סובארו גראנד לאונה טורבו
סובארו גראנד לאונה טורבו קוראים לי ירון לוי, יש לי סוברו גראנד לאונה אבל לא טורבו, אחד כלב, שנים ילדים, אשה שנייה, גר בקומה שלישית, יישן שש שעות כל לילה, סוף שבוע עובר קצת על העיתון של המדינה והרבה מקלל את דנקנר מהעיתון שהוא לא של המדינה, יש לי שלושה בוסים מעל הראש, כל אחד יותר חאתייר מהשני, לא מאמין באלוהים, מרוויח 6000 שקל בחודש, לא כולל הליסינג על הלוגו שבא עם הסובארו מהליסינג, מקלל את היום שאמרו לי ללכת לסאטרט-אפ, עדיין מחפש את המיליונים, אתמול סמנכ`ל פיתוח מייקרוסופט ישראל אמר לי ללכת לחפש את עצמי, יש לי גם ועד בית עצבני שנשבע לחתוך לי את הצמיגים אם אני לא מעביר לו את השישה צ`קים למה המעלית הלכה פייפן והילדים הרסו את האינטרקום, שונא את דרעי אבל אוהב את ויצמן, פעם צנחנים היום מחשבים, פעם המון חלומות היום סתם מציאות, שונא את הבורגנים אבל צופה כמו כולם, שונא את החדשות ומקלל את המדינה, הולך פעם בשבוע לג`קוזי בשביל לראות את הצעירות האלו יוצאות מהמקלחות הקרות, מת לבגוד אבל אף אחת לא רוצה לבגוד איתי, מתחיל להקריח קצת באמצע אז מזיז מהצדדים בשביל שזה ייראה טבעי, פעם בשלושה חודשים צובע לחיים יבין ואפילו האשה שלי לא יודעת, או איך שלא אמרו בפירסמות, שונא את החיים, אוהב את החיים, בורגני לייט אבל עם מודעות, אה, ויש לי סוברו גראנד לאונה אבל לא טורבו, אחד כלב, שנים ילדים, אשה שניה, ותבחרו אתם מה יותר חשוב ממה. רק חבל שהאוטו לא טורבו. `בוקר טוב` היא אומרת לי כולה אפופה, מעורפלת ומגושמת, `יש נס?` היא שואלת, ואני, אוף, כמה, כמה שאני שונא את זה, אם היא רוצה נס קפה שתבקש, מה זה המשחקים האלו כל הזמן, `יש נס, בטח שיש נס` אני זורק לה ולא קם, `תכין?` היא סוף סוף חושפת את הכוונות האמיתיות שלה, `לא` אני פולט ונכנס למקלחת, `איי` אני צועק ויוצא מהמקלחת, `מי גמר את המים?` כי יום חדש בלי מים חמים מרגיש כמו תאונה, `מצטערת, שכחתי להדליק` היא צועקת לי עם הקול הזה שלה, ואני עוד זוכר איך בפעם הראשונה, עוד כשהיינו בפיתוח של סייטקס ביחד, איך עשיתי לה `וואו שיש לך קול סקסי` והיא כזה `לא, מה פתאום, לי?` ואיך אני משכנע אותה חצי שעה כמה סקסי הקול שלה ואילו רק ידעתי כמה אני מטומטם, `מה שכחת, איך שכחת, את לא יודעת? למה שכחת?!` אבל היא רק הכינה נס קפה והלכה לקרוא את העיתון המרכזי של האוהבי ערבים בארץ ישראל, `ביבי אמר שהוא הולך לרוץ` היא אומרת את זה כאילו סבא שלה מת ואת כל הירושה נתנו לרבקה אחותה המטומטמת, `שירוץ שירוץ, העיקר בשביל להוריד את הפלולה` אני קופץ בשביל לחמם קצת את הגוף, `איפה הנס?