סוגיית החטיפים

[kyki]

סוגיית החטיפים

יש לי תחושה שאמהות שיוצאות אצליינו לגן משחקים עם הילדים, יוצאות להאכיל אותם חטיפים. 5 דק אחרי שמתישבות, מוצאיות מהתיק שקיות חטיפים. ואז כמובן כל הילדים רוצים וגם אמהות אחרות שולפות חטיף.
יש אמא אחת שבמשך כל הזמן שהיא בחוץ עם ילדיה( יש לה3) לא מפסיקה עם חטיפים, פירות, שוקולדים, קינדרים. ילדים שלה לועסים כל הזמן. פשוט הזוי....
כמובן שגם הילדים שלי רוצים. לא בגלל הרעב....
פעם איזה אמא שאלה אותי למה אנחנו לא מביאים חטיפים......
יש לי תאומים בני שנתים ו3. יש לציין שהם גם אוכלים חטיפים מדי פעם. גם בימי הולדת אני מסכימה.
זה פשוט הורס לילדים את התאבון ואז הם לא רעבים לארוחת צהריים אם אנחנו יוצאים בבוקר. או לארוחת ערב עם אנחנו בחוץ בערב.

אשמח לשמוע דעתכם בנושא

 

[רi תם]

מוכר מאוד

אני אמא לתאומים וגם אצלנו עניין החטיפים הוא לא אישיו.יש לנו במבה (שבדר"כ לוקחים רק כשיוצאים לגינה) ובייגלה שאוכלים מתי שרוצים.יש לי חברה ששתי הבנות שלה מכורות לחטיפים מכל הסוגים והמינים.כשאנחנו יחד הילדים שלי יקבלו מה שאני מציעה כמו פרי,פתיבר,קרקר,קורנפלקס,במבה ושלה ילעסו תפוציפס,אפרופו ושו"ת.האמת הם מעולם לא ביקשו חטיף לא ממני ולא מאחרים ואני תמיד מציעה חלופה.לאותן אמהות בגינה הייתי אומרת "הילדים שלי לא אוכלים חטיפים" ובזה סוגרת עניין.ולילדים שלך נסי להסביר שחטיפים עמוסים במלח וסוכר ולא בריא לאכול אותם על בסיס יום יומי.אני חושבתשבית שאין בו חטיפים והילדים לאחשופים אליהם בשיגרה לא יצרכו אותם גם בחוץ וגם אם יראו אצל אחרים,יטעמו טעם שאינם רגילים אליו ואולי יוותרו.

 

[מ י כ ל10]

מתמצתת את מסקנותיי

אם אני מבינה נכון, הם רואים את החגיגות בגינה ורוצים גם? ילדים שרוצים משהו שיש לאחרים - זה ענין מוכר. מטפלים בזה כל החיים, לאט ובהתמדה, בתיאום ציפיות וגבולות.
מבאס או לא, אין לי שום שליטה על מה שאחרים עושים.
לפחות במשפחה שלנו, שהייה בחוץ אכן 'פותחת את התאבון'. לכן כן השתדלתי לקחת אוכל לגינה.
הדבר האחרון ואולי הכי חשוב - בגילאים צעירים לא הרשיתי לילדים שלי לקחת שום דבר ומאף אחד בלי אישורי. גם לא מחברים שלהם או מאנשים שהם מכירים.
אם הבאנו לגינה משהו והם רצו לחלוק, לימדתי לשאול קודם את האמא אם זה בסדר.
&nbsp

 

[אורים כהורים]

דעתי בנושא

אני חושבת שבמקרה כזה אני הייתי עושה חושבים עם עצמי מה עמדתי האישית בעניין על מנת להציב לעצמי גבולות - מה אני מסכימה ומה לא, מתי כן ומתי לא וכו', אל מול הילדים. אני יודעת מניסיון שמצבים כאלו יכולים ליצור הרבה מאוד שאיבת אנרגיה אם אני עצמי לא בטוחה בעצמי ו"מתנדנדת" בדעותיי, זה היה לוקח אותי לרצות לנסות ולשנות את האמהות (חסר סיכוי) או פשוט לתסכול מתמשך שבטח היה יוצא גם על הילד .
בנוסף, הייתי מכינה מראש וקובעת מה אפשרי לאכול כשנמצאים בגינה ומה לא. ופה אני מאוד בעד גמישות כך שבהחלט קורה שיום אחד אני אומרת - הפעם אפשרי X, ובפעם אחרת אני לא מסכימה. אבל זה גם תלוי מאוד בילד ולכן נדרשת הקשבה פנימית איזו גמישות מתאימה (או פחות מתאימה) לכל ילד.
וכן, אם הנושא ממש חשוב לי ולא הייתי מוצאת אף פתרון, הייתי מחפשת גינה אחרת.
&nbsp

