סוגים של רגאיי.

סוגים של רגאיי.

מישהו יכול להסביר לי מה ההבדל בין דאנסהול לבין רוטס וכו'? יש מלא סוגים ואני לא מבין תהבדלים.
 

טובא

New member
אחי

חפש אחורה בפורום יש על זה המון שירשורים שיסבירו לך כמו שצריך את כל ההבדלים בין הסוגים
 
בלי להסתבך, קישורים.. דפים.. וכאלה!

דאב סגנון הדאב החל כעיבוד מחדש של קטעי רגאיי קלאסיים באמצעות מוזיקה אלקטרונית, ראשיתו כדרכם של מפיקי הרגאיי להתבטא מוזיקלית בשינוי המקצב האינסטרומנטלי שהיה בצד ב' בויינל המוקלט והוספת אפקטים. הסגנון והאפקטים התפתחו והשפיעו רבות על סצינת המוזיקה האלקטרונית העולמית. מפיקים מפורסמים בז'אנר הדאב : לי "סקראצ'" פרי ו"קינג טאבי" אשר המציאו ושיכללו את המוזיקה.
רוטס סגנון הרוטס ("שורשים") הוא מוזיקת הרגאיי השורשית. המקצב בו מורכב מקצב תיפוף קבוע עם בסליין כבד ואקורד קבוע. רבים מהאמנים השרים בסגנון זה הם ראסטאפריים - המהללים את ג'ה (אלוהים) ומאמינים באלוהותו של היילה סלאסי. מילות השירים מתעסקות בעיקר בדתם, החזרה לאפריקה, שחרור העבדים ותחיית הדת. כמו כן הם שרים למען הכנסת הגאנג'ה (מריחואנה) לחוק בג'מייקה ובעולם כולו, שרים נגד בבילון (בבל התנ"כית) שהיא מטאפורה באמונה הראסטאפרית לממסד הלבן הכובש. אמנים כמו בוב מארלי, פיטר טוש וברנינג ספיר שרים בסגנון זה.
ראגא או ראגמאפין זרם הראגמאפין (או "ראגא") הוא זרם שנועד בעיקר למסיבות ופחות להעברת מסר, למרות שיש אמנים שמשתמשים בו להעביר מסר כמו קפלטון או סיזלה. המקצבים בשירי ראגמאפין הם מהירים ונעשה בהם שימוש באפקטים כמו אזעקות, סירנות וכדומה להגברת החוויה במסיבה.
דאנסהול הדאנסהול, שהתחיל ב-1979, הוא שילוב של דאב ומילים מעולם ההיפ הופ. אמנים ידועים בתחום זה הם ברינגטון לוי ואלבומיו המוקדמים של בוג'ו בנטון. הדגמה חיה תהייה מחר, ערב ראש השנה החדשה, ביום שישי 22.9 בסלואו משה. אתה מוזמן להגיע, ואני יותר מאשמח להגיד לך איזה סגנון מתנגן ברקע באותו הרגע :] אז שתהייה שנה טובה לה לה לה -כשף!
 

Dtiup

New member
אתקן אותך.

ראגא: זה על קצב של ראפ יותר..כמו בוג'ו. ודאנסהול התפתח בשביל המסיבות. כמו סיזלה.
 

