סוג של פריקת תסכול

[lee05]

סוג של פריקת תסכול

אני בת 24 וגרה עם בן זוג גדול ממני בלא קצת כבר שנה.. בשנה האחרונה גם היו לי המום סכסוכים עם אמא. היא לא קיבלה את הקשר, אחרי זה לא הייתה מרוצה מהמקום בו עבדתי בסופי שבוע (הוא היה קצת שנוי במחלוקת)...מזה שיש לו ילדה קטנה ולי אין בעיה עם זה.. כל הזמן היא נותנת לי דוגמא של אחי שסוג של מכרכר מסביב לחברה שלו..למה בן זוג שלך לא עושה את זה, למה את משלמת חשבונות, שכ"ד וכו' למה הוא לא משלמם, למה הוא לא מסיע אותך לעבודה וכו וכו... היום היא פתחה בטעות את הדפיס אשראי שלי שקנינו בו דברים ביחד. חטפה שוק וקריז כמובן, חושבת שאני מפרנסת אותו ושום הסבר שלי לא עזר. אמרתי לה שהיא עוברת גבול שזה עיניין פרטי שלי איך לנהל את הכסף שלי ואני לא מתערבת בשלה. (כל דבר שנקנה במשותף דרכי הוא נותן לי את הסכום כמעט באופן מיידי).. קיצר היא שוב נכנסה לסרט....בדיוק כשהיחסים בינינו התחילו להשתפר.....שוב מחזירה את הגלגל אחורה וחוזרת על אותם דברים שעישיתי בעבר שאני מדרדרת שהפסיכולוג לא עוזר לי אם הוא מסכים לקשר כזה וכו' ואני בתקופה לפני בחינות...אין לי כוח לזה שוב.....

מה הייתם עושים?

 

[רפסודיה]

הייתי מקשיבה למה שלאמא יש לומר

ולא ממהרת להדוף את המסר שיש לה להעביר לך. אמא שלך איננה אוייב, אלא דואגת לך ורוצה שיהיה לך טוב. ייתכן שהיא רואה בקשר שלכם דברים שכדי שהקשר ישרוד את מאוד רוצה להתעלם מקיומם. מה שאת עושה זה "לשים" אצל אמא שלך את הקולות הביקורתיים שבתוכך וכך הילדה הקטנה נשארת חופשיה שם להמשיך בלי לשאול את עצמה האם יש קורטוב אמת בביקורת.

 

[lee05]

נהפוך הוא

אני מבינה שהיא דואגת אני מבינה שהיא רוצה מה שהכי טוב עבורי אך היא לא מקבלת בחירות מסויימות שלי, כמו מקום מגורים, בן זוג שלי וכרגע גם התנהלות הכלכלית שלי. יש סיבה על אופן התנהלות שלנו ואני לא חושבת שיש לה זכות להתערב בכך. אני גם עוזרת לה כלכלית, גם עובדת משרה מלאה וגם לומדת. בא לבקר מדברת איתה כמעט כל יום, היא מתיעצת איתי על דברים. היא גם לא דוברת עיברתי טוב אז עוזרת לה בהמון דברים. אבל למדתי שאני חייבת לשים לה גבולות ואם אני עושה טעיות אז הם שלי ואני יודעת שזה כואב לה אבל היא לא יכולה להגן עליי כל החיים. ואגב זה לא רק הקשר הנוכחי תמיד כשהייתי עם מישהו הייתה לה ביקורת כל הזמן.

