סוויני טוד - ביקורת לא אוביקטיבית

[netmaster1]

סוויני טוד - ביקורת לא אוביקטיבית

אז.. ראיתי את סוויני טוד ביום חמישי בלילה, הגעתי מוכן לאולם הקולנוע חמוש בסכין חדה כתער וציפיות נמוכות מאוד, כיאה לכל סרט-מחזמר שיוצא לקולנוע. ואכן, הסרט היה כמו פשטידה של גברת לובי'ץ לפני התוספת הסודית למתכון - זוועה.. נתחיל עם הדברים הטובים, הסטינג עובד יופי, ברטון גאון בלבנות אווירה קודרת ואפלה כאילו הוא עצמו התגורר בלונדון של המאה ה19, כל הבחירה הייתה מופלאה מבחירת סרט הצילום ועד לעמוד האדום לבן מלא האבק שמסמל מספרה. אפילו הקאסט עצמו לא רע, לסרט, לא למחזמר, הנפילה הגדולה מגיעה דווקא מהחלטות הבימוי, שהיו מאוד מוזרות בעיני. כל קיצוץ שנעשה לשירים היה לא במקום ורק הרס במקום לעזור. אני אתן את הדוגמה הכי טובה, בשיר god that's god שבו כל בית מסתיים בשורה(כמה מפתיע) god that's god החליטו להעלים את המשפט לחלוטין, הוא לא מופיע פעם אחת. קצת תמוה ולא מובן, כמו ההחלטה להוריד לגמרי את הבלדה על סוויני טוד, לבטל את הקורוס, להפוך את ג'ואנה לטריו במקום לקורטט, להצעיר את הדמויות ב10 שנים לפחות(בנג'מין ברקר היה בעל ואבא בסביבות כיתה י"א על פי החישובים שלי) דווקא סשה ברון כהן מצליח להוות אתחנתה קומית מעולה וגם שר לא רע בכלל(ולא ראפ כמו שהשמועות טענו) אבל התפקיד של גברת לאביץ, שמשוחק על ידי אשתו של קפטן ג'ק ספארן בחיים האמיתיים נוראי, היא נראית יותר כמו שילוב מוזר בין הכלה של פרנקנשטיין למג'נטה ממופע האימים של רוקי ועלי זה לא כלכך עבד. לסיכום היה די אכזבה, אבל הי, לא ציפיתי להרבה. ויש עוד שנתיים ארוכות עד שיצא הסרט של סאנסט בוליברד.

 

[BroadwayBaby511]

אומנם לא ראיתי את הסרט במלואו...

אבל אני חייבת לומר פה כמה דברים, כי רק פה יקשיבו לי. חוץ מטומי, אולי.

כן, הסרט נראה מאוד ברטון, וזה סבבה... אבל לדעתי כל האופל קצת הורס. לדעתי הקטע הכי עמוק בסוויני הוא הסוף. הקהל נהנה מהצגה ארוכה, צחק עם טוד ולאבט ב"little priest", התעניין ברומנטיקה, ורק בסוף פונה אליו הקאסט ומוכיח אותו. "נהנית. יכול להיות שהסכמת עם מה שנאמר. סוויני יכול להיות אתה." אבל בסרט שהוא אפל מתחילתו ועד סופו, הקהל לא מצליח להתחבר לרובד הזה. הקהל עסוק בפחד של עצמו. זה thriller, לא יותר. ולגבי הליהוק של הלנה בונהם קרטר... קודם כל, מה שלא תגידו, היא ל א י ו ד ע ת ל ש י ר ! ! ! הלאה. הדמות של גב' לאבט היא דמות אימהית. אנחנו אמורים להתאהב בה על הדקה הראשונה. end of story. בגירסה זו היא מטרידה נטו. אבל שוב, רק דעתי.

 

[Hippie Jeannie]

אני היחידה שנהנתה?