 

[איןאריותכאלה]

אני מאכילה בגן המשחקים

הילדים שלי רעבים יותר בחוץ, אז כשאנחנו הולכים לגן שעשועים בערב אני כבר מביאה ארוחת פיקניק וממש מאכילה אותם.
בגילאים הצעירים הייתי משתגעת מהורים שמחלקים חטיפים לילדים בלי לשאול רשות (ואם הילד אלרגי? מה לגבי סכנת חנק?) ואישית הייתי מבררת אם מותר לכבד, אבל אי אפשר לחנך אף אחד אחר, סתם הוצאת אנרגיה לחינם.

 

[פרפרי אהבה]

מוכר מאוד, פה בארה"ב זה קצת נרגע ורואה יותר פירות או אוכל

רגיל שנותנים לילדים בפארק.
אני בדיעה של "חיה ותן לחיות"- כן זה מבאס לילדים שלנו שאולי ירצו גם אבל כל משפחה ומה שנהוג אצלה.
&nbsp
אני בעד להסביר לילדים שלפעמים אוכלים חטיפים ולפעמים לא וככה זה מה שנהוג אצלכם במשפחה. אם ממש מפריע להם ואתם מרגישים שזה מנדה אותם משאר הילדים-אולי תעשו מנהג של פעם בשבוע חטיף/ארטיק כשהולכים לגן השעשועים ואז הם לא ירגישו "מקופחים".

 

[kyki]

הם ממש לא מקופחים

תודה על התגובות.
אני אנסה להסביר לילדים. הם קצת קטנים עדיין כדי להבין שאני לא מסכימה. ננסה.

אנחנו יוצאים בבוקר ב9 אחרי ארוחת בוקר טובה. אני מאוד מקפידה שיגמרו ארוחה ולא ישארו רעבים.
בערב אנחנו יוצאים ב18 וזה לפני ארוחת ערב. אז אולי הם קצת יותר רעבים.
אני גם לוקחת במבה איתי רק בגלל ההורים האלו.

ממש מעצבן, אבל אתן צודקות, אי אפשר להשנות אחרים.

 

[שושן בשם אחר]

הייתי מפרידה בין אוכל לחטיפים

את כותבת באותה שורה חטיפים, פירות, שוקולדים, קינדרים... אבל זה לא מקשה אחת.
כמו שכתבו לך, לפעמים השהייה בחוץ מפתחת תאבון ולפעמים סתם נמצאים בגינה מספיק זמן בשביל שיגיע הזמן לארוחת ביניים. אין בזה רע. הבעיה היא לא שמביאים אוכל לגינה אלא מה האוכל שמביאים.
אז אם אמהות אחרות מביאות לגינה פירות בעיני זה מבורך. אם הן מביאות חטיפים ושוקולדים אז פחות. אני לא חושבת שאת צריכה להביא במבה בגלל שילדים אחרים אוכלים במבה. את כן יכולה להביא ארוחת ביניים לפי מה שמתאים לך: ירקות, פירות, קרקרים, אצבע גבינה... לא יודעת. מה שמקובל עלייך. ואז את יכולה ללמד את הילדים שאנחנו לא אוכלים אוכל של אחרים אלא רק את שלנו (בהנחה שזה מתאים להשקפת העולם שלך) או להיפך, ללמד אותם שאם חולקים איתם אז גם הם צריכים לחלוק מהאוכל שלהם (שוב, אם מתאים לך חינוכית).
אם בא לך ממש להשקיע אז תקני באיזה מקס סטוק או הכול בדולר חבילת אריזות מתנה (לא מנייר אלא כאלה שהן ממין פלסטיק/אלומיניום נוצץ כזה. ) ותתני לילדים את הירקות או הפירות שלהם בשקית כזאת. כל אחד והשקית שלו. אחלה חטיף. הם יהיו קנאת הגינה.

