סוגיית הקרקעות הפלסטיניות בא"י שתידון בהסכמי שלום בעתיד.

[הנדלניסט מהבקעה]

סוגיית הקרקעות הפלסטיניות בא"י שתידון בהסכמי שלום בעתיד.

רקע לעניין הבעלות על קרקעות בא"י.

עד מלחמת השחרור הייתה ארץ-ישראל שממערב לירדן יחידה אחת מבחינה טריטוריאלית, הנתונה לשלטון המנדט הבריטי שכונן לאחר מלחמת העולם הראשונה [בשנת 1923] במהלך תקופה זו התגבשו בהדרגה שתי תנועות לאומיות "סותרות" החותרות להקמת מדינה בא"י -
הראשונה - התנועה הציונית - יהודית
השניה - התנועה הלאומית פלסטינית.

מוסדות האו"מ ניסו במהלך השנים לשכנע את הצדדים לסכסוך לקבל את "מפת החלוקה" [שהתבססה על מסקנות ועדת פיל], בהתנגדות גורפת של הצדדים לסכסוך - גבולות החלוקה ראה מפה - https://he.wikipedia.org/wiki/גבולו...ap_by_The_Legal_Status_of_The_Territories.svg

ב- 15 במאי 1948 — עם סיום המנדט הבריטי — הוכרז על הקמתה של מדינת ישראל ובמקביל פלשו לתחומי א"י/פלסטין 7 מדינות ערביות שכנות שהצטרפו למאבק הפלסטיני נגד התושבים היהודים בא"י.

העילה של המדינות הערביות בסכסוך היתה לסייע לפלסטינים במאבק ולתת להם מדינה פלסטינית נקייה מיהודים בתחומי א"י המנדטורית, המגמה המוצהרת היתה שהיהודים "יושלכו לים".

העימות הצבאי הסתיים עם החתימה על הסכמי שביתת הנשק כשהשטח כולו חולק עפ"י תוצאות הלחימה ל- 3 יחידות קרקע טריטוריאליות.

מפת הגבולות שנוצרו - https://he.wikipedia.org/wiki/גבולו..._by_The_Legal_Status_of_The_Territories-6.svg
1. מדינת ישראל - מהים במזרח ועד גבול הגדה המערבית הוא הקוו הירוק.[אילת בדרום, מטולה ורכס סולם צור בצפון]
2. ירדן קיבלה לבעלותה את "הגדה המערבית, חלק מתחומי העיר ירושלים [כולל העיר העתיקה] ובניגוד לעילת היציאה למלחמה,סרבה ירדן להכיר בישות הפלסטינית כמדינה, ולמשך כל התקופה עד 1967 היא נהגה מנהג של כובש.
3. בדרום מערב א"י- תפסה מצרים רצועת אדמה הידועה מאז כ״רצועת עזה״, גם כאן שלטה מצריים ככובש וסרבה להעביר את השטח להקמת מדינה פלסטינית.

מדינות ערב יישבו את הפליטים הפלסטינים במחנות זמניים. הן סירבו לקלוט את הפליטים באופן קבוע, פן יתפרש צעד כזה כהכרה מעשית בקיומה של מדינת ישראל ויחליש את המאבק נגדה

סוגיית קרקעות בבעלות הפליטים :

בין חודש דצמבר 1947 לחודש ספטמבר 1949 עזבו/ברחו או גורשו משטחי מדינת ישראל בין -600 ל- 700 אלף פליטים, כ - 370 כפרים פלסטיניים התרוקנו מיושביהם, הפליטים הפלסטיניים הותירו אחריהם רכוש פיזי ומקרקעין.

הערכות במדינת ישראל מתייחסות ל- 3,250 ק״מ מרובע של קרקעות חקלאיות,מבנים נטושים בבעלות פלסטינית, ש"הוקנו" לניהול האפוטרופוס על נכסי הנפקדים, [עפ"י חוק שחוקק בנדון]

בשנת 1951/2 הוקמה ופעלה "ועדת פיוס" מטעם האו"מ שחקרה בניסיון לזהות ולהעריך את שווי המקרקעין של הפליטים הערביים אשר נותר בא"י — מחקר זה ארך כ- 14 שנים ובסופם התפרסם מסמך בן 35 עמודים שבו התייחסה הועדה לשיטות שבהן השתמשה הוועדה כדי לזהות ולהעריך את התביעות הפוטנציאליות לבעלות, הנתונים לא כללו את הערך המשוער של הרכוש שננטש.

מסקנות הדו"ח עוררו תהיות. לדוגמה - בשתי ההערכות התייחסה ועדת הפיוס לשטחי קרקע לא מעובדים כשטחים בבעלות פלסטינית, למרות שעל פי "חוק הקרקעות העות'מאני" שהיה בתוקף בארץ־ישראל עד 1948, אותן קרקעות לא נחשבו כקרקע פרטית אלא כשייכות למדינה. [הדו"ח מציין 324 ,16 ק"מ מרובע בבעלות פלסטינית]

ועדת הפיוס העריכה את השווי המשוער של נכסי המקרקעין העירוניים שנטשו הפליטים הפלסטיניים ב- 30 מיליון לירות פלסטינאיות, שבשנת 1951 היו שווי-ערך לכ - 84 מיליון דולר ארה"ב .

לפי מידע שהגיע לידי מדינת ישראל בנוב' 1951 ונמסר לממשלה בידי שר החוץ משה שרת,הערכת הוועדה באותה עת למכלול הרכוש הפלסטיני בא"י הגיעה למיליארד דולר ? ראו רשומת ישיבות הממשלה השלישית תשי״ב, כרך ב, ישיבה ז/תשי״ב, עמי 34 (ארכיון המדינה)

חלק מהקרקעות שבבעלות יהודית נותרו בשליטת ירדן ומצריים לאחר המלחמה בשנת 1948 והם כללו כ- 40 קמ״ר של קרקע חקלאית, עירונית ומבנים.

