MikMercury
New member
סוג של חפלת גג יפואית ../images/Emo48.gif
"כל הלחן היפה הזה הולך על זה שהיא צריכה להתבייש בסוף?" שאל דוד מנחם את שלומי לאחר שסיים את כולם אומרים, במופע הקרוי "פסנתר ועוּד" (למרות שדווקא עוּד לא היה שם), אתמול בערב על הגג הפתוח של משכנות רות דניאל ביפו. אחרי דיון חפוז על ערך הבושה ומקומה, שלומי ציטט את אלתרמן: "היפה באמת - היא תמיד ביישנית". אני לא אפרט למה וכיצד, אבל הביישנות שלי אתמול בערב העפילה לדרגות כאלו שיופי לא יכול להיות מקושר אליהן. וזה נורא לא בסדר, במיוחד כי מתוך מי יודע כמה הזדמנויות שהיו לי לגשת אל שלומי ולהציע לו באופן אישי ו"רשמי" להתארח אצלנו בפורום, לא אחת נוצלה. מצטערת על הרשלנות במילוי התפקיד.. מקווה להתבגר בקרוב. מחר ב"ה היה מין סגירת מעגל מגניבה בשבילי, כי בדיוק אתמול לפני שנה, ב-25.6.07, שרתי אותו בסוף רסיטל הסיום שלי בבי"ס. החלטתי ללכת על זה כמעט ברגע האחרון וכ"כ שמחתי על כך. אין, השיר הזה חשוב ויקר לי יותר מרוב האחרים. [בדיוק שנה לפני כן, קרה דבר אחר לגמרי. איך שהזמן עובר... מחר למחר חובר, והנה אפילה] ציפיתי לאזרח ה-1 שהיה מתוכנן, אבל במקומו קיבלנו את עברנו לצפון לבקשת בחור אחד, בזכות זה שהוא שהיה היחיד שצעק בקשה כששלומי נתן את האפשרות. נו שוין. אבל ההבלחה של דוד מנחם באחד ה"לא מתגעגעים"-ים האחרונים הייתה בהחלט שווה את זה.
נראה לי שכל מי שנמאס לו כבר לשמוע את מותק (ואני מכירה אחד כזה באופן אישי, אהמ) היה נהנה מהביצוע של היום. זה היה אחר וטוב (אולי גם בגלל שהמפוחית נכנסה רק בסוף, לשניות בודדות
) היה גם מגדל הפזמון והיו הפיוטים שאני כ"כ אוהבת. והיו מדרשי פיוט מפי סטודנטים ומדרש שיר על מחר ב"ה. הסתכלתי על שלומי: מבט אל הרצפה, מעכל ברוב קשב את הפרשנות לשיר שכתב, ואם אני לא טועה, די מתפעל ונהנה. והיו יציאות משעשעות של מנחם ושלומי שכבר הספקתי לשכוח. והיו אילתורים מענגים. נהניתי לשבת ברוח הנעימה, עם הנוף מסביב ומול שני המבצעים המוכשרים האלו והנגנים המצויינים שליוו אותם (מוטי מנחם - אחיו של דוד - הייתי בהלם. הוא נמצא שם על תקן נגן בוזוקי, אבל כשהוא לקח ליד גיטרה חשמלית לא הבנתי למה היא לא הגיעה מוקדם יותר. תותח!). אבל רבאק, אנשים, באתם להופעה, לא למפגש חברתי נטו. האווירה הייתה מאוד כזו, אבל לשבת ולהקשיב קצת בשקט אי אפשר? הייתי שמחה אם היו פחות דיבורים והסתובבויות מפה לשם משם מפה, אבל היה אחלה של ערב.
"כל הלחן היפה הזה הולך על זה שהיא צריכה להתבייש בסוף?" שאל דוד מנחם את שלומי לאחר שסיים את כולם אומרים, במופע הקרוי "פסנתר ועוּד" (למרות שדווקא עוּד לא היה שם), אתמול בערב על הגג הפתוח של משכנות רות דניאל ביפו. אחרי דיון חפוז על ערך הבושה ומקומה, שלומי ציטט את אלתרמן: "היפה באמת - היא תמיד ביישנית". אני לא אפרט למה וכיצד, אבל הביישנות שלי אתמול בערב העפילה לדרגות כאלו שיופי לא יכול להיות מקושר אליהן. וזה נורא לא בסדר, במיוחד כי מתוך מי יודע כמה הזדמנויות שהיו לי לגשת אל שלומי ולהציע לו באופן אישי ו"רשמי" להתארח אצלנו בפורום, לא אחת נוצלה. מצטערת על הרשלנות במילוי התפקיד.. מקווה להתבגר בקרוב. מחר ב"ה היה מין סגירת מעגל מגניבה בשבילי, כי בדיוק אתמול לפני שנה, ב-25.6.07, שרתי אותו בסוף רסיטל הסיום שלי בבי"ס. החלטתי ללכת על זה כמעט ברגע האחרון וכ"כ שמחתי על כך. אין, השיר הזה חשוב ויקר לי יותר מרוב האחרים. [בדיוק שנה לפני כן, קרה דבר אחר לגמרי. איך שהזמן עובר... מחר למחר חובר, והנה אפילה] ציפיתי לאזרח ה-1 שהיה מתוכנן, אבל במקומו קיבלנו את עברנו לצפון לבקשת בחור אחד, בזכות זה שהוא שהיה היחיד שצעק בקשה כששלומי נתן את האפשרות. נו שוין. אבל ההבלחה של דוד מנחם באחד ה"לא מתגעגעים"-ים האחרונים הייתה בהחלט שווה את זה.
המופע הזה של דוד מנחם ושלומי הוא אכן מופע מאוד מיוחד.. כשהייתי בו-הוא היה דומה מאוד מה שתיארת,ובאמת ההרגשה הכללית מאוד אינטימית, נעימה, מוזיקלית-הכל מאוד מיוחד