 

[אורים כהורים]

איזה רעיון גאוני! קנאת הגינה לגמרי

 

[כבשה0פועה]

ממש לא אקולוגי

 

[זלופית]

לדעתי דווקא חלק גדול מהבעיה היא עצם הבאת האוכל

האמת, זה משהו שמפריע לי כבר הרבה זמן - אבל עושה רושם שאני יוצאת דופן בדיעה הזאת אז אף פעם לא דיברתי על זה עם אימהות אחרות.
על פי השקפתי, אנחנו הולכים לגינה בשביל לשחק, לטפס, להוציא מרץ, לעשות משהו קצת יותר מעניין מלהיות בבית. אבל התחושה שלי היא שכל הווייב שיש בגינה וכל ההתעסקות של הילדים היא באוכל. אחרי 5 דקות של משחק פתאום אחד הילדים מקבל חטיף ואז כל הילדים זונחים את המתקנים ומתחילים ללכת אחרי הילד התורן עם האוכל והאמא של אותו ילד מתעסקת הרבה בלעודד ולשכנע אותו לכבד ואז ילד אחר מקבל משהו וכל הילדים עוברים להיות אחריו וכן הלאה... והכל נהיה כ"כ מעיק וכל המטרה מתפספסת בעיני. אני ממעטת ללכת עם הילדים שלי לגינה הקרובה אלינו בגלל זה. אני מרגישה שזה מבטל את כל הערך של הגינה, זה נהיה רק מקום להעביר את הזמן ולאכול. וזה ממש לא משנה אם זה בריא או לא - אם זה פרי, ירק, חטיף בריא או תפוצ'יפס וביסלי. כי עצם ההתעסקות הבלתי פוסקת הזאת באוכל, בשולי - במקום בעיקר - זאת הבעיה האמיתית בעיני.
אני לא אומרת שאי אפשר להביא ארוחת ערב או חטיף לגינה - אבל להוציא אותו בסוף, אחרי שהילדים מיצו את המשחקים - ולשבת בצד, על ספסל, ולאכול ברוגע ובצורה מסודרת. ולא להסתובב עם האוכל בין המתקנים, לאכול תוך כדי טיפוס וכו.
לא חייבים לדחוף אוכל ל-כ-ל פעילות. זה ממש חינוך גרוע בעיני, שאי אפשר להנות בלי אוכל...
זהו... הורדתי מהלב...

 

[שושן בשם אחר]

שוב, אני חושבת שאת מדברת על שני דברים שונים וצריך לחדד

אין שום בעיה בהבאת אוכל לגינה, כמו שאמרת. להביא ארוחת ערב או ארוחת ביניים. אני לא יודעת לכמה זמן אתם הולכים לגינה, אנחנו לפעמים הולכים לכמה שעות ואז סביר שהילדים ירצו משהו לאכול. למה זה בסדר לקחת אוכל לים או לבריכה ולא לגינה למשל?
אבל הבעיה היא שאוכלים בלי הפסקה או תוך כדי משחק. מלכלכים את המתקנים, מסתכנים בחנק, ומתייחסים לגינה כמו למסעדה במקום לשחק. בדיוק כמו שכתבת. אבל זה כבר עניין של חינוך.

 

[אנה חדשה]

אני מעולם לא הבאתי אוכל לגן

המחשבה שיוכלו עם ידיים מלוכלכות הורגת אותי

 

[שושן בשם אחר]

בשביל זה המציאו מגבונים ואלכוג'ל ואפילו מזלג

אבל את כל הנ"ל אפשר ליישם אם באמת יושבים ואוכלים. לא אם מתרוצצים תוך כדי.

 

[מרעישה בשקט]

לכל משפחה יש כללים משלה

זה המסר שאני מעבירה לבתי בכל פעם שמישהו מתנהל בשונה מאיתנו.
וזה לא משנה אם זה חטיף בגן המשחקים, או ילד שרוכב על אופניים בלי קסדה, או ילדה יחפה בגן משחקים שיש בו שברי זכוכיות על הרצפה, או ילדה ששמו לה לק על הציפורניים.
במשפחות שלהם זה מותר, במשפחה שלנו זה אסור. אנחנו משתדלים ללוות את האיסור בהסבר למה אנחנו לא מרשים.

