סוגית הדת היהודית, הפמינזם
והויכוחים האינסופיים המתרחשים כאן חדשות לבקרים. בעבר חנה שאלה אותי למה הדתיים שהיא מכירה תמיד נסוגים מויכוח, כפי שאני נסגתי מאותו ויכוח. למיטב זכרוני, טענתי אז שהויכוח הוא עקר. אם מטרת הויכוח הוא ל הביע דעה, הרי די בהתחלה יודעים שני הצדדים איפה כל אחד עומד,ואם מטרתו לנצח אחד את השני, הרי במקרים של דת שני הצדיים ב"דכ עקביהם נעוצות במכרה פחם פרה היסטורי, ולא יזוזו סנטימטר ממקומם. הויכוחים פה בפורום הוכיחו שצדקתי. גאולה וטל פרצו שתיהן במחול הדבורים העמלניות. אני כבר די הרבה זמן לא מסוגלת לעקוב אחרי הויכוח המתלהט בין השתים, ומסתפקת בקריאת הנושא. האם היה בויכוח תרומה כלשהי להבנת הדת כאן? להבנת היחס של היהדות לנשים? לטעמי לא. האם הויכוח גרם לי או לחברי הדתים כאן לחשוב שאתן מתקרבות בכלל להבין אותנו? לדעתי לא. אני רק מבקשת להדגיש דבר אחד בסיומה של הודעה. חנה וטל ועוד מעט נשים כאן בפורום נוטות לנתח את היהדות, ואת דרך ההסתכלות של היהדות על נשים, כאשר הן מוזנות ממקורות מידע מאוד לא אוביקטיבים, ולא מעמיקים. אני לא רוצה להכנס לויכוח על הספרים עצמם, אבל אני יכולה להעיד על עצמי, שאני קראתי לא מכבר ספר מענין על וולטיר ועל השקפותיו, ואולם איני יכולה לטעון שאני יודעת א \ת דבריו ברמת הידע המופגנת כאן על ידי נשים שקראו על יהדות שנים וחצי ספרים. יש הבדל בין ספר הסוקר מציאות, ובין חיים בסיטואציה מסוימת. אני קוראת הרבה על החברה החלונית בארץ, ואילו הייתי חושבת שחצי ממה שכתוב זה אמת, הייתי בדיכאון נורא. כך דרך אגב, חוטאים חברי הדתים בדונם את הנשים החרדיות לדראון עולם. כמי שלמדה בבי"ס חרדי, ויש בין קרוביה הרבה אנשים חרדים, אין לי אלא לתמוה על מי אתם מדברים. ככל חברה, יש בחברה החרדית נשים שבעליהן שולטים בהם, ונשים השולטת\ות בבעליהן, ויש גם משפחות שויוניות. הדגשים שהחברה החרדית נותנת הם שונים. האשה לא מופלית לרעה, ולא נדרשת להשפיל את עצמה, רק עקב היותה חרדית, או עקב היותה אשה. אנייודעת מגיסתי, שהיא מאוד חרדית, שהיה לה מאוד חשוב עוד קודם לנישואיה, שבעלה ילווה אותה בכל תחומי החיים, הן בעבודה שלה, הן בהורות שלה והן בניהול משק הבית המשותף. אחי לומד יום ולילה, ומשקיע עתותיו לשם שמים, ואולם אין הוא מזניח את אשתו ואת ילדיו עקב כך. נכון שהוא לא בא ממשפחה חרדית, אבל אבא שלי מעולם לא עזר לאמא שלי, ואימי היתה עקרת בית (מבחירה אישית). בקיצור, יותר מידי הרבה סטריאוטיפים, פחות מידי ידע, ורוח קרב רבה מידי. זו דעתי.
והויכוחים האינסופיים המתרחשים כאן חדשות לבקרים. בעבר חנה שאלה אותי למה הדתיים שהיא מכירה תמיד נסוגים מויכוח, כפי שאני נסגתי מאותו ויכוח. למיטב זכרוני, טענתי אז שהויכוח הוא עקר. אם מטרת הויכוח הוא ל הביע דעה, הרי די בהתחלה יודעים שני הצדדים איפה כל אחד עומד,ואם מטרתו לנצח אחד את השני, הרי במקרים של דת שני הצדיים ב"דכ עקביהם נעוצות במכרה פחם פרה היסטורי, ולא יזוזו סנטימטר ממקומם. הויכוחים פה בפורום הוכיחו שצדקתי. גאולה וטל פרצו שתיהן במחול הדבורים העמלניות. אני כבר די הרבה זמן לא מסוגלת לעקוב אחרי הויכוח המתלהט בין השתים, ומסתפקת בקריאת הנושא. האם היה בויכוח תרומה כלשהי להבנת הדת כאן? להבנת היחס של היהדות לנשים? לטעמי לא. האם הויכוח גרם לי או לחברי הדתים כאן לחשוב שאתן מתקרבות בכלל להבין אותנו? לדעתי לא. אני רק מבקשת להדגיש דבר אחד בסיומה של הודעה. חנה וטל ועוד מעט נשים כאן בפורום נוטות לנתח את היהדות, ואת דרך ההסתכלות של היהדות על נשים, כאשר הן מוזנות ממקורות מידע מאוד לא אוביקטיבים, ולא מעמיקים. אני לא רוצה להכנס לויכוח על הספרים עצמם, אבל אני יכולה להעיד על עצמי, שאני קראתי לא מכבר ספר מענין על וולטיר ועל השקפותיו, ואולם איני יכולה לטעון שאני יודעת א \ת דבריו ברמת הידע המופגנת כאן על ידי נשים שקראו על יהדות שנים וחצי ספרים. יש הבדל בין ספר הסוקר מציאות, ובין חיים בסיטואציה מסוימת. אני קוראת הרבה על החברה החלונית בארץ, ואילו הייתי חושבת שחצי ממה שכתוב זה אמת, הייתי בדיכאון נורא. כך דרך אגב, חוטאים חברי הדתים בדונם את הנשים החרדיות לדראון עולם. כמי שלמדה בבי"ס חרדי, ויש בין קרוביה הרבה אנשים חרדים, אין לי אלא לתמוה על מי אתם מדברים. ככל חברה, יש בחברה החרדית נשים שבעליהן שולטים בהם, ונשים השולטת\ות בבעליהן, ויש גם משפחות שויוניות. הדגשים שהחברה החרדית נותנת הם שונים. האשה לא מופלית לרעה, ולא נדרשת להשפיל את עצמה, רק עקב היותה חרדית, או עקב היותה אשה. אנייודעת מגיסתי, שהיא מאוד חרדית, שהיה לה מאוד חשוב עוד קודם לנישואיה, שבעלה ילווה אותה בכל תחומי החיים, הן בעבודה שלה, הן בהורות שלה והן בניהול משק הבית המשותף. אחי לומד יום ולילה, ומשקיע עתותיו לשם שמים, ואולם אין הוא מזניח את אשתו ואת ילדיו עקב כך. נכון שהוא לא בא ממשפחה חרדית, אבל אבא שלי מעולם לא עזר לאמא שלי, ואימי היתה עקרת בית (מבחירה אישית). בקיצור, יותר מידי הרבה סטריאוטיפים, פחות מידי ידע, ורוח קרב רבה מידי. זו דעתי.