סוגיית הדופק
זו אני פנלופה, ההיסטרית מהמוקד! בכמעט שבוע שחלף מאז שגיליתי על ההריון אני במין לימבו מבלבל. מצד אחד, ברור לי שההריון יאבד, ואני רוצה להיערך כדי לעשות את הכל כמה שיותר קצר וקליל. בהקשר הזה אני משתדלת לא לחשוב על מה שקורה לי בגוף, ואם העניין עולה, אז ברור שבדקות האחרונות לא היה סימן וייתכן שזה כבר עבר, לא סיפרתי לאף אחד מלבד הגבר שלי, וגם איתו שלא כמנהגי אני לא מזכירה את המילה ובכלל לא מדברת על זה.
מצד שני, ברור לי שאני מלאת תקווה, תקווה חסרת ביסוס וחסרת תקנה. שיהיה לי הריון רגיל כל כך, שבסופו אני אהיה אמא. אני נהנית מכל רגע שבו אני בהריון, מתענגת על אוכל, מרוצה מהחיים.
ואם להמחיש את הברדק הנפשי, אני גם נמצאת בדד ליין מקצועי די נוקשה, אז אני חוששת שהזמן יעבור מהר מדי בלי שאספיק, וגם מחכה שהזמן יעבור כדי לעמוד על טיבו של ההריון.
בהתחלה חשבתי שאני חייבת לבחור אסטרטגיה עקבית, בין פסימיזם לאופטימיזם. להשקפתי אין עמדה מועדפת, בשתיהן יש יתרונות פסיכולוגיים ניכרים, למשל, גישה פסימית מקהה את האובדן העתידי, עוזרת להדחיק את ההווה, גישה אופטימית מפיחה תקווה בהווה, מאפשרת להאמין בחוזק העצמי, שגם עם הרע העתידי נדע להתמודד.
בשלב הבא הבנתי שאני טועה לגמרי, בשני דברים: קודם כל, אני לא באמת מחליטה איך להגיב להריון שלי. לא רק בהריון אני לא שולטת, אלא גם בקשת הרגשות שעולה בי. דבר שני, הרגשות באמת מעורבים ואני לא יכולה לנקות את החלקים הלכאורה לא רצויים. אני לא יכולה למנוע מעצמי מחשבות מתוקות, לא יכולה להעלים את הרגעים שבהם לא מרגישה כלום בגוף, והנה בטח נגמר.
אובדן השליטה הוא גדול יותר משיכולתי לשער. אבל אין פה בכלל טרוניה או תלונה, כן? אך ורק תיאור עובדתי של המצב.
אני בשלב השלישי עכשיו, והוא הרבה יותר פרוזאי. אני צריכה להחליט מתי לעשות בדיקת דופק ראשונה, בהינתן שאני נוסעת לחופשה באיטליה בין שבוע 7.4 לבין שבוע 9.3.
רק מציינת שבשתי ההפלות הנדחות שעברתי, בשבוע 8 פלוס כבר לא היה דופק. באחת מהן היה דופק בתחילת שבוע 7.
ואלו שתי האפשרויות שלי:
1. לעשות בדיקת דופק בשבוע 6.3. אם לא יהיה דופק אוכל לעשות הפלה לפני הנסיעה. הבעיה: אם לא יהיה דופק, אולי הרופאה תגיד שהגעתי מוקדם מדי, שצריך לחכות ואז אני נוסעת עם מועקת הלימבו.
הבנתי שדופק אמור להופיע 3 שבועות לאחר הביוץ, וב-6.3 בוודאות אצלי יחלפו מעל לארבעה שבועות.
2. לעשות בדיקת דופק רק לאחר השיבה מהחופשה, בשבוע 6.3. הבעיה: יכולתי לעשות הפלה קודם.
והשאלה שלי אליכן: מה הייתן עושות במקומי?!? פתרו את החידה ועזרו לפנלופה לקבל החלטה נבונה. אה, ואם אפשר אל תגידו לה כמו שאומר הגבר שלה, שזאת החלטה שלה, ושתפעל 'פשוט' לפי 'תחושת הבטן'.
זו אני פנלופה, ההיסטרית מהמוקד! בכמעט שבוע שחלף מאז שגיליתי על ההריון אני במין לימבו מבלבל. מצד אחד, ברור לי שההריון יאבד, ואני רוצה להיערך כדי לעשות את הכל כמה שיותר קצר וקליל. בהקשר הזה אני משתדלת לא לחשוב על מה שקורה לי בגוף, ואם העניין עולה, אז ברור שבדקות האחרונות לא היה סימן וייתכן שזה כבר עבר, לא סיפרתי לאף אחד מלבד הגבר שלי, וגם איתו שלא כמנהגי אני לא מזכירה את המילה ובכלל לא מדברת על זה.