גם ההגדרה של חטיפים משתנה ממשפחה למשפחה.
אצלנו קורנפלקס תירס פשוט של קלוגס מוגדר כחטיף וכך גם בייגלה, קרקרים ופריכיות כוסמת, אבל אנחנו מרשים לה לאכול מהם בניגוד לחטיפים כמו ביסלי ואפרופו שאנחנו לא מרשים.
גם בגיל של הילדים שלך וגם כיום כשהיא כמעט בת 5, אנחנו מסבירים לה ולילדים שרוצים לכבד אותה בחטיפים, שאם היא תאכל במבה או כל חטיף אחר שמוצע לה בגן המשחקים, היא לא תהיה רעבה בארוחת ערב.
אני מביאה פירות לגן המשחקים, כי בדרך כלל אנחנו מגיעות לשם מיד אחרי הגן והיא צריכה ארוחת ביניים קלה לפני ארוחת הערב. בשנה האחרונה התחלתי להביא לעתים רחוקות גם קרקרים או פריכיות, אבל היא חייבת לאכול פירות לפני שהיא מקבלת חטיף. כשאנחנו מגיעות לגן המשחקים בבוקר, יש לנו פירות וכריך.
במשפחה שלנו הכלל הוא שאוכלים בישיבה, אז בגן המשחקים אוכלים בישיבה על ספסל או על הדשא, וכשמסיימים אפשר להמשיך לשחק.

הפעם היחידה שהיא ממש איבדה שליטה בעניין החטיפים היתה ביום הולדת של חברה לפני כחודש. לאורך כל האירוח היו חטיפים נגישים וזמינים והבת שלי העדיפה לטחון על פני להשתתף במשחקים. החלטתי שאני זורמת עם זה (יחסית. מדי פעם שידלתי אותה להצטרף לכולם). כשהיה לה כאב בטן באותו הערב, הסברתי את הסיבה והתוצאה ושבעתיד זה לא יקרה שוב.

 

[אIרה הכפIלה]

זה מעניין , כשהייתי אמא טריה זה היה מחרפן

גם אותי
עכשיו ואחרי יותר מעשור של אימהות - לצערי אני כבר אדישה והולכת עם הזרם
מביאה תמיד פירות ולפעמים - אם יש בבית - איזה חטיף אחד לכל הילדים
והבעיה שהילדים גם הם פיתחו מנגנון פבלובי , לא מספיקים להתיישב וכבר נשאלת השאלה "אמא מה הבאת" "אני רעבה" כאילו שאחרת אי אפשר להיות בגינה . ואם חלילה לא הבאתי כלום - שומו שמיים איזו סצנה של בכי ונהי
האמת שלפעמים אני אפילו לא מביאה בכוונה , שירעבו

 

[Pixelss]

דעתי מאוד דומה למרעישה בשקט

מגיל צעיר אני מרגילה את הבנים שלי שלכל משפחה חוקים משלה.
גם אנחנו לרוב הולכים לגינה ישר לאחר הגן של הבכור ותמיד תמיד תמיד מביאים פירות לגינה (מעולם לא חטיפים שבכלל לא צורכים אצלנו).
אוכלים אך ורק בישיבה ולכן יש הפרדה בין משחק לאכילה.
&nbsp
מעולם לא הרגשתי שהילדים שלי מסכנים והם מקבלים את האיסור על חטיפים בלי בעיה (באופן לא מפציע כמעט תמיד יעדיפו בעצמם פרי על חטיף כי זה מה שהורגלו וזה מה שספגו מאיתנו).
&nbsp
באירועים שבהם יש חטיפים כיד המלך אני משחררת מעט וגם זה עם הגבלות (יש דברים שלא ארשה בשום סיטואציה כמו מרשמלו/סוכריות גומי/סוכריות על מקל/ דובנים ועוד כמה).
&nbsp
הגילאים אצלי לא מאוד רחוקים מהגילאים אצלך (בן 4 ובן 1.9).
&nbsp

 

[MotheRonit]

בלת"ק

עדיין לא אמא ומיישרת קו עם ההורים אבל עד כמה שתלוי בי:
1. בגינה הידיים צריכות להיות פנויות למתקנים והריכוז כשאוכלים צריך להיות מוקדש לו ולא תוך כדי ריצה/השתוללות/משחקים
2. לא אוהבת את ההתנייה הזאת. כי זה לא יכול מהנה בלי ממתק/חטיף
ב. בשמחה אני כן מביאה פירות ואפילו ארוחת ערב - עושים *הפסקה* (או אחרי) לטובת העניין והפיקניק הזה הוא חוויה בפני עצמה.