DuBsYs

New member
הגדרות והסטוריה של הרגאיי

למוסיקת הרגאיי הסטוריה שהתחילה מתקופת העבדות (לפני 400 שנה בערך) והיא ממשיכה עד היום. בתחילת המאה שעברה הסגנון הפופולרי בג'מייקה הייה המנטו, שהוא שילוב של פזמונים מערביים (ספרדיים, ואנגלו סקסיים) עם מקצבים שחורים, אותם הביאו העבדים מאפריקה. בשנות ה- 50 וה-60 של המאה הקודמת התפתח סגנון הסקא שנוצר מתוך נסיון של מוסיקאים ג'מייקנים שחורים לנגן ג'אז אמריקאי. מדובר במוסיקה מהירה, לרוב אינסטרומנטלית (בלי שירה) עם הרבה כלי נשיפה. להקת הסקא המפורסמת ביותר היא הסקאטלייטס בה ניגנו טובי המוסיקאים של התקופה. בגלל תנאי מזג האוויר בג'מייקה ובגלל החיבה של הג'מייקנים לגנג'ה נוצרה דרישה מהקהל להוריד את הקצב של המוסיקה במסיבות וכך השתנה המקצב ונוצר סגנון הרוקסטדי, שהתאפיין בזמרים עם קול גבוהה (שניסו לחקות את הזמר האמריקאי נט קינג קול). התכנים של השירים כללו הרבה שירי אהבה מתקתקים לצד שירי הלל לבאד מאנים באי (שפעמים רבות הולחנו והוקלטו תחת איומים מצד הגנגסטרים). ההקלטות הראשונות של בוב מארלי והווילרס לצד זמרים כמו דריק מורגן ופרינס באסטר מיצגים את הסגנון הזה. באמצע שנות השבעים (כעשור לאחר קבלת העצמאות) החלו הצעירים בג'מייקה להיות מתוסכלים מהמצב שלא השתפר (עוני, חיים בגטאות, אלימות, מחסור בתעסוקה וכו') והנושאים של השירים עסקו במחאה חברתית לצד שירים עם מסרים ראסטפאריים שמדברים על ג'ה, סלאסי, מרקוס גרבי ועל היתרונות שבעישון גנג'ה!!! מבחינה מוסיקלית הקצב הואט עוד יותר מבתקופת הרוקסטדי וסגנון חדש החל להתפתח, הדאב. כל הסיפור שנקרא דאב התחיל (כנראה) כאשר מפיק גאון בשם KING TUBBY ו קצת אחריו עוד מפיקים גאונים כמו LEE PERRY ,augustus pablo, prince jammy, ו Scientist התחילו לשווק את השירים שהם הקליטו כאשר בצד 2 (B SIDE) של תקליטוני ה- "7 הייתה גרסה של אותו השיר (ה רידדים) רק ללא הערוץ של הזמר, כשבמיקס הגבירו את הווליום לבס ולתופים ותיבלו עם המון אפקטים כמו דיליי (אקו), ריוורב (הד) וסאונדים של כלי נגינה שלא מופיעים בגרסה המקורים (augustus pablo הקליט כמעט על כל גרסת דאב את המנגינה במלודיקה, שהפכה לכלי שמאוד מזוהה עם הדאב) והמון סאונד אפקטים של אקדחי לייזר, צופרים, סירנות, כבשים, פרות, תינוקות בוכים ומה לא, מה שהפך את העניין לפסיכודאלי מאוד. סגנון נוסף שמאוד התפתח כתוצאה מגרסאות הדאב זה ה DJ סטייל. הרעיון מאוד פשוט, במסיבות הייה עולה DJ, מנגן את הלהיטים החמים ביותר ומייד לאחר כל שיר הופך את התקליט ומנגן את אותו השיר בלי השירה ומאלתר מילים במקום ובעצם יוצר שיר חדש. כמה שנים מאוחר יותר אימצו השחורים בארה"ב את הקונספט וכך התחילה מוסיקת ההיפ הופ. בתחילת שנות ה80 התחילו לנגן במסיבות רידימיים בסגנון הראב א' דאב ששילב בין שירה לDJ סטייל, ברוב המקרים הייה מדובר בהקלטות חדשות לרידימים ישנים יותר. אומנים כמו ברינגטון לוי או ג'וני אוסבורן ולהקת הרוטס ראדיקס מייצגים מצויין את התקופה. הלייבל המשמעותי של התקופה הייה צ'אנל 1. באמצע שנות ה- 80 השתנה שוב עולם הרגאיי ובמקום להקות עם נגנים התחילו להפיק רידדימים עם סינטיסייזרים ומכונות תופים, הכייון הייה להרקיד כמה שיותר והמסרים החברתיים של שנות ה70 התחלפו בשירים על בחורות, סקס, סמים ואלימות, זה סגנון הדאנס הול. מאוחר יותר אימצו אומני הדאנסהול מקצבים שיותר קרובים להיפ הופ וזה בעצם הדאנס הול של ימנו. בשנות ה90 חלק מכוכבי הדאנס הול (סיזלה, בוג'ו ועוד) חזרו בתשובה והצטרפו לתנועת הבובו אשנטי והתחילו להוציא שירים עם מסרים של רוטס (סלאסי, ג'ה, גנג'ה....) על גבי רידיימים חדשים וכך נוצר סגנון הקונשנס או הניו-רוטס.
 
