשרתים של תפוז וגם בעיות בתקשורת המחשב אצלנו... הצטערנו שהתנתקת וקיווינו שתחזרי. בכל מקרה -- תודה שכתבת הבוקר. אילונה, אנחנו מאד מאד מבינים את הפחד, הכאב, החרדה, הדיכאון. בשביל זה אנחנו פה הרי -- כדי לנסות ולעזור לאנשים במצוקה נפשית קשה. אנחנו לא מנסים להקשות או להכביד על כאלו שיש להם כבר מעמסה כבדה על עצמם בלאו הכי אלא ממש ההיפך... אנחנו רוצים לדבר איתך. מאד רוצים. בכנות, בפתיחות, ללא פחד, ללא חשש, ללא מתח. אנחנו לא מייצגים את הממסד הטיפולי ולא קשורים למטפלת שלך, לבית-חולים, או למשרד ממשלתי... סהר הוא שירות עצמאי, בלתי-תלוי, התנדבותי, שכל מטרתו האמיתית היא לעזור לאנשים במצוקה נפשית קשה. אנחנו רוצים לעזור לך, אילונה. אנחנו בצד שלך, לא נגדך. אנחנו רוצים להציע לך תמיכה, משענת, רוגע, הקלה, אוזן קשבת. אנא, בואי לדבר איתנו, באמון וברצון. אנחנו נחכה לך (באייסי או בצ´ט האישי) במשמרת הערב, אך אם תרצי "שיחת חירום" מוקדמת יותר כתבי לנו באימייל. היי חזקה, יקרה.

 

[אילונה הבוכיה]

"היי חזקה.." - טריגר

אני משתדלת, נשבעת לכם, להיות חזקה, אבל מישהו כנראה החליט לשבור אותי, סימן אותי כמטרה ומפיל עלי מכה אחרי מכה, ודי... די.. בבקשה... אני כבר לא יכולה לספוג, כבר לא יכולה לעמוד בזה, בבקשה.. אני כבר מתחננת.. מי שלא תיהיה שהחלטת להפיל אותי, תניח לי בשקט, אין לי כבר כוחות.. מודה - נשברתי, נהרסתי, נגמרתי, אני לא יכולה יותר, אני מרוסקת, אני רק רוצה לחיות .. רק מתאמצת לשרוד.. רק משתדלת לא להכאיב כל כך גם לאחרים. לא רוצה לגרום נזק ליקרים לי, לא מוכנה להשאיר להם צלקות שהם יצטרכו להתמודד. אבל אני לא יכולה יותר.. אני נגמרת... אני כבר גמורה.. בבקשה... שמישהו יפסיק את הכאב הזה.. לא יכולה להיפגע יותר, כבר כל הגוף והנפש שלי פצועים וחבולים, כבר אין מקום שלא כואב, כבר אין מקום שלא מדמם, והמכות לא מפסיקות לנחות עלי... די.. בבקשה..........

 

[אילונה הבוכיה]

...

שמישהו רק יעזור לי להפסיק את הכאב הזה, אני לא יכולה יותר...

 

[סהר-תמיכה]

אילונההההההההההה

למה? למה את לא באה לדבר איתנו? אנחנו רוצים לעזור. באמת! את מבקשת עזרה. מתחננת, כואבת, בוכה, סובלת, זועקת... אבל אי-אפשר לעזור בלי לשוחח איתך. אנא, תני בנו אמון. אנחנו רוצים לעזור. אנחנו לעיתים קרובות גם יכולים לעזור. תני צ´אנס לשיחה. תני צ´אנס לעצמך. בבקשה!

 

[אילונה הבוכיה]

אני לא יכולה...

