קופיפה טובעת
New member
סוגיה שעלתה לי...
כשאני חושבת על זה, תמיד אני פנויה בעצם אף פעם לא הגדרתי את עצמי כפנויה ומחפשת.
ובאמת אף פעם לא חיפשתי, מקסימום ניצלתי הזדמנויות שנקרו בדרכי, לא שזה הוביל למשהו אמיתי.
ולפעמים זה מרגיש כל כך רע ובודד להיות לבד ואני ממש רואה כמה צורך יש בזוגיות.
או אפילו סתם רואה איך שרבים, וזה מרגיש שכולם או כמעט כולם בזוגיות וזה נראה ורוד ומאכזב שלי אין.
וכמו שאמרתי, אני לא מחפשת.
אז אני תוהה עד כמה זה בוער בי ועד כמה זה בוער בנו.
אני תוהה לגבי זה שאם זה באמת היה כזה בוער וכזה חשוב אולי לא הייתי נחה על זרי הדפנה, אולי הייתי מחפשת ומתאמצת ומוצאת בן זוג.
אני תוהה עד כמה נכונה הגישה הזו של לתת לזמן לעשות את שלו ומה שיבוא, אם וכשיבוא...פשוט יבוא!
איך אתם?
האם אתם חושבים שאם הייתם מחפשים יותר או מקדישים לחיפוש אחר זוגיות/ מין יותר זמן וחשיבות זה היה הולך לכם יותר?
כשאני חושבת על זה, תמיד אני פנויה בעצם אף פעם לא הגדרתי את עצמי כפנויה ומחפשת.
ובאמת אף פעם לא חיפשתי, מקסימום ניצלתי הזדמנויות שנקרו בדרכי, לא שזה הוביל למשהו אמיתי.
ולפעמים זה מרגיש כל כך רע ובודד להיות לבד ואני ממש רואה כמה צורך יש בזוגיות.
או אפילו סתם רואה איך שרבים, וזה מרגיש שכולם או כמעט כולם בזוגיות וזה נראה ורוד ומאכזב שלי אין.
וכמו שאמרתי, אני לא מחפשת.
אז אני תוהה עד כמה זה בוער בי ועד כמה זה בוער בנו.
אני תוהה לגבי זה שאם זה באמת היה כזה בוער וכזה חשוב אולי לא הייתי נחה על זרי הדפנה, אולי הייתי מחפשת ומתאמצת ומוצאת בן זוג.
אני תוהה עד כמה נכונה הגישה הזו של לתת לזמן לעשות את שלו ומה שיבוא, אם וכשיבוא...פשוט יבוא!
איך אתם?
האם אתם חושבים שאם הייתם מחפשים יותר או מקדישים לחיפוש אחר זוגיות/ מין יותר זמן וחשיבות זה היה הולך לכם יותר?