סוד
אני סוד. סוד של אנשים ששומרים עלי בסוד. כשאומרים ששומרים על משהו זה נשמע משהו טוב. לשמור על משהו, זה אומר שדואגים למשהו הזה, שהמשהו יקר לליבנו ואנחנו מטפחים אותו, דואגים שיהיה לו נעים, נוח וטוב. אבל כששומרים על סוד, זה לא ממש ככה. בטח לא כשהסוד הזה זה בעצם בן אדם. כי כששומרים על סוד – בן אדם, זה אומר שהרבה מאד פעמים הוא נשאר לבד. מוזנח ונטוש. וכל מה שבעל הסוד רוצה זה שהסוד שלו לא יעשה הרבה רעש, שישב בשקט, שיתחבא וגם שלא ירגיש כלום. כי אז בעל הסוד עלול להרגיש רע עם עצמו, כי הסוד שלו מרגיש רע. ואז הוא פשוט יחפש לעצמו סוד אחר. בתור סוד, כששוכחים אותי, ורוצים שאשב בשקט ואתחבא, בא לי לעשות בדיוק את ההיפך. בא לי לצרוח, לעמוד באמצע החדר, על השולחן ולרקוע ברגליים, שאף אחד לא יוכל להתעלם ממני. שיחבקו אותי, שיתנו לי מקום משלי – לא מקום סודי. מקום שכולם יראו שאני שם. אבל אז קורה בדיוק ההפך. עוזבים אותי – לגמרי. כי זה קשה כשהסוד שלך משתולל ואתה לא יכול להשתלט עליו, אז אתה מעדיף לעזוב אותו, לבד, באמצע הרחוב, אפילו אם זה יום גשום, אפילו גשום במיוחד וכולו רטוב וקר לו. ואז אתה יכול ללכת, לרוץ רחוק, רחוק והסוד כאילו איננו. אתה שם אותו בתוך הלב, בפינה מרוחקת ומנותקת ואז הוא לא מפריע, לא כואב ולא צורח. והסוד – הסוד עומד לו באמצע הרחוב, לבד, נטוש, רטוב, קר לו וכואב, מאד מאד כואב, עכשיו הוא יודע שהוא אפילו לא סוד של אף אחד. עכשיו הוא סתם אדם שאף אחד לא רואה ולא שומע. ואז אפילו לסוד בא שיעלם, שיהיה סוד אפילו לעצמו.
אני סוד. סוד של אנשים ששומרים עלי בסוד. כשאומרים ששומרים על משהו זה נשמע משהו טוב. לשמור על משהו, זה אומר שדואגים למשהו הזה, שהמשהו יקר לליבנו ואנחנו מטפחים אותו, דואגים שיהיה לו נעים, נוח וטוב. אבל כששומרים על סוד, זה לא ממש ככה. בטח לא כשהסוד הזה זה בעצם בן אדם. כי כששומרים על סוד – בן אדם, זה אומר שהרבה מאד פעמים הוא נשאר לבד. מוזנח ונטוש. וכל מה שבעל הסוד רוצה זה שהסוד שלו לא יעשה הרבה רעש, שישב בשקט, שיתחבא וגם שלא ירגיש כלום. כי אז בעל הסוד עלול להרגיש רע עם עצמו, כי הסוד שלו מרגיש רע. ואז הוא פשוט יחפש לעצמו סוד אחר. בתור סוד, כששוכחים אותי, ורוצים שאשב בשקט ואתחבא, בא לי לעשות בדיוק את ההיפך. בא לי לצרוח, לעמוד באמצע החדר, על השולחן ולרקוע ברגליים, שאף אחד לא יוכל להתעלם ממני. שיחבקו אותי, שיתנו לי מקום משלי – לא מקום סודי. מקום שכולם יראו שאני שם. אבל אז קורה בדיוק ההפך. עוזבים אותי – לגמרי. כי זה קשה כשהסוד שלך משתולל ואתה לא יכול להשתלט עליו, אז אתה מעדיף לעזוב אותו, לבד, באמצע הרחוב, אפילו אם זה יום גשום, אפילו גשום במיוחד וכולו רטוב וקר לו. ואז אתה יכול ללכת, לרוץ רחוק, רחוק והסוד כאילו איננו. אתה שם אותו בתוך הלב, בפינה מרוחקת ומנותקת ואז הוא לא מפריע, לא כואב ולא צורח. והסוד – הסוד עומד לו באמצע הרחוב, לבד, נטוש, רטוב, קר לו וכואב, מאד מאד כואב, עכשיו הוא יודע שהוא אפילו לא סוד של אף אחד. עכשיו הוא סתם אדם שאף אחד לא רואה ולא שומע. ואז אפילו לסוד בא שיעלם, שיהיה סוד אפילו לעצמו.