LoneDeranger
New member
סוגיה חשובה, אנא עיזרו
אוקיי קצת על עצמי. אני בוגר יחידת מודיעין מובחרת (כן, כן כולם כאלה) שירתתי 3 שנים בעל אופי טכני שבתחילתו עברתי תחילה סינון קפדני והכשרה בת 6 חודשים +. בתום קרוב ל3 השנים הייתי אמור להשתחרר ולעבור למערך המילואים של אותה היחידה (כמו הרוב הגורף של משוחרר היחידה בתפקידי). לצערי מזלי לא האיר לי את פניו והוחלט לממש את הקבע שהייתי חתום עליו במקום אחר. בפרוייקט הסבת אנשים טכניים בוגרי חיל אוויר, מודיעין וים לתפקידי טכנאי קשר בחיל הקשר. ובכן לאחר מאבק קצר שאותו הפסדתי הועברתי לקורס המדובר וסיימתי אותו איכשהו בתום חודשיים מיותרים לחלוטין. במהלך הקורס המפקדים טחנו ללא הפסק את המנטרה שלהם באשר לתפקידנו במילואים ועל כך שאנחנו נעשה את תפקידנו בלבד ולא נעשה שמירות כלל. כמובן שזה לא מה שקרה. חודשים ספורים אחרי סיום הקורס חברי בוגר חי"ק הודיע לי שאין להם (בחי"ק) יותר צורך במקצוע שלי ושלמעשה מעכשיו אני זונה של צבא והוא לחלוטין יעשה איתי את מה שרוצה. שזה שמירות, שמירות ועוד קצת שמירות. וזה לא מקובל עלי בשום פנים ואופן. אני מרגיש כאילו עברתי 3 שנים מטורפות בחיל המודיעין. בתפקיד מתיש הן מבחינה מנטאלית והן מבחינה פיזית. כל שלושת השנים חרקתי שנים והתעלמתי מבעיותי הנפשיות (הצצות לאחרונה בעוצמות חזקות מבעבר) אך ורק בשביל להבטיח לעצמי המשך שירות מילואים מספק לי ולמערכת כאחד. אני למעשה עומד בפני שתי ברירות. האחת: להמשיך בקו שאני נוקט בו עכשיו ולהמציא כל פעם מחדש תירוצים חדשים (שפועלים עד כה) לדחיית המילואים. אך אני מתכנן לסגור את השאלטר אצל הקב"ן לקראת המילואים הקרובים ביולי. אני באמת סובל ממגוון בעיות נפשיות שמכרסמות בחיי הפרטיים אך אני נמנע מלטפל בהם בשלב זה מסיבות שאין להן מקום פה כרגע. השנייה: להגיע איכשהו להסדר עם הצבא ולחזור ליחידה המקורית שלי, שבה אני מוכן לתת את מירב הימיי המילואים ללא שום בעיה. בקיצור. אני במצב קשה שאני יכול לפתור בצורה מאוד קלה בשבילי. אך איני רוצה לעשות זאת. אני עדיין רוצה ויכול לתרום למדינה. תודה מראש, פ.
אוקיי קצת על עצמי. אני בוגר יחידת מודיעין מובחרת (כן, כן כולם כאלה) שירתתי 3 שנים בעל אופי טכני שבתחילתו עברתי תחילה סינון קפדני והכשרה בת 6 חודשים +. בתום קרוב ל3 השנים הייתי אמור להשתחרר ולעבור למערך המילואים של אותה היחידה (כמו הרוב הגורף של משוחרר היחידה בתפקידי). לצערי מזלי לא האיר לי את פניו והוחלט לממש את הקבע שהייתי חתום עליו במקום אחר. בפרוייקט הסבת אנשים טכניים בוגרי חיל אוויר, מודיעין וים לתפקידי טכנאי קשר בחיל הקשר. ובכן לאחר מאבק קצר שאותו הפסדתי הועברתי לקורס המדובר וסיימתי אותו איכשהו בתום חודשיים מיותרים לחלוטין. במהלך הקורס המפקדים טחנו ללא הפסק את המנטרה שלהם באשר לתפקידנו במילואים ועל כך שאנחנו נעשה את תפקידנו בלבד ולא נעשה שמירות כלל. כמובן שזה לא מה שקרה. חודשים ספורים אחרי סיום הקורס חברי בוגר חי"ק הודיע לי שאין להם (בחי"ק) יותר צורך במקצוע שלי ושלמעשה מעכשיו אני זונה של צבא והוא לחלוטין יעשה איתי את מה שרוצה. שזה שמירות, שמירות ועוד קצת שמירות. וזה לא מקובל עלי בשום פנים ואופן. אני מרגיש כאילו עברתי 3 שנים מטורפות בחיל המודיעין. בתפקיד מתיש הן מבחינה מנטאלית והן מבחינה פיזית. כל שלושת השנים חרקתי שנים והתעלמתי מבעיותי הנפשיות (הצצות לאחרונה בעוצמות חזקות מבעבר) אך ורק בשביל להבטיח לעצמי המשך שירות מילואים מספק לי ולמערכת כאחד. אני למעשה עומד בפני שתי ברירות. האחת: להמשיך בקו שאני נוקט בו עכשיו ולהמציא כל פעם מחדש תירוצים חדשים (שפועלים עד כה) לדחיית המילואים. אך אני מתכנן לסגור את השאלטר אצל הקב"ן לקראת המילואים הקרובים ביולי. אני באמת סובל ממגוון בעיות נפשיות שמכרסמות בחיי הפרטיים אך אני נמנע מלטפל בהם בשלב זה מסיבות שאין להן מקום פה כרגע. השנייה: להגיע איכשהו להסדר עם הצבא ולחזור ליחידה המקורית שלי, שבה אני מוכן לתת את מירב הימיי המילואים ללא שום בעיה. בקיצור. אני במצב קשה שאני יכול לפתור בצורה מאוד קלה בשבילי. אך איני רוצה לעשות זאת. אני עדיין רוצה ויכול לתרום למדינה. תודה מראש, פ.