` אני מתפלא, `אה` היא עושה לי, `אתה רוצה?` ואז כבר נשברתי, `את המזגן אנחנו לא מדליקים כי את אומרת שחבל על החשמל, דוד את שוכחת להדליק, על ביבי את מדברת כאילו סבתא שלך מתה ואפילו נס את לא יכולה להכין לי?` והיא רק הביטה בי, חצי שואלת חצי מיוסרת, `אתה לא יודע שזה יום חשוב וקשה לי?` ואני ניסיתי להיזכר מה כל כך חשוב היום, `אה, מזל טוב` זרקתי, `טמבל` היא התכנסה בעצמה, `התוצאות של הממוגרמה` אמרה בעצבות שהפילה לי את הטלכרד לחריצים, `תעזבי אותך` עודדתי אותה, `יהיה בסדר`. נכנסתי להתלבש, חם חם למה אמרו שיהיה קר קר, יורד למטה ללוגו עם האוטו של הליסינג, ווואום וואום ונוסע לעוד יום של פקקים, כאבי ראש ולמה אני חי. רק חבל שהאוטו לא טורבו. באמצע הפקק הקבוע של איילון צפון לפני המשפך לאיפה שנוסעים בשביל לקנות בזול אצל הערבים ואיפה שנוסעים בשביל חיפה התחלתי לחשוב שבאמת הייתי יכול להיות קצת יותר סבלני איתה. שבטח זה קצת מלחיץ כל העסק הזה, ושאולי היא הייתה צריכה כתף, אבל איך שהסתכלתי על הכתף שלי עבר בי הרעד הזה של אין מים, אסור להדליק מזגן ואיפה הנס, והבנתי שאולי לא הייתי בסדר, אבל היא התחילה קודם, ונכון, זה ככה ילדים, אבל מי אמר שילדים טועים. ברדיו מדווחים לי אחר כבוד על הפקק שאני נמצא בו, פעם עוד הייתי כל הזמן מטלפן ומדווח להם שאיילון מת עוד לפני שאני יוצא מהבית, ואז כולם היו לוקחים את הכבישים האחרים והדרך הייתה לי חופשית, אבל אחר כך כנראה תפסו את הטריק שלי וגם כשדווחתי היה פקוק, זה מימני קוצץ את השערות של האף שלו, ההיא ליד מסדרת מסקרה, במקומה לא הייתי מתאמץ כל כך, וכל שניה עובר קטנוע ונותן לי טיק קטן על המראה כשהוא מנסה להרוויח עוד חצי דקה. אחרי ששגעו אותי ברדיו על איזה פקק ארוך ויפה עומד להיות לי שמו קצת גרין דיי, ולידי, ליד כל המכוניות, הבחנתי באיזה אחד הולך לו ככה סתם על הכביש, בבגדים מרופטים ונשמה שנראת עלובה. איך רואים עליו ערבי שזה פחד. מהאוטו שלידי יוצאים שלושה גברים ואשה ומתחילים לתחקר אותו, `שואהדה?` עושה לו הגבוה, `אה?` הבחור הערבי עושה לו, `משמר אזרחי` אומר הגבוה, הזה שליד הגבוה מציג את עצמו בתור מגב`ניק לשעבר, והאשה צועקת עליו שלא ידבר אליהם אחרת יתנו לו סטירה, `אה?!` הערבי בהלם, הערבים האלו תמיד בהלם, לא משנה איך תתפסו אותם הם בהלם, מה גם שתמיד יש להם את המבט המתהמם הזה, ואחר כך הם מתחילים לספר לכם על המשפחה שאין להם כסף להאכיל אותה, בטח, עשרים ילד, למי יהיה כסף, ונשבעים במוחמד, באללה ובאיסטר, בני זונות נשבעים כל הזמן בלי סיבה, הגבוה נותן לו סטירה ואומר לו לענות לו מאיפה הוא בא, הבחור הערבי שולף תעודה גם כן, איך, איך