סוגי גמגום

[mico24]

סוגי גמגום

אני רוצה להבין משהו.. למיטב הבנתי המגמגמים מתחלקים לשני סוגים עיקריים.. כאלה, שיכולים לדבר, אבל נתקעים מדי פעם.. כמובן שכמות ועוצמת ההתקעויות תלויה במצב, בו הם נמצאים, הלחץ, שהם חשים, הביטחון העצמי שלהם, וכו'. אבל בעיקרון הם לא יודעים ולא מצפים להתקעות הבאה. אין להם בעיה עקרונית לדבר, זה לא "קשה" להם, וכמה שיש פחות לחץ והם בטוחים בעצמם, הם יכולים להגיע כמעט לשטף מלא. זה בניגוד הגמור לאלה (ואני ביניהם), שכל תהליך הדיבור שלהם הוא לא נכון (פסיכולוגית ופיסית) ופשוט קשה להם לדבר. אולי דיבורם אפילו נשמע סביר לפעמים, אבל זה לא משקף את ההרגשה הפנימית. לא עוזר להם להרגע, לא עוזר להם סביבה תומכת, לא עוזר להם מצב לא מלחיץ, לא עוזר להם העלאת הביטחון העצמי, כל זה לא כל כך משנה. אין להם "התקעויות", יש להם "התקעות אחת גדולה" ברמות חריפות שונות. הם יודעים, שהם הולכים לגמגמם, זה לא מפתיע אותם. ביניהם יש את אלה,שהעלו את שיטות ההתחמקות לדרגת אומנות . הם סיגלו לעצמם צורות התנהגות "לא שיגרתיות", התחמקות מדיבור ישיר, דיבור מהיר מדי ולא ברור, מילים "פרזיטיות", המנעות ממצבי דיבור, כדרך חיים. הכל למען "השטף" (שאותו כמובן הם אף פעם לא משיגים). אני צודק ?

 

[shuky63]

שכחת את הסוג השלישי והכי קשה

אלה שגימגמו בעבר.היום כבר לא מגמגמים,אף אחד מאלו שמכירים אותם לא שמע אותם מעולם מגמגמים ודוקא בגלל זה הם מצויים בלחץ נורא בכל פעם שהם פותחים את הפה במצבים חשובים להם,שמא הפעם הם פתאום יגמגמו. לא הייתי מחליף את הגימגום הבינוני+ שלי איתם!

 

[mfi123]

יש גם כאלה בסוג השני שאמרת

שממציאים להם שיטות וכל הזמן משתמשים בטריקים והשתף די גבוה.. אבל זה נשמע ממש מעצבן לדבר ככה , כל הזמן לחשוב על טריקים

 

[mfi123]

יש גם כאלה בסוג השני שאמרת

שממציאים להם שיטות וכל הזמן משתמשים בטריקים והשתף די גבוה.. אבל זה נשמע ממש מעצבן לדבר ככה , כל הזמן לחשוב על טריקים

 

[b e ll]

ויש, אם כך, גם סוג רביעי ../images/Emo140.gif

מגמגמים שלימדו עצמם לדבר בשטף, שלא מעניין אותם כקליפת השום מה חושבים עליהם האחרים. שמנסים להעניק תוכן לחיים שניתנו להם בצורה הטובה ביותר האפשרית, להיות חלק מהחיים ולא לצפות בחיים מהצד. שאם נתקעים ומגמגמים - אז עוברים הלאה ונגמר הסיפור, שהגיעו לרמת הבנה כזו שהם משלימים עם מה שהושג, מכירים בערך ההישג ולא שואפים ל- 100% שטף. לא מזמן יצא לי להפגש עם המורה שלי מכיתה ח' בקניון גדול. היא זיהתה אותי לפני שאני זיהיתי אותה. שתינו קפה במתחם האוכל כל אחת לחוד. מיד התיישבנו ביחד... שאלה אותי מה אני עושה וכמעט נפלה מהכיסא כשסיפרתי לה שאני מורה... שאני נשואה היא זיהתה לבד לפי הטבעת נישואין וסיפרתי לה שיש לי שלושה ילדים. דיברנו עוד ועוד, לא עליי ולא עליה, אלא שיחת חולין נחמדה. בסוף, היא שאלה אותי אם אפשר לשאול אותי איך עשיתי את זה. מיד הבנתי מה כוונתה. סיפרתי לה בקיצור רב על הדסה, היא שאלה עוד הרבה שאלות שעניתי עליהן בכנות. כשקמתי ללכת, קיבלתי ממנה חיבוק חם ומחמאה "תענוג לשוחח איתך." מחמאה? מחמאה!!!! ועוד איך!!! כמה פשוטים הם שאיפותיי, לשבת נינוחה לשיחת חולין על כוס קפה. לשבת עם ילדיי במסעדה ולהזמין עבורם מה שהם מבקשים ולנדנד למלצרית כמו שסאלי עשתה ב"כשהארי פגש את סאלי" ולדעת בבטחון גמור שאני יכולה. להיות חברה בוועד ההורים של בית הספר, להשמיע את דעותיי. גם להיות בריאה ומאושרת. פשוט לחיות. להיות עצמאית לחלוטין ולא תלויה באף אחד. והשאר מגיע גם, עם הרבה רצון, נחישות ועבודת שטח מאומצת. זה הסוג הרביעי של מגמגמים. אם יורשה לי, זה הסוג הכי קל.

 

[gali90]

יורשה לך ועוד איך..

לפעמים אני מרגישה כשאהיה אמא כל בעיותיי הנרקסיסטיות לגבי הגמגום יפתרו . כלומר, כבר פחות אדאג לעצמי , מה חושבים עליי.. אהיה עסוקה בדברים אחרים , בפרופורציות אחרות...דאגה לדברים יותר חשובים. אני מתארת לעצמי שזו מעין אשלייה כי אז צצות בעיות חדשות. סתם הרהור אישי.

 

[מירב של פעם]

../images/Emo45.gif אין על האופטימיות שלך ../images/Emo24.gif

 

[gali90]

את צוחקת עלי..?!

 

[b e ll]

חס וחלילה, היא התכוונה אליי.

 

[מירב של פעם]

אני לא חושבת שאפשר לקטלג לסוגים

זה פשטני מדי ואף פעם לא תצליח לקלוע בול לסוג זה או אחר. אני למשל מצאתי מעצמי בשני הסוגים הנ"ל שהצגת. לא הבנתי למה יש לך צורך לקטלג אותנו, הרי אנחנו בי אדם בראש ובראשונה, מכלול שלם שהגמגום הוא חלק קטן ממנו. לכל אחד מאיתנו יש עוד כ"כ הרבה איפיונים. שום דבר לא ברור בגמגום, היום הוא כך מחר הוא אחרת...זה תלוי בהמון משתנים.