 

[רפסודיה]

אסביר שוב

כי לא הבנת למה כיוונתי בדברי. באת לפרוק תסכול על מה שנתפש בעיניך כביקורת שיש לאמא שלך עלייך ועל ההתנהלות שלך בחיים. ולדעתי הנושא הזה מסתיר מתחתיו משהו אחר שלך קשה להתמודד איתו. יש בתוכך קולות קטנים או גדולים שמפחיד אותך לקחת עליהם אחריות, ולתת לעצמך לשקול אותם ולהרגיש אותם, כך שאת "מוציאה" את זה מעצמך על ידי כך שקוראת לזה הביקורת של אמא שלך ופותרת (ופוטרת את עצמך מהתעסקות איתם) בכך שאומרת שזה לא עניינה ואסור לה להתערב. למעשה זו את עצמך שחוששת לגבי ההתנהלות שלך, לגבי המשמעות של ההתנהלות שלך. הורידי את זה לדוגמא מתוך מה שקורה לך: נניח שילמת באשראי שלך על רכישה עבורו. ברגע שאמרת לעצמך: מה אמא שלי דוחפת את האף להסדר שבינינו, הילדה הקטנה שבך חופשיה להמשיך לגהץ את האשראי שלך עבור רכישות של הבן זוג. אבל ה"קול של אמא שלך" הוא למעשה חלק ממך, זה החלק הבוגר שלך שאת משתיקה אותו. תני ביטוי גם לחלק הבוגר שלך, התמודדי עם מה שהוא אומר לך. זה יהווה מבחן מציאות מצוין לקשר שלך וגם תגיע לחיות עם עצמך באופן טוב יותר ובשלום, ואז כשאמא שלך תאמר לך משהו זה באמת לא יפריע, תוכלי להקשיב לה באהבה מבלי שזה מערער אף לא לרגע את שלוות הנפש שלך.

 

[lee05]

לא פשוט

תבין זה בקורת על כל דבר. כשהיא רואה אותי למה השיער ככה למה את לובשת את זה וכו'. למה את לא יוצאת, למה ניתקת קשר עם חבר/ה הוא/היא..למה זה ולמה זה. ההתנהלות הכספית שלנו היא שלנו וטוב לנו עם זה אף פעם לא היו בעיות ובמידה ויהיה אני לוקחת אחראיות על זה. אני מודעת לסיכונים. "כשאמא שלך תאמר לך משהו זה באמת לא יפריע"- לא הכי נכון היא תמיד משליכה את זה על עצמה גם שזה הכי קשה. משפטים כמו הסוכר שלי עלה בגללך או מה עשיתי שיש לי ילדה כזו וכו' לא עוזרים. מה סה"כ ביקשתי? רק לעשות את הטעויות שלי בעצמי. מבינה את הדאגה אך היא לא יכולה לנהל את חיי במקומי.

 

[רפסודיה]

למדי את עצמך לעשות הפרדה

אם זה המצב, יעזור לך מאוד אם תלמדי לעשות את ההפרדה בינך לבינה. יפריע לך פחות שהיא כזו ככל שתדעי לעשות את ההפרדה המנטלית בין מה שהוא לחלוטין שלך ומה שהוא של אמא שלך ובא ממנה. לא תוכלי לשנות אותה ולגרום לה להיות פחות ביקורתית. ואם לוקחים בחשבון את מה שציינת, שהיא ללא בן זוג וגם לא מדברת שפה ודי תלויה בך מובן עוד יותר שעבורך ההפרדה המנטלית בינך לבינה היא קריטית מאוד. שימי ליבך לשני דגשים במה שאמרת: 1. אמרת: "זה הגיע למצב שאני איבדתי את העצמאות שלי לחולטין וחייתי דרכה"- זה סותר את הבעת התסכול שלך מזה שאמא שלך חיה דרכך (מתערבת לך ומביעה דעה בענייניך). 2. אמרת גם: " ההתנהלות הכספית שלנו היא שלנו וטוב לנו עם זה אף פעם לא היו בעיות ובמידה ויהיה אני לוקחת אחראיות על זה. אני מודעת לסיכונים"- אני במקום שלך הייתי נזהרת מאוד, מה שנראה לי שאת לא עושה. לא השתמשת במילים "טוב לי", אלא "טוב לנו". מדוע את מדברת ב"אנחנו"? בוודאי שלחצי שהוא, בתוך האנחנו הזה, טוב. אפילו טוב מאוד לו, כשאת מפרנסת אותו (ובאמת שלא משנה מה אמא שלך חושבת בעניין אלא מהי החלוקה הכספית ביניכם). אבל מה עם החצי שאת? האם אינך מרגישה מנוצלת על כך שאת המפרנסת? האם לא עולים אצלך ספקות מדוע בכלל את היא המפרנס של גבר מבוגר ממך, מדוע אינו דואג לפרנסתו בעצמו?