עפ"י חוק נכסי נפקדים, במידה והאפוטרופוס מעביר את הבעלות בקרקע של הנפקד לצד ג' ,אזי מסתיימת בעלותו של הנפקד בקרקע והוא יהיה זכאי בבוא היום לפיצוי עפ"י שווי הקרקע ביום בו הוקנתה לאפוטרופוס ולפני השבחתה.

בקופת האוצר נצברו סכומי עתק שהועברו בתמורה לקרקעות אלו. [מירב אדמות קק"ל ורשות הפיתוח הם עדות להקניית הקרקע לצד ג']

 

[הנדלניסט מהבקעה]

סוגיית ניהול אדמות יהודים ביו"ש ע"י ה"אפוטרופוס" הירדני.

בעקבות תוצאות מלחמת השחרור בשנת 1948 נחתמו הסכמי שביתת הנשק בין מדינת ישראל לשכנותיה בשנת 1949.

במצב הגבולות שנוצרו בעקבות שביתת הנשק, נותרו כ-40 קמ"ר רבוע של קרקעות ומבנים בבעלות יהודים בתחומי יו"ש ובאיזור עזה.

בהסכמים אלה לא דנו במפורש בריבונות של ירדן על הגדה המערבית, בהווה ובעתיד, ככלל. מדינות ערב סרבו להכיר בריבונותה של מדינת ישראל על השטח שבשליטתה.

ממלכת ירדן התיימרה לספח את שטחי יו"ש [הגדה המערבית], לרבות מזרח ירושלים והעיר העתיקה לשטחה והתייחסה לשטחים אלה כחלק בלתי נפרד מממלכת ירדן, סיפוח שטחי יו"ש הושלם ע"י השלטון הירדני בחודש אפריל 1950 ,הוא בוצע כביכול על פי בקשת נציגים פלסטנים תושבי יו"ש,[ביום ה-1 דצמבר 1948 נערכה וועידה "הערבית-פלסטינית השנייה״, שהתקיימה ביריחו,ושם הוחלט לאחד את פלסטין עם ממלכת ירדן] סיפוח זה לא עלה בקנה אחד עם כללי המשפט הבין-לאומי, ולכן הסיפוח מעולם לא זכה בהכרת האו"מ, כולל מדינות ערב והליגה הערבית , המדינות היחידות שהכירו בסיפוח [ללא מזרח ירושלים] הם : פקיסטן ובריטניה.

הסיפוח הירדני הותיר בתוקפה את מרבית החקיקה המנדטורית/עות'מאנית שחלה ביו"ש מאז השלטון הטורקי והבריטי.

הרשויות הירדניות ניהלו את הרכוש הישראלי שנותר בשטחי יו"ש עפ"י הרשום בספרי האחוזה הבריטיים, עפ"י סמכויות וכללים שנקבעו ב"פקודת המסחר המנדטורית",המסחר עם האויב עם האויב משנת 1939, שנחקק בבריטניה כדי לאסור על המסחר עם מדינות הציר במלחמת העולם השנייה [גרמניה הנאצית ושותפיה], פקודה זו הורתה על מינוי אפוטרופוס לנכסי האויב והקניית רכוש האויב לבריטניה, חוק זה אומץ ע"י ממלכת ירדן.

יש לציין שרכוש גרמני שהוקנה לשלטון הבריטי במלחמת העולם השניה, לא הוחזר לבעליו בסיום מצב הלוחמה ונחשב כפיצוי על הוצאות המלחמה.

ב- 12 אוג' 1949 נחתמה "אמנת ג׳נבה הרביעית" בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה (מס׳ 4) וגם באמנה זו נמנעו מלהתייחס לנושא הטיפול בנכסי האויב שנוצרים בעקבות לחימה.

בחודש אוגוסט 1950 פירסם המושל הירדני ביו"ש את מנשר מס׳ 55 שבו נקבע בין היתר, שתושבים של מדינת ישראל (לרבות תושביה הערביים) ייחשבו כאויבים לצורך דיני המסחר עם האויב.

בהסתמך על פקודת המסחר עם האויב ועל המנשר, מינה שר הפנים הירדני אפוטרופוס על נכסי האויב והקנה לו את הנכסים של ישראלים בגדה המערבית.

האפוטרופוס הירדני ניצל חלק מאותם נכסי יהודים למטרות ציבוריות, כמו הקמת מחנות פליטים, שיקום פליטים , בניית מחנות-צבא, ושווקים באדמות אלה [ראה לדוגמה בעיר חברון, במ.פ. דהיישה ליד בית לחם, מחנה צבאי בגוש עציון [שדמה] מחנה גבעון ליד גבעת זאב, ועוד.

במקרים אחרים הושכר הרכוש או הוחכר ליחידים שהשתמשו בו למגורים או למטרות חקלאיות או מסחריות, בהתאם לאופי הרכוש וייעודו.

לצערי גם שלטון מדינת ישראל ביו"ש לא שינה את מצב "אדמות היהודים" שנחשבים כאוייב מדינת ישראל תחת שלטון מדינת ישראל...כן ממש כך. אדמות אלה ממשיכות להתנהל ע"י האפוטרופוס על נכסי האוייב במנהל האזרחי בבית אל, הטיעון המרכזי הוא שיש להשאיר מצב זה עד לכינון שלום באיזור כדי למנוע טענה פלסטינית לעיוות בהחזרת הנכסים.

====================================================================================
פרל דוד , סלולרי - 052-8964914