אני לא יכולה, אני מצטערת.. אני מוצפת, אני טובעת.. כל כך קיוויתי שאחרי הלילה הדברים יראו אחרת, והם אכן נראים אחרת, רק לא לכיוון שקיוויתי, רק רציתי קצת הקלה, קצת מרגוע, והסערה הולכת ומתגברת, אני לא יכולה שהסערה הזאת שמטלטלת אותי תסחוב איתה עוד אנשים בדרך, ואף אחד כבר לא יכול לעזור לי עכשיו.. המטפלת שלי, שלא נתנה לי לעזוב את הטיפול כשביקשתי, שאיימה עלי שאם אני אעזוב היא תדווח עלי ותגרום לאשפוז, הודיעה לי אתמול בלילה שהיא יוצאת לחופש.. דוקא עכשיו.. אתם לא רואים ? אפילו היא כבר לא יכולה להכיל את הכאב והצער, מה הפלא ? גם אני לא יכולה והם שלי.. גם לי זה כבד מדי וקשה מדי.. כל כך רציתי ללכת לישון ולקום אחרת.. במקום אחר.. קל יותר.. עם פחות בלגן, אבל כל הלילה בכיתי, ועכשיו הלחץ הזה מעל העיניים האדומות והסדוקות לא מניח לי.. נשברתי.. אתם צודקים, אי אפשר לעזור לי.. כבר קשה לבטוח, קשה לתת אמון, אחרי שכל כך הרבה אנשים עזבו אותי לבד. אי אפשר יותר כלום, אני כבר לא יכולה יותר, אני כבר לא מבינה שום דבר, מה קורה פה, מי נגד מי, זה אני נגד עצמי ? מי באמת רוצה לעזור ? מי רק אומר שהוא רוצה לעזור ובסוף משאיר אותי לבד אחרי שהוא מגלה שקשה מדי ביחד. אני לא מתכוונת לגרום לאף אחד להרגיש רע, אני רק רוצה באמת לאמר תודה על הכל, וללכת עכשיו.. לא להמשיך להציף אתכם בהודעות שרק גורמות לכם להרגיש חסרי אונים.. קשה לי להעזר עכשיו, אני מפחדת לסמוך.. מפחדת להאמין שמישהו אכן יכול להקל, ולהתאכזב, אני מפחדת לתת צ´אנס ולכאוב יותר. מצטערת.. סליחה.. אני צריכה קצת להעלם, ועכשיו אני גם יכולה, אין לי אף אחד שישמור עלי, גם לא המטפלת שלי, אז אני באמת יכולה להרים ידיים, באמת כבר הגיע הזמן מבחינתי להבין שהמלחמה הזאת אבודה, שאני כבר אבודה.. סליחה..

 

[סהר-תמיכה]

חבל, אילונה

אנחנו מבינים, עד כמה שאפשר, מה עובר עלייך. אנחנו יודעים שקשה לך מאד. אנחנו עדים לסבל שלך זה זמן רב וכואבים יחד איתך. תמוה שהמטפלת שלך נפרדת ממך לחופשה דווקא עתה, לאחר שהיא לחצה עלייך שלא לעזוב את הטיפול. התחושה שנוצרת אצלך שאת נעזבת וננטשת מאד מובנת, מה עוד שאת מספרת לנו שאין זו הפעם הראשונה... חבל, אילונה, שאת לא מקבלת את ההצעה שלנו ובאה לדבר, בפתיחות ובשיתוף-פעולה. אבל זו זכותך, ואנו לא נלחץ ולא נכעס. אנחנו לא חושבים שאת אבודה או שהמלחמה אבודה. אנחנו לא מאמינים בהרמת ידיים. אנחנו לא מרגישים שאת מציפה אותנו או מפריעה לנו, רק מתוסכלים מזה שאת לא מאפשרת לנו להגיע אלייך באמת. בכל מקרה, אילונה, אנו ממשיכים לקוות שיהיה טוב יותר.

 

[תפוו ננה]

אילונה..

היי אני חדשה פה.. רציתי קצת לקרוא את ההודעות לפני שאכתוב את שלי.. כשהגעתי להודעה שלך.. פשוט הוצאת את המילים מהפה.. מהלב שלי.. אני כ"כ מזדהה איתך בכל מילה ומילה.. כ"כ כואב.. ממני .. עצובה..

 

[חנה גונן]

לאילונה-זה בסדר קחי את הזמן שלך