רואים עליהם משתפי`ם של השב`כ שזה פחד, סייען מניאק, יעני זה הערבי של הערבים, דופק את העם שלו, אלו הכי גרועים, `סליחה אדוני השוטר` אומר לו הגבוה, מסתבר שזה סתם איזה שוטר שהלך שם בבגדים מרופטים, הם מבקשים ממנו סליחה, הוא לוקח את הפרטים שלהם, מקלל ו`חכו חכו מה יהיה לכם` ואני חושב איזה פקק בן זונה הפקק הזה, כמה הערבים האלו מלוכלכים עם איך שהם עובדים עלינו, עם עראפת בראש שלהם, ושחבל שהאוטו שלי לא מספיק מהיר בשביל לנסוע על ההתחלה על 200 קמ`ש ואז הייתי מגיע לפני כולם. אם האוטו הזה רק היה טורבו. סאטרט-אפ משמעו לקחת אתכם, לקצוץ לכם את החיים דק דק דק, להפגיש אתכם עם אנשים שגם להם קצצו את החיים דק דק דק, להגיד לכם שאם תתאמצו תרוויחו מיליונים ובנתיים לתת לכם משכורת יעני נובורישים, לעשות לכם קרחות ולפטם את הכרסים, להגיד לכם שתגידו להם שאתם במקצוע הכי מבוקש בכל העולם ושחבל על הזמן, ולגרום לכם לחשוב שיותר טוב מזה אין. סטארט-אפ עושה לכם שאט-אפ, אחר כך פד-אפ, אחר כך סלואו-דאון ואחר כך סיסטים-פיילור. תסמכו עלי. אני תקוע ברמזור. הרדיו נותן את הגמד ההוא עם ילד מזדקן ומולי עוברת שישייה של עובדים זרים. איך רואים עליהם עובדים זרים. קצת גוים רוסים והרבה עוף מוקפץ. מהאלו שכשאני יורד עם בושוני, הכלב שלי, מסתכלים עליו ככה ומדמיינים אותו עם מחית תפוחי אדמה או משהו. בני זונות אוכלי טרפה. רואים עליהם זרים. בטח מתפללים כל היום לאלוהי האשורים או מה שלא למדנו בתנ`ך. טוהר, אשתי, עוד עושה לי שהם מסכנים, שכולם פה גונבים אותם בארץ. שהם ישנים כמו במחנות ריכוז, אפילו מפזרי חום לא נותנים להם, שיש להם כזה גטו ליד ראשון לציון, ועוד לי הלונה-פארק תקעו אותם, למה הם חלק מהאטרקציה, ושגונבים להם פספורטים, כסף, המשטרה מרביצה והחברות כוח אדם עושקות. זה מה שקורה לאנשים שקוראים יותר מדי עיתונים שמאלנים, במקום לדאוג למדינה דואגים לזרים. אלו גונבים לנו את העבודות, מסתכלים לא יפה על הילדות האלו שהולכות ברחוב עם הטייץ של המיני, ועוד מעיזים להתלונן שבארץ זה לא טוב. שיחזרו לארצות המוקפצות שלהם. ולא שהאוכל שלהם שווה משהו. הם מסתכלים עלי כזה מוזר, בטח מדמיינים אותי בתור סיר בישול, אני חושב לעצמי שאני בן אדם דיי רגיש, בכל זאת, כמה אנשים כבר חושבים יותר מחצי שניה על העופות האלו, הלוואי וכולם היו כמוני, וזה באמת לא בצחוק, אף אחד לא חושב על עובדים זרים כל כך הרבה, בטח שלא כמוני, זו הבעיה עם אנשים היום, אף אחד לא חושב על אחרים, רק על עצמו, ברמזור האור מתחלף לירוק, תודה לאל כי כבר רציתי לדרוס אחד מהם, לידי יש איזו בלונדה עם רנו מאגן קופה צהובה, 2000 