אז מה נסגר?

מה בסוף מה? דאנסהול זה הריקודים? וראגא זה שילוב של היפ הופ ודאב? אז פשוט לקחת את שתי הכותרות ולהחליף תתוכן? ויש לכם אמני רוטס\ראגא להמליץ לי עליהם(ושירים?)? דאנסהול אני פחות אוהב, ודאב בכלל, זה הפרוגרסיב של הרגאיי לפי מה שהבנתי P:
 

DuBsYs

New member
ננסה שוב

אומני דאנסהול מובהקים : בוג'ו, אלפנט מאן, ויבז קרטל, באונטי קילר, סיזלה אומני רוטס מובהקים (תחפש אלבומים מאמצע - סוף שנות ה- 70, זו התקופה הטובה ביותר של רוב האומנים): burning spear, dennis brown, abyssinians, cedric brooks, cornell campbell , delroy wilson, gregory issacs, horace andy, hugh mundell, ijahman levi, jackie mittoo, jacob miller , johnny clarke, Johnny Osbourn, Joseph Hill, lacksley castell, leroy smart, linval thompson, max romeo, Mighty Diamonds, Pablo Moses, phillip frazer, the gladiators, the heptones, the jamaicans, the paragons, the twinkle brothers, winston jarret, Yabby You, rod taylor ראב א' דאב ו DJ STYLE: התקופה המומלצת אמצע שנות ה- 70 - אמצע שנות ה- 80. u-brown, U Roy, trinity, Tapper Zukie, roots radics, ranking joe, prince hammer, Prince Jazzbo, Prince Mohammed, mutabaruka, mikey dread, lone ranger, joseph cotton, jah woosh, jah stitch, i roy, Eek-A-Mouse, Earl Sixteen, dr. alimantado, barrington levy, Dillinger, לגבי דאב, הנה כמה המלצות לאלבומים: augustus pablo - king tubby’s meets rockers uptown דיסק מצויין של PABLO שהוקלט בין 72-75 ומציג המון גרסאות דאב לרידדימים שזוכים לחידושים עד היום. Jungle Dub - The Essential Selection of Classic Dub Remixes from the 1970s דיסק שמציד קטעי דאב על קלאסיקות של מארלי והווילרס. בהחלט נותן זווית נוספת לשירים של בוב. augustus pablo sessions 1974-75-who say jah no dread, דיסק שמציג את השירים המקוריים של ג’ייקוב מילר ולאחר מכן את הדאבים של פאבלו על אותם השירים. Jammies In Lion Dub Style, דיסק מצויין מ78 שהפיק BUNNY LEE ועיבד מוסיקלית ומיקסס prince jammy, שלמד את אומנות הטכנאות מKING TUBBY ומציק דאבים של The Agrovators עם הרידדים סקשין המופלא של סליי ורובי. ras michael & the sons of negus - rastafari dub - 1979, מה קורה שתופי הנייאבינגי של ראס מייקל מקבלים טיפול 10,000 ומקבלים אפקטים של דאב. Horace Andy’s Dub Box - rare dub - 73-76- , גרסאות דאב לקלאסיקות של הוראס אנדי המצויין, שירים שורפים כמו money money money, zion geat ,sky larking בדאב. lee perry - roast fish, collie weed & corn bread [1976] חוויה מעולם אחר, אחד הדיסקים הטובים של הסקראצ’!!! Scratch Attack! עוד חווית דאב בלתי נשכחת... Time To Remember מפגש פסגה של King Tubby & Yabby You, כאשר הנגנים שמלווים אותם הם שוב sly & robbie ו augustus pablo מנגן פסנתר. שווה לבדוק את הגרסה לאחד הרידדימים האהובים עלי Rockfort Rock שנקראת פה Rockfort War (בכלל במקור מדובר בשיר סלסה בשם El Cumbanchero) אגב ג’ייקוב מילר שר על הרידדים הזה את Forward Ever. - king tubby’s and the aggrovators upset the upsetters דיסק מצויין של king tubby, גרסאות דאב לקלאסיקות כמו satta massa gana ו None Shall Escape. augustus pablo meets lee perry at the black ark עוד מפגש פסגה, הפעם בין Scratch ל Pablo אחד השורפים..... King Tubby’s Studio Vs Channel One Studio in Dub אחד מהדיסקים המצויינים, הפקה של Bunny Lee טוב מספיק לבנתיים, אני יכול לשבת ככה כל היום... תהנה מההמלצות ואם בא לך לשמוע דאב ישראלי מקורי אתה מוזמן לבוא למסיבה שלנו בשבת הקרובה בהודנא, אנחנו (zvuloon dub ) נהייה שם יחד עם dub flowers, ganjah vibes & skunkride.
 