כנראה שכן... אני מסכימה אתך בנוגע לזה שיש בסוויני הרבה הומור וגם רומנטיקה שדי הלכו לאיבוד בגרסה של ברטון, וחבל, אבל א' זו זכותו של במאי לקחת חומר לכיוון אחר מזה שלקח יוצר אחר. ב' - בעצם ציפית אחרת מטים ברטון? בתור מישהי במכירה מא' ועד ת' את יצירתו של ברטון ואף אוהבת אותה מאוד ידעתי פחות או יותר מה אני עומדת לראות, כי מר ברטון תמיד עושה סרטים אפלים ומטרידים. קיוויתי שהוא יביא לסוויני פן אחר בו, שזו הצבעוניות והתאטרליות והילדותית (AKA המפעל ב"צ'רלי..." ועיר חג המולד ב"הסיוט שלפני..."), אבל לצערי הצד הזה בה לידי ביטוי רק טיפונת בסצנת הפנטזיה, שהייתה מרעננת מאוד. חבל לי שלא הייתה יותר צבעוניות בסרט. אני חושבת שהיה לי יתרון בנוגע לטל ולך, והוא שאני באה משוחררת כמעט לחלוטין מהיכרות עם המחזמר. אני חושבת שמה שאנשים רבים שאוהבים מחזות זמר שוכחים הם בדיוק את זה שקולנוע הוא מדיום שונה לחלוטין מתאטרון, יתר על כן לכל במאי - של קולנוע או של תאטרון - יש את הזכות המלאה ליצור קונספט משלו ולקחת את המחזה לאיזה כיוון שהוא רוצה. ובקולנוע, כמו בתאטרון, אין נכון או לא נכון, יש רק אינספור פרשנויות. והפרשנות הזו דווקא מחמיאה מאוד, על אף שאולי פספסה אלמנטים מסוימים ביצירה המקורית. ואני דווקא מצאתי את גברת לאבט מאוד מתוקה ואימהית...

 

[nirbateman]

סשה בארון כהן היה ענק.

וגם טימותי ספול בתור הבידל(שזה שמש BTW). רק חבל שהוא לא נפרד מאנתוני כמו במחזמר(next time it will be *your* neck).

 

[BroadwayBaby511]

רק אני לא הבנתי למה...?

למה לקחו סצנה שאמורה לקחת עשר שניות (במקור, עם הציפור והכל) ועשו מזה שלוש דקות אכזריות מלאות בדם ואלימות יתרה? מה הפואנטה? בכלל רוב הסרט הרגשתי ככה, שסתם דחפו אלימות עד כמה שאפשר, גם כשזה לא נחוץ בכלל. למשל, סצנת ההריגה של פירלי... גוועלט...

 

[Hippie Jeannie]

תהיה מדויק.

מה זה לאביץ\לוביץ'? יש גברת לאבט, ואין שום דבר אחר. שנית, הלנה בונהם קרטר אינו אשתו של שום ג'ק ספארו (היש להזכיר לך שג'ק ספארו הוא דמות, ולא אדם אמיתי?), למעשה היא לא אשתו של אף אחד. היא ארוסתו ואם בנו ובתו של טים ברטון, והיא מוכשרת מאוד ומתאימה מאוד בלוק שלה לסגנון הויזואלי של ברטון. והלוק שלה בסרט הותאם פחות למחזמר ויותר לכיוון שברטון לקח, שהוא אפל ומטריד. שנית, ג'וני דפ אכן צעיר בהרבה מטוד המקורי, אבל הגזמת. מר דפ נמצא בשנות הארבעים לחייו ועל אף שברוב סרטיו הוא מצליח להסתיר עובדה זו, כאן גילו הודגש והוא לא נראה פחות משנותיו (והתלתל הלבן, אגב, הוא מחווה ברורה לכלתו של פרנקשטיין ודווקא לא הלוק של בונהם קרטר). למעשה, לפי הסרט הוא היה אבא באזור גיל 25-30, שזה הגיוני ביותר ואף מאוחר למדי בהתחשב בתקופה, בה האבות היו בערך בני 20. בקיצור נא להיות מדויקים יותר ולהגזים פחות...

 

[netmaster1]

ברטון זה טאבו אצלך אה?

אסור ללכלך עליו

 

[Hippie Jeannie]

ההיפך, אני בין הראשונים ללכלך עליו

דווקא בגלל שאני אוהבת אותו כל-כך...

 

[netmaster1]

טוב...

בכל מקרה לא סרט מדהים.. ולכי ללמוד לדואר שתיהיה לנו מנהלת פורום זוכת מלגות

 

[lioronen]

אז ככה

יש לי היכרות מאד עמוקה עם המחזמר ודווקא כן הצלחתי להינות מהסרט... כמובן עם מספר הסתייגויות. כמו שכבר נאמר לפני, כל הפן הוויזואלי מדהים בסרט, האווירה קודרת ומאיימת, וגם השימוש המוגזם (והלא מרומז) בדם ובזוועות לא הפריע לי וקיבלתי אותו בהערכה גם הקיצורים הרבים לא הפריעו לי, אני מסכים עם הבחירה של ברטון להוריד את הקורוס ולהפוך את זה יותר לסרט אימה. המוסיקה יוצאת מן הכלל (אפילו שאת זה כבר ידעתי), התזמורים המקוריים עובדים מעולה ונשמעים טוב מתמיד הscore והביצוע שלו פשוט מושלמים!!! יש כ"כ הרבה מה ללמוד מזה. ועכשיו למגרעות. למרות המשחק המשכנע והדמות המאיימת שיצר ג'וני דפ, היה חסר לי העוצמה והכח של סוויני, הכל נשאר פנימי כזה. אפילו ההתפרצויות היו מאופקות. כמובן שזה התבטא בשירה, אין מה לעשות, דפ הוא לא זמר. גם מיסיס לאבט מאכזבת מאד מהבחינה הווקלית (והמשחקית). כללית הבחירה של להוציא את ההומור מהסרט מאכזבת, אפילו ה comic relief של סשה ברון כהן לא ממש מצחיקה. הנאמבר הכי מפוספס מהבחינה הזאת הוא little priest שהופך סתמי כשמבצעים אותו בכזאת רצינות אם הם לא נהנים, למה שאני אהנה?. סה"כ לגירסה הקולנועית יש יתרונות וחסרונות. אבל היא נותנת נקודת מבט חדשה ומעניינת על יצירת המופת הזאת, גם אם היא לא מרוויחה את כל מה שיש למחזמר הענק להציע זה בהחלט סרט טוב ומהנה.