סמ`ק לבן זונה, עושה לי כזה עיניים ומפרפרת את הגלגלים, אני מתחיל איתה בראייס אבל היא משאירה לי אבק שחבל על הזמן. אוטו טוב היה לה. 120 אלף וקצת. שלי זה רק רק 90 אלף שקל. אם האוטו הזה רק היה טורבו הייתי מראה לה מאיפה משתינים ניתים. לאט לאט מתחיל לטפטף, הוישרים עושים את הג`וב שלהם דווקא בסדר ו`ט-לה-לה-לה לה-לה-להההה` אני שומע. מסתכל ימינה, שמאלה, אין מכוניות לידי, בודק את הפלאפון שלי והוא באמת מצלצל, אני תמיד מתבלבל, `כן?` אני שואל למה הפקק נפתח ואני שונא לנהוג כשהפפקים נפתחים, `אני מבקשת שתחזור` טוהר אומרת לי בקול מוזר משהו, `למה?!` אני מזדעק, `כי אני צריכה אותך, כאן, איתי. זה מפחיד אותי, ואתה יודע שיש לי היסטוריה במשפחה. בבקשה תבוא`. עיקרונית לא הייתה לי, במצב רגיל, בעיה לבוא, אבל הקטע הוא שבדיוק היום מבזרים אותנו לענפים החדשים, אני אמור לקבל תפקיד אחושרמוטה עם טייטל שחבל על הזמן, ואולי אפילו אוטו אחר בלי עין הרע, `אבל את יודעת שזה היום הגדול שלי` אני מנסה להסיט אותה, `ויש פקקים, ואת תהי בסדר, אני בטוח הזה`, אבל טוהר לא מתרצה, רק עושה לי את השתיקה הצועקת שהיא כל כך אוהבת לעשות לי, `טוב טוב` אני פולט, `גראנד-לאונה תעצור בצד` יש איזה שוטר אופנוע לידי, וכעבור עשר דקות אני בדרך חזרה עם הגה ביד ודו`ח בי
סובארו גראנד לאונה טורבו קוראים לי ירון לוי, יש לי סוברו גראנד לאונה אבל לא טורבו, אחד כלב, שנים ילדים, אשה שנייה, גר בקומה שלישית, יישן שש שעות כל לילה, סוף שבוע עובר קצת על העיתון של המדינה והרבה מקלל את דנקנר מהעיתון שהוא לא של המדינה, יש לי שלושה בוסים מעל הראש, כל אחד יותר חאתייר מהשני, לא מאמין באלוהים, מרוויח 6000 שקל בחודש, לא כולל הליסינג על הלוגו שבא עם הסובארו מהליסינג, מקלל את היום שאמרו לי ללכת לסאטרט-אפ, עדיין מחפש את המיליונים, אתמול סמנכ`ל פיתוח מייקרוסופט ישראל אמר לי ללכת לחפש את עצמי, יש לי גם ועד בית עצבני שנשבע לחתוך לי את הצמיגים אם אני לא מעביר לו את השישה צ`קים למה המעלית הלכה פייפן והילדים הרסו את האינטרקום, שונא את דרעי אבל אוהב את ויצמן, פעם צנחנים היום מחשבים, פעם המון חלומות היום סתם מציאות, שונא את הבורגנים אבל צופה כמו כולם, שונא את החדשות ומקלל את המדינה, הולך פעם בשבוע לג`קוזי בשביל לראות את הצעירות האלו יוצאות מהמקלחות הקרות, מת לבגוד אבל אף אחת לא רוצה לבגוד איתי, מתחיל להקריח קצת באמצע אז מזיז מהצדדים בשביל שזה ייראה טבעי, פעם בשלושה חודשים צובע לחיים יבין ואפילו האשה שלי לא יודעת, או איך שלא אמרו בפירסמות, שונא את החיים, אוהב את החיים, בורגני לייט אבל עם מודעות, אה, ויש לי סוברו גראנד לאונה אבל לא טורבו, אחד כלב, שנים ילדים, אשה שניה, ותבחרו אתם מה יותר חשוב ממה. רק חבל שהאוטו לא טורבו. `בוקר טוב` היא אומרת לי כולה אפופה, מעורפלת ומגושמת, `יש נס?