סוג של שאלה טכנית

[RomeoSierra]

סוג של שאלה טכנית

באימוץ ישראלי, לאחר שעוברים את כל התהליך בשירות למען הילד, לרבות אישור הוועדה והמפגשים בסדנת ההכנה ונכנסים לתור לאימוץ ילד/ה (אנחנו עדיין לא בשלב הזה אלא באמצע התהליך) - כמה זמן עובר מהרגע שמאותר ילד ומודיעים למשפחה עד שהוא מגיע למשפחה. האם זה מקרה בו למשל מתקשרת העובדת הסוציאלית ואומרת "תגיעו מחר" או שיש פרק זמן של הכנה?

תודה מראש.

 

[fatfat]

הכניסה לתור היא מהרגע שהטפסים שלכם מתקבלים

בשרות למען הילד, לא מסיום הסדנא.

ולגבי פרק הזמן זה מאוד תלוי בגיל הילד. תינוק הרבה פעמים באים לראות את הילד וכבר באותו היום או למחרת אתם מקבלים אותו. פעוט וילד יותר גדול יש תקופת הסתגלות
כשבהתחלה נפגשים עם הילד במקום בו שוהה או במשרדי השרות למען הילד, בהמשך לוקחים אותו לבילוי של כמה שעות, אחר כך הוא מתארח אצלכם בסופ"ש או ללילה ואז הוא עובר אליכם סופית.

פקטור נוסף שעשוי להשפיע על פרק הזמן הוא עד כמה יש הכרח להעביר את הילד למאמצים באופן בהול או לא.

 

[סביון1]

ברגע שמתקשרים, הם מצפים מיכם להיות זמינים כמה שיותר מהר.

זמינים - כדי לפגוש את הילד/תינוק. זה לא אומר שתיקחו את הילד כבר באותו יום. אם מדובר בתינוק רך מאד, אז כן. אחרת - נותנים פרק זמן להסתגלות.
אצלנו, למשל, בעלי היה בארה"ב בעניני עבודה ביום בו התקשרה העו"ס. אז הוא לקח את הטיסה הכי מוקדמת שיכל ותוך יומים כבר פגשנו את הבן שלנו (שהיה אז תינוק בן מספר חודשים). פגשנו אותו פעמיים, יום אחרי יום, וביום השלישי לקחנו אותו הביתה

&nbsp

 

[RomeoSierra]

תודה לשתיכן על התגובות

חייב להודות שזה די מפחיד הקטע המיידי הזה, שונה מאד מהריון שבו יש כמה חודשים להיערך לתאריך יעד.

 

[סביון1]

נכון שקשה להערך כמו בהריון, כשיודעים את מין היילוד ואת גילו,

אבל בדרך כלל יש הרבה זמן להערכות נפשית ולוגיסטית - עד כמה שניתן. למשל: לברר באיזה חנויות תרצי לקנות ציוד לתינוק/ילד, לערוך רשימה של דברים שצריך לעשות, לברר, לקנות מרגע שיודעים על הילד. וכו'.
אנחנו לא התכוננו, כי חשבנו שנחכה עוד הרבה זמן. אז בבוקר הלכנו לפגוש את הבן שלנו, ומשם פשוט נכנסנו לחנות גדולה ובאותו יום קנינו שם את כל הציוד והריהוט: מיטה, כיסא בטיחות, בקבוקים, מוצצים, חיתולים - הכל, או כמעט הכל. את השאר השלמנו בניו פארם.
אגב, התפקוד שלנו ביום - יומיים האלה הוא אחד הנושאים שמדברים עליהם בסדנת ההכנה לאימוץ.
&nbsp

 

[RomeoSierra]

לא התכוונתי להיערכות טכנית

התכוונתי להיערכות נפשית. אמנם תהליך האימוץ, על כל המיונים וההמתנה יכול לקחת שנים, אבל היעד נשאר במידה מסוימת אמורפי כי לא יודעים מתי ואיך זה יקרה. בהריון יש בניה נפשית לקראת מועד מסוים, גם אם הוא משוער, ולא כמו באימוץ שזה קורה עם התראה של יומיים.