 

[lee05]

יקירתי

הייתה לנו פה בעית תקשורת. אני מסכימה לחלוטים שאני צריכה לעשות הפרה. וגם להציב לה גבולות זה רק משהו שהצלחתי לעשות במזן אחרון בעזרת גם טיפול פסיכולוגי שלי . בזמן אחרון אני יותר ויותר משקיעה בעצמי ופחות נותנת לסביבה. לפני כחודשיים הגעתי למצב שננתי לכולם מסביב ושכחתי את עצמי. פשוט מתסכל שסוף סוף שיפרנו את היחסים והכל בבום שוב פעם מתפורר. לגבי הבן זוג שלי, תיקון לדברייך\ אני בשום פנים ואפן לא מפרנס אותו. יש את ההוצאות המשותפות שאנחנו מחלקים בינינו כגון חשבונות שכ"ד וכו' ודברים שהם שלו כל הסכף מוחזר לי במזומן. המצב הוא כך כי בגלל בעיה מסויימת שלו, ואני לא אכנס לזה, מכבודי אליו, אבל הוא נותן לי הכל בזמן עד שקל האחרון. אז אני לא מפרסנת אותו.

 

[מנסה ומתנסה]

נהפוך הוא - 2

את משכנעת טוב מאוד בצדקתך (אותי לפחות), אז השאלה היא................. איך זה שאת לא מצליחה לשכנע את עצמך? למה בעצם את לא שמה לה גבולות?

 

[lee05]

רק לאחרונה

למדתי לשים לה גבולות, זה לא קל, היא חד הורית לא מדברת שפה ודי תלויה בי. זה הגיעה למצב שאני איבדתי את העצמאות שלי לחולטין וחייתי דרכה. לא מסירה את אשמה ממני ואני מבינה מאיפה היא באה כרגע אבל היא לא יכולה לנהל את החיים שלי במקומי., לא אין לי נקודות חשש מבן זוגי בנוגע לקניות וגיהוצים ממש לא. זה פשוט אני לא יכולה להסביר לה את כל המצב כי זה רק יקצין את מחשבתה כלפיו שהיא גם ככה לא אוהבת את המצב שאני איתו. אני מבינה שבעיני זה נראה כאילו אני מנוצלת ובראש שלה גבר אמור לפרנס אותי לחלוטין (שאני לא מסכיה עם זה) לאט לאט אני לומדת לשים לה אבל לא תמיד זה עובר בצוה הטובה.

 

[צלילי מיתר]

את אדם בוגר שאמור לנהל את חייו

בלי התערבות ההורים. אני מניחה שלאמא שלך מאוד איכפת ממך ואת חשובה לה ויקרה לה אולי תזמי איתה שיחה במקום ניטרלי, תזמיני אותה לקפה ותביעי בפניה את הערכתך על דאגתה תוך כדי שאת מסבירה לה שרצונך לנהל את חייך בעצמך מתוך ראיית החיים שלך. תסבירי לה שאת זו את ואחיך זה אחיך מה שהוא רוצה ואיך שהוא מתנהל לא חל עלייך והרצונות שלך אחרים. תזכרי שהכוונה שלך אמא שלך היא לשמור עליך (וכן, היא צריכה ללמוד לשחרר). בהצלחה

 

[lee05]

מסכימה

כל מילה ומילה ואני יודעת את זה וזה בדיוק הדברים שאני אומרת לה אך תמיד זה חוזר לאותה נקודה איתה. וזה מה שכואב לי כי אני בעצם מרגישה שכל דבר אני עושה וכל חלטה שלי נכונה או לא פוגעת בה. אי אפשר לחיות ככה במיוחד כשאני מנסה לחזק את הבטחון העצמי שלי. לא?