` היא שואלת, ואני, אוף, כמה, כמה שאני שונא את זה, אם היא רוצה נס קפה שתבקש, מה זה המשחקים האלו כל הזמן, `יש נס, בטח שיש נס` אני זורק לה ולא קם, `תכין?` היא סוף סוף חושפת את הכוונות האמיתיות שלה, `לא` אני פולט ונכנס למקלחת, `איי` אני צועק ויוצא מהמקלחת, `מי גמר את המים?` כי יום חדש בלי מים חמים מרגיש כמו תאונה, `מצטערת, שכחתי להדליק` היא צועקת לי עם הקול הזה שלה, ואני עוד זוכר איך בפעם הראשונה, עוד כשהיינו בפיתוח של סייטקס ביחד, איך עשיתי לה `וואו שיש לך קול סקסי` והיא כזה `לא, מה פתאום, לי?` ואיך אני משכנע אותה חצי שעה כמה סקסי הקול שלה ואילו רק ידעתי כמה אני מטומטם, `מה שכחת, איך שכחת, את לא יודעת? למה שכחת?!` אבל היא רק הכינה נס קפה והלכה לקרוא את העיתון המרכזי של האוהבי ערבים בארץ ישראל, `ביבי אמר שהוא הולך לרוץ` היא אומרת את זה כאילו סבא שלה מת ואת כל הירושה נתנו לרבקה אחותה המטומטמת, `שירוץ שירוץ, העיקר בשביל להוריד את הפלולה` אני קופץ בשביל לחמם קצת את הגוף, `איפה הנס?` אני מתפלא, `אה` היא עושה לי, `אתה רוצה?` ואז כבר נשברתי, `את המזגן אנחנו לא מדליקים כי את אומרת שחבל על החשמל, דוד את שוכחת להדליק, על ביבי את מדברת כאילו סבתא שלך מתה ואפילו נס את לא יכולה להכין לי?` והיא רק הביטה בי, חצי שואלת חצי מיוסרת, `אתה לא יודע שזה יום חשוב וקשה לי?` ואני ניסיתי להיזכר מה כל כך חשוב היום, `אה, מזל טוב` זרקתי, `טמבל` היא התכנסה בעצמה, `התוצאות של הממוגרמה` אמרה בעצבות שהפילה לי את הטלכרד לחריצים, `תעזבי אותך` עודדתי אותה, `יהיה בסדר`. נכנסתי להתלבש, חם חם למה אמרו שיהיה קר קר, יורד למטה ללוגו עם האוטו של הליסינג, ווואום וואום ונוסע לעוד יום של פקקים, כאבי ראש ולמה אני חי. רק חבל שהאוטו לא טורבו. באמצע הפקק הקבוע של איילון צפון לפני המשפך לאיפה שנוסעים בשביל לקנות בזול אצל הערבים ואיפה שנוסעים בשביל חיפה התחלתי לחשוב שבאמת הייתי יכול להיות קצת יותר סבלני איתה. שבטח זה קצת מלחיץ כל העסק הזה, ושאולי היא הייתה צריכה כתף, אבל איך שהסתכלתי על הכתף שלי עבר בי הרעד הזה של אין מים, אסור להדליק מזגן ואיפה הנס, והבנתי שאולי לא הייתי בסדר, אבל היא התחילה קודם, ונכון, זה ככה ילדים, אבל מי אמר שילדים טועים. ברדיו מדווחים לי אחר כבוד על הפקק שאני נמצא בו, פעם עוד הייתי כל הזמן מטלפן ומדווח להם שאיילון מת עוד לפני שאני יוצא