מצד שני, ברור לי שאני מלאת תקווה, תקווה חסרת ביסוס וחסרת תקנה. שיהיה לי הריון רגיל כל כך, שבסופו אני אהיה אמא. אני נהנית מכל רגע שבו אני בהריון, מתענגת על אוכל, מרוצה מהחיים.
ואם להמחיש את הברדק הנפשי, אני גם נמצאת בדד ליין מקצועי די נוקשה, אז אני חוששת שהזמן יעבור מהר מדי בלי שאספיק, וגם מחכה שהזמן יעבור כדי לעמוד על טיבו של ההריון.
בהתחלה חשבתי שאני חייבת לבחור אסטרטגיה עקבית, בין פסימיזם לאופטימיזם. להשקפתי אין עמדה מועדפת, בשתיהן יש יתרונות פסיכולוגיים ניכרים, למשל, גישה פסימית מקהה את האובדן העתידי, עוזרת להדחיק את ההווה, גישה אופטימית מפיחה תקווה בהווה, מאפשרת להאמין בחוזק העצמי, שגם עם הרע העתידי נדע להתמודד.
בשלב הבא הבנתי שאני טועה לגמרי, בשני דברים: קודם כל, אני לא באמת מחליטה איך להגיב להריון שלי. לא רק בהריון אני לא שולטת, אלא גם בקשת הרגשות שעולה בי. דבר שני, הרגשות באמת מעורבים ואני לא יכולה לנקות את החלקים הלכאורה לא רצויים. אני לא יכולה למנוע מעצמי מחשבות מתוקות, לא יכולה להעלים את הרגעים שבהם לא מרגישה כלום בגוף, והנה בטח נגמר.
אובדן השליטה הוא גדול יותר משיכולתי לשער. אבל אין פה בכלל טרוניה או תלונה, כן? אך ורק תיאור עובדתי של המצב.
אני בשלב השלישי עכשיו, והוא הרבה יותר פרוזאי. אני צריכה להחליט מתי לעשות בדיקת דופק ראשונה, בהינתן שאני נוסעת לחופשה באיטליה בין שבוע 7.4 לבין שבוע 9.3.
רק מציינת שבשתי ההפלות הנדחות שעברתי, בשבוע 8 פלוס כבר לא היה דופק. באחת מהן היה דופק בתחילת שבוע 7.
ואלו שתי האפשרויות שלי:
1. לעשות בדיקת דופק בשבוע 6.3. אם לא יהיה דופק אוכל לעשות הפלה לפני הנסיעה. הבעיה: אם לא יהיה דופק, אולי הרופאה תגיד שהגעתי מוקדם מדי, שצריך לחכות ואז אני נוסעת עם מועקת הלימבו.
הבנתי שדופק אמור להופיע 3 שבועות לאחר הביוץ, וב-6.3 בוודאות אצלי יחלפו מעל לארבעה שבועות.
2. לעשות בדיקת דופק רק לאחר השיבה מהחופשה, בשבוע 6.3. הבעיה: יכולתי לעשות הפלה קודם.
והשאלה שלי אליכן: מה הייתן עושות במקומי?!? פתרו את החידה ועזרו לפנלופה לקבל החלטה נבונה. אה, ואם אפשר אל תגידו לה כמו שאומר הגבר שלה, שזאת החלטה שלה, ושתפעל 'פשוט' לפי 'תחושת הבטן'.
לגבי אירופה, החוויה היסודית שלי את ההבדל הפנימי בחיים פה - מלבד השפה ומזג האוויר החיצוניים והבולטים - היא מרחב בחלל ומרחב בזמן. זאת חוויה מאוד מובהקת ועדיין חמקמקה לתיאור. קשה להבין כמה שכבות גיאולוגיות של עומס ולחץ וצפיפות ואינטנסיביות אפשר להכיל עד שהן מתחילות להיחשף ולהתפוגג. זה לא רק בעניין הלחץ מהילודה, אלא בכל אספקט אפשרי של החיים. ואני לא יכולה להגיד שתנאי החיים שלי בישראל היו קשים במיוחד, ממש לא. גם לא הייתי עוברת בשום מצב לגור במקום אחר, אלמלא האודיסאוס שלי. 