 

[Noga Lavie]

זה מזכיר לי

פגישה ברחוב עם חברה הריונית בזמן ההמתנה שלנו.
(נפגשנו קבוצה של נשים בקורס זה או אחר. מאז עברו כבר למעלה משש שנים. כולנו מפוזרות על פני אירופה, כשרק אני נשארתי בעירנו בבלגיה, ולמרות זאת נשארנו חברות עד היום. אוריאל ואני סיימנו את הבירוקטיה ממש לפני תחילת הקורס שלי ונרשמנו סוף כל סוף לארגון אימוץ. היא נכנסה להריון ממש בתחילת הקורס. הפגישה בין שתינו התרחשה לאחר שהקורס נגמר, אני כבר עבדתי, היא הייתה לפני מעבר דירה לשווייץ. אנחנו היינו בתקופת המתנה שאי אפשר לדעת עד מתי תתארך. הריונה שלה כבר ניכר לעין זרה.)
לאחר מספר שאלות על שינויים שהתרחשו מאז שפגישותינו היומיות הסתיימו, דיברנו על ההמתנה לילדים. אמרתי לה שלפחות ההמתנה שלה משתנה בשינויים קטנים מיום ליום, מה שיכין אותה לשינוי הגדול, בעוד עבורנו החיים נמשכים כרגיל, ואז פתאום בבת אחת בתאריך לא ידוע שיכול להתרחש מחר ויכול עוד כמה חודשים, הם צפויים להשתנות.
היא ענתה לי שזו רק מראית עין. עם כל השינויים בגופה, היא עדין לא קולטת את ההורות הצפויה, והיא מניחה שעבורה השינוי יהיה פתאומי ממש כמו עבורנו, ואפילו יותר, כי לה לא יהיה זמן בין שיחת טלפון לפגישה עם הילד - היא תלד ומייד תהיה אמא.
מעולם לא הספקתי לברר איתה האם זה אכן התרחש כך, כי כשחזרנו מהמשפט והיינו כלכך עסוקים בהסתגלות לכך שאוטוטו יש לנו ילדה, קיבלנו אסאמאס מהאיש שלה על הולדת הבן.

הנקודה היא שאם יש התראה ארוכה או התראה קצרה, השינוי כה מהותי, שהוא פתאומי לכל אחד.

 

[סביון1]

נכון שאין תאריך יעד משוער, אבל בכל זאת מתכוננים, גם נפשית.

אני הרגשתי שכשהתחלנו את הסדנה של השרות למען הילד, התחיל ההריון שלנו. והוא הסתיים בלידה מוקדמת

מוצלחת מאד אבל לפני המועד המשוער

עד הסדנה, העסיקו את מחשבותי וריגשותי בעיקר ההפלות והאכזבות שעברתי בטיפולי הפוריות (זה קרה זמן קצר לפני הסדנה). מהסדנה, התחלנו לקלוט שאנחנו עומדים להפוך להורים ושאולי אין תל"מ אבל גם אין הפלות. לאט לאט השתנו המחשבות ואיתן גם הרגשות. נדמה לי שככה מתכוננים.
&nbsp

 

[אמא לעקתש]

גם אני הרגשתי ככה

והנה תחילת הברכה שקראנו (אבא קרא, אני הייתי חנוקה מדמעות) בבר המצוה של בננו שנחגג 3 שבועות לאחר שהצטרף למשפחתנו הילדון שבאומנה. לבקשת בר המצווה, חלק מהארוע הוקדש לילדון (חגג יומהולדת שנה):
"
הריון ארוך עם תוצאה לא ידועה. הרינו אותך במחשבה, ולא ידענו שזה אתה. עברנו תהליכים שונים כדי שנהיה ראויים לקבל אותך. ציפינו בכמיהה מעורבת בחששות. וכאשר הגיע הטלפון המרגש על תינוק שמחפש בית ומשפחה – לא יכולנו לסרב.
עוד לפני שהכרנו ידענו שנאהב. אך לא ידענו עד כמה...! עוד לפני שהכרנו ידענו שנתמסר. אך לא ידענו עד כמה...!
"
במקרה שלנו (כמו אצל רב משפחות האומנה) רב הנסתר על הגלוי - מועד הצטרפותו של הילד, האם זה ילד או ילדה, באיזה גיל, מה עברו ומה עתידו ועוד ועוד. ובכל זאת, הרגשנו בהריון של ציפייה לתוצאה לא ידועה.