מהבית, ואז כולם היו לוקחים את הכבישים האחרים והדרך הייתה לי חופשית, אבל אחר כך כנראה תפסו את הטריק שלי וגם כשדווחתי היה פקוק, זה מימני קוצץ את השערות של האף שלו, ההיא ליד מסדרת מסקרה, במקומה לא הייתי מתאמץ כל כך, וכל שניה עובר קטנוע ונותן לי טיק קטן על המראה כשהוא מנסה להרוויח עוד חצי דקה. אחרי ששגעו אותי ברדיו על איזה פקק ארוך ויפה עומד להיות לי שמו קצת גרין דיי, ולידי, ליד כל המכוניות, הבחנתי באיזה אחד הולך לו ככה סתם על הכביש, בבגדים מרופטים ונשמה שנראת עלובה. איך רואים עליו ערבי שזה פחד. מהאוטו שלידי יוצאים שלושה גברים ואשה ומתחילים לתחקר אותו, `שואהדה?` עושה לו הגבוה, `אה?` הבחור הערבי עושה לו, `משמר אזרחי` אומר הגבוה, הזה שליד הגבוה מציג את עצמו בתור מגב`ניק לשעבר, והאשה צועקת עליו שלא ידבר אליהם אחרת יתנו לו סטירה, `אה?!` הערבי בהלם, הערבים האלו תמיד בהלם, לא משנה איך תתפסו אותם הם בהלם, מה גם שתמיד יש להם את המבט המתהמם הזה, ואחר כך הם מתחילים לספר לכם על המשפחה שאין להם כסף להאכיל אותה, בטח, עשרים ילד, למי יהיה כסף, ונשבעים במוחמד, באללה ובאיסטר, בני זונות נשבעים כל הזמן בלי סיבה, הגבוה נותן לו סטירה ואומר לו לענות לו מאיפה הוא בא, הבחור הערבי שולף תעודה גם כן, איך, איך רואים עליהם משתפי`ם של השב`כ שזה פחד, סייען מניאק, יעני זה הערבי של הערבים, דופק את העם שלו, אלו הכי גרועים, `סליחה אדוני השוטר` אומר לו הגבוה, מסתבר שזה סתם איזה שוטר שהלך שם בבגדים מרופטים, הם מבקשים ממנו סליחה, הוא לוקח את הפרטים שלהם, מקלל ו`חכו חכו מה יהיה לכם` ואני חושב איזה פקק בן זונה הפקק הזה, כמה הערבים האלו מלוכלכים עם איך שהם עובדים עלינו, עם עראפת בראש שלהם, ושחבל שהאוטו שלי לא מספיק מהיר בשביל לנסוע על ההתחלה על 200 קמ`ש ואז הייתי מגיע לפני כולם. אם האוטו הזה רק היה טורבו. סאטרט-אפ משמעו לקחת אתכם, לקצוץ לכם את החיים דק דק דק, להפגיש אתכם עם אנשים שגם להם קצצו את החיים דק דק דק, להגיד לכם שאם תתאמצו תרוויחו מיליונים ובנתיים לתת לכם משכורת יעני נובורישים, לעשות לכם קרחות ולפטם את הכרסים, להגיד לכם שתגידו להם שאתם במקצוע הכי מבוקש בכל העולם ושחבל על הזמן, ולגרום לכם לחשוב שיותר טוב מזה אין. סטארט-אפ עושה לכם שאט-אפ, אחר כך פד-אפ, אחר כך סלואו-דאון ואחר כך סיסטים-פיילור. תסמכו עלי. אני תקוע ברמזור. הרדיו נותן את הגמד ההוא עם ילד מזדקן ומולי עוברת שישייה של עובדים זרים. איך רואים עליהם עובדים זרים. קצת גוים רוסים והרבה עוף מוקפץ. מהאלו שכשאני יורד עם בושוני, הכלב שלי, מסתכלים עליו ככה ומדמיינים אותו עם מחית