להיסטוריה אין שום משמעות בפני עצמה.
מחוץ לאיזושהי נקודת השקפה או פרשנות סובייקטיבית עליה. אירוע הוא רק אירוע. דברים קרו, וזהו. המשמעות אותה *העניקו אנשים* לאותם דברים, זה כבר עניין אחר לגמרי. על כך מתבססות כל תולדות המין האנושי - פחות על האירועים עצמם כפי שהתרחשו, ויותר על המשמעות והחשיבות שבני האדם המציאו עבורם. לא האירוע הוא שהונצח לדורי דורות ושינה את פני העולם, אלא המשמעות שהוענקה לו. ובמקום אותן משמעויות שנבחרו, אפשר היה לפרש או להבין את אותו האירוע בעוד *אינספור* דרכים, להעביר מדור לדור את סיפור האירוע כפי שנראה בצירוף המשמעות החדשה, ולשנות כך את פני העולם כולו. לפיכך, העובדה שהעם היהודי נרדף כפי שנרדף ובכל זאת שרד היא בבסיסה, כמו כל עובדה הסטורית אחרת, חסרת משמעות לחלוטין. כך גם טענת ה"מצליחנות היהודית" שהעלית. התנאים הללו אולי התקיימו וקיימים היסטורית וסטטיסטית, אבל מכאן ועד להסיק מתוכם על קיום או אי קיום של יישות אלוהית, או על כל דבר אחר - המרחק גדול. והרי את אותן העובדות תמיד אפשר יהיה "לכופף" כדי להוכיח, בוודאות כביכול מוחלטת, כל דבר אפשרי: אלוהים קיים או לא קיים, היהודים הם עם נבחר או עם ככל העמים, המאמינים צודקים או טועים... וכו'. האמונה עצמה היא בסה"כ רק הצעה אחת להענקת משמעות לכל מה שקורה: זה קרה בגלל שאלוהים רצה שכך יקרה (מסיבות כאלו או אחרות, בגלל דברים שאנחנו בני האדם עשינו נכון/לא נכון, וכו'). אבל כמובן שזו רק תשובה אחת לבעיית חוסר המשמעות של הקיום. אין משמעות מוחלטת אחת לשום דבר, כשם שאין אמת אחת. וזה, אפשר לומר, ה"מקצוע" של המין האנושי, ה"מטלה" הקולקטיבית והאינדיבידואלית של בני האדם: לבחור באיזו צורה להבין דברים (מתוך אינסוף של אפשרויות שונות להבנה ולפרשנות של אותו דבר), ולהעניק משמעות לדברים שקיימים ושקורים ביקום הפיזי, אבל שלמעשה אין להם ובהם *שום* משמעות, ייעוד או מטרה. הכל פשוט קיים, וזהו.