 

[RossandRachel]

אני פשוט לא מסוגלת להביא את עצמי

לראות את זה... ישבתי בשישי האחרון לפחות שעה מול המחשב וחרשתי הלוך וחרוש את כל האתרים האפשריים ובעיקרם יו טיוב בנסיון להחליט אם לראות או לא. אני מתה על מחזות זמרו רוצה לראות, אבל חוששת מכמויות הדם. אני לא רואה סרטי אימה ומותחנים... כדאי ללכת?

 

[lioronen]

לכי לכי

חשבתי על זה, ואני חושב שזה מחזמר כל כך טוב שחבל שתפספסי אותו. אפילו שזה סרט חצי אימה כזה. אז יש קצת דם....תעצמי את העיניים כשזה עומד לקרות. זה שווה את החוויה. אבל שוב, אני לא רוצה שזה ישאיר לך צלקת לכל החיים ואני אהיה אשם בזה (למרות שאני בספק רב) אז תעשי את השיקולים שלך.

 

[ייסאן]

חדשה פה, ביקורת שליללא ספויילר)

"בנג'מין בארקר, אדם שנכלא שלא בצדק למשך 15 שנה בצדו האחר של העולם, איבד את אישתו היפה וביתו התינוקת לטובת השופט הרשע שחמד אותן, מצליח להגיע בחזרה ללונדון שנים רבות אחר כך כשנקמה אימתנית בלבו. כשהוא מסווה את שמו לסוויני טוד, הספר הזריז ביותר בלונדון, בארקר חוזר למספרה הישנה ומתחיל במסע נקמה שטוף דם, ודמעות." הסרט נפלא, למרות כל הקוטלים... עוד מפגש פסגה שיוצר טים ברטון(שאני מעריכה עוד מזמן) בין מספר שחקנים מעולים ומוכשרים- ג'וני דפ האלוהי הלנה בונהם קרטר(אישתו המשגעת של ברטון), אלן ריקמן הרשע הנצחי ועוד כהנה וכהנה, והשמתם בתפאורה מרשימה ביותר ההולמת את התקופה המדוברת (המאה ה18, ימי מגיפת הג'ין והעוני בלונדון העתיקה) תוך יצירת אווירה מקאברית ופסיכוטית שבלתי ניתן להתעלם ממנה. הסרט הינו מיוזיקל, מחזמר מזמר- ומי שאינו מצפה לכך עלול להבהל מעט, זה אינו סרט אימה מובהק וצפוי, אך גם לא מיוזיקל שובב רגיל... הטקסטים שנלקחו מהבמות של ברודווי כמעט בשלמותם מושרים ע"י השחקנים בחן רב(אוי ג'וני, לא ידעתי שאתה שר יפה כל כך!) ושומרים באופן טבעי על האווירה שהזכרתי קודם- אווירה גרוטסקית מחליאה- מדהימה, טקסטים שנונים ומשעשעים- מחרידים, בלחנים שנתקעים אחר כך בראש, אם כי לא כ"כ בקלות, שירים מסובכים וטובים, כיאה למופע המשובח שמסביב. אחרי הכל- מה ניתן לצפות מסיפור(אמיתי??) על ספר מסכן שכל עולמו חרב עליו וכתוצאה ממחשבות הנקם והשנים הרבות שעובורות הוא מתחרפן לחלוטין והופך לשטן האולטימטיבי, קורבן של רצון הנקם שלו עצמו. אהבתי מאוד את המשחק לאורך כל הסרט, כמו כן את סופו(שלא אגלה!) המפתיע והמצוין שהשאיר אותי בפה פתוח גם כשהאורות באולם עלו. מומלץ ביותר, במיוחד לאוהדי טים ברטון/ג'וני דפ, ולאוהבי סרטים מיוחדים מאוד שמגיעים אלינו פעם בעשור אולי.