תפוחי אדמה או משהו. בני זונות אוכלי טרפה. רואים עליהם זרים. בטח מתפללים כל היום לאלוהי האשורים או מה שלא למדנו בתנ`ך. טוהר, אשתי, עוד עושה לי שהם מסכנים, שכולם פה גונבים אותם בארץ. שהם ישנים כמו במחנות ריכוז, אפילו מפזרי חום לא נותנים להם, שיש להם כזה גטו ליד ראשון לציון, ועוד לי הלונה-פארק תקעו אותם, למה הם חלק מהאטרקציה, ושגונבים להם פספורטים, כסף, המשטרה מרביצה והחברות כוח אדם עושקות. זה מה שקורה לאנשים שקוראים יותר מדי עיתונים שמאלנים, במקום לדאוג למדינה דואגים לזרים. אלו גונבים לנו את העבודות, מסתכלים לא יפה על הילדות האלו שהולכות ברחוב עם הטייץ של המיני, ועוד מעיזים להתלונן שבארץ זה לא טוב. שיחזרו לארצות המוקפצות שלהם. ולא שהאוכל שלהם שווה משהו. הם מסתכלים עלי כזה מוזר, בטח מדמיינים אותי בתור סיר בישול, אני חושב לעצמי שאני בן אדם דיי רגיש, בכל זאת, כמה אנשים כבר חושבים יותר מחצי שניה על העופות האלו, הלוואי וכולם היו כמוני, וזה באמת לא בצחוק, אף אחד לא חושב על עובדים זרים כל כך הרבה, בטח שלא כמוני, זו הבעיה עם אנשים היום, אף אחד לא חושב על אחרים, רק על עצמו, ברמזור האור מתחלף לירוק, תודה לאל כי כבר רציתי לדרוס אחד מהם, לידי יש איזו בלונדה עם רנו מאגן קופה צהובה, 2000 סמ`ק לבן זונה, עושה לי כזה עיניים ומפרפרת את הגלגלים, אני מתחיל איתה בראייס אבל היא משאירה לי אבק שחבל על הזמן. אוטו טוב היה לה. 120 אלף וקצת. שלי זה רק רק 90 אלף שקל. אם האוטו הזה רק היה טורבו הייתי מראה לה מאיפה משתינים ניתים. לאט לאט מתחיל לטפטף, הוישרים עושים את הג`וב שלהם דווקא בסדר ו`ט-לה-לה-לה לה-לה-להההה` אני שומע. מסתכל ימינה, שמאלה, אין מכוניות לידי, בודק את הפלאפון שלי והוא באמת מצלצל, אני תמיד מתבלבל, `כן?` אני שואל למה הפקק נפתח ואני שונא לנהוג כשהפפקים נפתחים, `אני מבקשת שתחזור` טוהר אומרת לי בקול מוזר משהו, `למה?!` אני מזדעק, `כי אני צריכה אותך, כאן, איתי. זה מפחיד אותי, ואתה יודע שיש לי היסטוריה במשפחה. בבקשה תבוא`. עיקרונית לא הייתה לי, במצב רגיל, בעיה לבוא, אבל הקטע הוא שבדיוק היום מבזרים אותנו לענפים החדשים, אני אמור לקבל תפקיד אחושרמוטה עם טייטל שחבל על הזמן, ואולי אפילו אוטו אחר בלי עין הרע, `אבל את יודעת שזה היום הגדול שלי` אני מנסה להסיט אותה, `ויש פקקים, ואת תהי בסדר, אני בטוח הזה`, אבל טוהר לא מתרצה, רק עושה לי את השתיקה הצועקת שהיא כל כך אוהבת לעשות לי, `טוב טוב` אני פולט, `גראנד-לאונה תעצור בצד` יש איזה שוטר אופנוע לידי, וכעבור עשר דקות אני בדרך חזרה עם הגה ביד ודו`ח בי
8-p יום קסום ילד. אלונה.