הנה מספר דוגמאות (כפי שציינתי, בשפה מליצית):
1. חַטֹּאת נְעוּרִים / משה ליב לילינבלום (זכרונות ויומנים)
ואנכי אמרתי: אך נרדמים בני הדור הישן ורבנינו עמהם נרדמים בכח וחולמים חלומות של הבל, ובני הדור החדש מלאים שכרון מחמדת החיים ואהבת
אפשר שאזכה עוד לאיזו מטרה חמרית לעצמי בחיים; אפשר שבזמן מן הזמנים יעיר המעורר נרדמים את לבי, שאשתתף גם אמת הוא שקול זעקת השכורים מעורר לפעמים נרדמים רבים, אבל הנרדמים ההם אינם מתעוררים על-פי רוב כראוי.
2. עיט צבוע / אברהם מאפו (פרוזה)
ספני נא יוסף אישי אליך, ובזרעותיך ארדם לנצח, רב לי להיות כמצבה חיה על קברך, או מי יתן והיו דמעותי כנחל
ט: שאול, עזרא והבת קול ושאול בא אל חדרי מלונו, והנה בחדר החיצון איש נרדם בתרדמה גדולה, וקול נחרו אימה הנה קרא התרנגול והעיר נרדמים!
3. רבי שפרה / בן אביגדור (פרוזה)
המטיפים הטובים; ובנשאה מדברותיה בקהל-עם על דבר ישראל ועתידותיו ועל דבר הרעיון הלאומי קסם בפיה לעורר נרדמים
4. סוסתי / מנדלי מוכר ספרים (פרוזה)
נעור היער הנרדם ועמו כל עשב, כל שיח וכל עלה, כלם מזדעזעים ורועשים ובפטפוט לשונות משונות מפטפטים.
5. שבחה לשקר / אוסקר ויילד / אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)
עצמו כי-אם תחת המסווה של אחד “ויויאֶן”, מורה כי לא נתכוון הסופר למסמרות נטועים; כל כוונתו היא לעורר נרדמים
והנה, לסיכום, הגדרת נרדם ממילון אבן שושן:
נרדם - שקע בשינה, ישֵן שינה חזקה [ההדגשה שלי].