reality i

New member
הכי פשוט :

ראגא - זהו השם שניתן למקצבים ששילבו אלמנטים דיגיטלים לראשונה (בס דיגיטלי,סינטיסייזרים למיניהם וכו) זהו בעצם השם הכולל למקצב דיגיטלי שהוקלט לראשונה ב1985 בג'מייקה על ידי המפיק לויד "קינג ג'אמי" ג'יימס המקצב נקרא "sleng teng" כך ניתן להבין שראגא בעצם זהו שם שמתאר מקצב . דאנסהול - משמעות השם "רחבת ריקודים" כלומר כל מוזיקה ג'מייקנית שמתנגנת ברחבות הריקודים יכולה להכלל תחת הכותרת דאנסהול , ישנם כמה סוגים : one drop dancehall - המיקצבים בנויים על אותה תבנית שבהם היו נשמעים המיקצבים שהוקלטו בשנות השיבעים (רגאיי קלאסי כמו מארלי ודומים) אך ההגשה של האמנים שונה מההגשה שאייפנה אז את הז'אנר,כיום הליריקה מוגשת בצורה יותר אגרסיבית שמכוונת בעיקר לרחבות הריקודים. דאב - שמפיק לוקח מקצב מסויים ללא האמן שמקליט עליו פותח את המקצב באולפן לשלל ערוצים ואז המפיק פשוט משחק עם הערוצים......מוריד מרים מכניס אפקטים ושלל טריקים שגורמים למקצב להישמע שונה מהשבלונה המקורית שבה הוא הוקלט , בדאב המפיק הוא החלק הדומיננטי להבדיל משיר רגיל שבו האמן הוא הדמות המרכזית. כיום בג'מייקה המוזיקה המרכזית בחיי התושביפם היא מוזיקת הדאנסהול גם הדאנסהול שמכוון בעיקר לאגן של הבחורות ולעינטוזים מרשימים וגם הדאנסהול שמדבר לאיברים הפנימים שלנו , למודעות עצמית ולמסרים בילתי מיתפשרים שמדברים על חיי המציאות שעוברים על חיי הג'מייקנים בג'מייקה. מוזיקת דאב או מוזיקת רגאיי שורשית קלאסית כמעט ולא מוקלטת כיום בג'מייקה בדרך כלל מדובר בארצות כמו אנגליה,צרפת,ארה"ב ואיי הבתולה ושאר מדינות קאריביות שנותנות במה רצינית לז'אנרים האלו שהם בעצם הבסיס לדאנסהול הג'מייקני. חג שמח שנה טובה ריאליטי
 
למעלה