אבי בוירסקי4
New member
סוטרת היום: 19.2 מצבי הגונות הם.....
19.2 מצבי הגונות הם: המוגדר (היסודות הגסים), הבלתי מוגדר (היסודות המעודנים), המרמזים (האנטיליגנציה הקוסמית), והמובהקים (פראקירטי). שיטת היוגה בנויה בשלמותה על הפילוסופיה של ה"הסמאקיה" כמו שאמרתי מקודם וכאן שוב אזכיר את הקוסמולוגיה של ה"סאמקיה". לפי הסאמקיה הטבע הוא גם הגורם החומרי וגם התכלית (אמצעי) של היקום. בטבע ישנן שלוש "גונות", או מרכיבים\איכויות: סאטוה, ראגס , וטאמס. טאמס הוא כל מה שחשוך, כל מה שכבד ומסמל בורות, ראגס הוא פעילות ,וסטווה הוא רוגע, בהירות. הטבע לפני בריאה, נקרא "אביאקטה" בלתי מוגדר, זה המצב שבו אין הבדלה של שם וצורה ושבו שלושת הגונות מוחזקות בשיווי משקל מושלם, ואז האיזון מופרע ,שלושת הגונות מתחילות להתערבב בדרכים שונות, והתוצאה היא היקום. גם באדם, בכל אדם, קיימות שלושת הגונות האלה. כשהסטווה דומיננטית, ידע מגיע, וכשהראגס—פעילות, ובזמן שטאמס שולט—חושך, תשישות, בטלנות, ובורות. לפי התאוריה של ה"סאמקיה", הביטוי הגבוה ביותר של הטבע מורכב משלושת הגונות האלה ונקרא: "מהאט", או אינטליגנציה, אינטליגנציה אוניברסלית, שהאינטלקט האנושי הוא חלק ממנה. בפסיכולוגיה של ה"סאמקיה" ישנה הבדלה חדה בין התפקוד של המאנס או המחשב, והתפקוד של הבודי או האינטלקט. תפקיד ההכרה הוא פשוט לאסוף רשמים חיצוניים ולהציג אותם בפני הבודי, המהאט (האינטליגנציה) האישי שמחליט לגביהם. מתוך ה"מהאט" מגיחה האנוכיות, שממנה שוב עולים היסודות המעודנים. היסודות המעודנים מתאגדים והופכים לחומרים הגסים, היקום החיצוני. טענת פילוסופית ה"סאמקיה" היא זו, שכל הדברים, מהאינטלקט ועד לבלוק אבן, הם התוצר של עיקרון (חומר) אחד, והשוני ביניהם הוא רק במצבי הקיום הגסים, או המעודנים. לפי הפילוסופיה של ה"סמאקיה", מעבר לכל (סך כל) הטבע נמצאת הפרושה, שאינה חומר כלל. הפורושה אינה דומה לשום דבר אחר, לא לבודי או להכרה, או לטאנמטארות, או ליסודות הגסים.היא אינה דומה לאף אחד מהם: היא נפרדת לחלוטין, ולחלוטין שונה בטבעה: ויותר מזה, נטען שהפורושה חייבת להיות נצחית, בגלל שהיא אינה תוצאה של עירוב. זה שאינו תוצאה של עירוב אינו יכול למות. לפי ה"סאמקיה" הפורושות אינסופיות במספרן. כעט נוכל להבין את המשפט, כפי שנאמר בו שמצבן של הגונות הוא,"המוגדר", "הבלתי מוגדר", "המרמז", "והמצביע". הכוונה במוגדר היא ליסודות הגסים שאותם אנחנו יכולים לחוש. הכוונה "בבלתי מוגדרים" היא, לחומרים המאוד מעודנים, "הטאנמטארות", שאותם האדם הרגיל לא יכול לחוש. אבל אם תתרגל יוגה, אומר פטאנג'לי, לאחר זמן מה תפיסתך תעשה טובה כל כך שממש תוכל לראות אותן. למשל, שמעת שכל אדם שופך אור מסוים סביבו, כל יצור חי פולט אור מסוים, ואת זה אומר היוגי, אפשר לראות. לא כולנו רואים אותו, אבל כולנו פולטים את ה"טאנמטארות" האלה, בדיוק כמו שפרח שולח ללא הפסק חלקיקים קטנים שאיננו יכולים להריח. כל יום מחיינו אנו פולטים החוצה מסות של טוב ורע, וכל מקום שאנו הולכים מלא בחומרים האלה. בדרך זו בצורה בלתי מודעת חודר להכרה האנושית הרעיון לבנות מקדשים, בתי כנסת, וכנסיות. למה לו לאדם לבנות בתי כנסת כדי לסגוד לאלוהים? למה לא לסגוד לו בכל מקום? אפילו אם אינם יודעים את הסיבה אנשים מוצאים שמקום בו סוגדים לאלוהים, מלא ב"טאנמטארות "טובות. כל יום אנשים הולכים לשם, וכמה שהם הולכים יותר כך הם הופכים קדושים יותר, והמקום גם כן. אם אדם שאין בו הרבה סטווה ילך לשם, המקום ישפיע עליו ויעלה את האיכות הסטווית שלו. ולכן כאן נמצאת החשיבות של בתי כנסת ומקומות קדושים. אבל אליך לזכור שקדושתם תלויה בהתקהלות של אנשים קדושים בהם. הקושי אם האדם הוא, שהוא שוכח את המשמעות המקורית ושם את הכרכרה לפני הסוסים. האדם הוא זה שעשה את המקומות האלה קדושים, ואז התוצאה הפכה לגורם והפכה את האדם קדוש, אם רק הרשעים היו הולכים לשם המקום היה הופך רע כמו כל מקום אחר. לא הבניין, אלא האנשים הם שעושים "בית כנסת". וזה מה שאנחנו שוכחים תמיד. ושהסיבה ש"חכמים" ואנשים קדושים שניחנים בהרבה איכות סטווית, יכולים לשדר אותה החוצה ולהפעיל השפעה עצומה יום ולילה על סביבתם. אדם עשוי להיות כל כך טהור, עד שטוהרו יהפוך מוחשי, וכל מי שיבוא איתו במגע יהפוך טהור גם כן. כעט, משמעות" המרמזים- על"—היא: ה"בודי" הקוסמי, האינטלקט הקוסמי, הוא הביטוי הראשוני של הטבע: ממנו יוצאים ועולים כל הביטויים האחרים. לבסוף "המצביע" הוא הטבע. נראה שיש שוני גדול בין המדע המודרני ובין בדתות בנקודה זו. כל הדתות אומרות שהיקום הגיח מתוך האינטליגנציה . התיאוריה של האלוהות במשמעותה הפסיכולוגית בנפרד מכל הרעיונות של מאפייני אישיות, היא זו שהאינטליגנציה הגיע קודם בסדר הבריאה ושמתוך האינטליגנציה הגיע מה שאנו קוראים, חומר גס. המדענים המודרניים טוענים שהאינטליגנציה הייתה האחרונה להגיע. הם אומרים שדברים אינטליגנטיים התפתחו לאט לחיות. וחיות לאנשים. הם טוענים שבמקום שהכל יצא מתוך אינטליגנציה, האינטליגנציה עצמה הייתה האחרונה להגיע. גם ההצהרות המדעיות וגם אלו הדתיות, למרות שלכאורה נראות מנוגדות לחלוטין, נכונות. קח למשל סדרה אין סופית: א-ב-א-ב-א-ב וכך הלאה. השאלה היא מי ראשון א או ב? אם תיקח את הסדרה כ-ב ו-א-, תוכל לומר ש-ב הראשון, זה תלוי בדרך בה אתה מסתכל על זה. אינטליגנציה עוברת שינוי והופכת לחומר גס, וזה בתורו הופך שוב לאינטליגנציה: וכך ממשיך התהליך שוב ושוב. מאמיני ה"סמאקיה" ואנשים דתיים אחרים שמים את האינטליגנציה ראשונה. האדם המדעי מניח את אצבעו על החומר ואומר, שהחומר קדם לאינטליגנציה. שניהם מצביעים על אותה שרשרת. מכל מקום, הפילוסופיה ההודית הולכת מעבר לאינטליגנציה וחומר, ומוצאת את הפורושה, או העצמי שהוא מעבר לאינטליגנציה, ושאינטליגנציה היא רק אור מושאל. יום נפלא. אבי.
19.2 מצבי הגונות הם: המוגדר (היסודות הגסים), הבלתי מוגדר (היסודות המעודנים), המרמזים (האנטיליגנציה הקוסמית), והמובהקים (פראקירטי). שיטת היוגה בנויה בשלמותה על הפילוסופיה של ה"הסמאקיה" כמו שאמרתי מקודם וכאן שוב אזכיר את הקוסמולוגיה של ה"סאמקיה". לפי הסאמקיה הטבע הוא גם הגורם החומרי וגם התכלית (אמצעי) של היקום. בטבע ישנן שלוש "גונות", או מרכיבים\איכויות: סאטוה, ראגס , וטאמס. טאמס הוא כל מה שחשוך, כל מה שכבד ומסמל בורות, ראגס הוא פעילות ,וסטווה הוא רוגע, בהירות. הטבע לפני בריאה, נקרא "אביאקטה" בלתי מוגדר, זה המצב שבו אין הבדלה של שם וצורה ושבו שלושת הגונות מוחזקות בשיווי משקל מושלם, ואז האיזון מופרע ,שלושת הגונות מתחילות להתערבב בדרכים שונות, והתוצאה היא היקום. גם באדם, בכל אדם, קיימות שלושת הגונות האלה. כשהסטווה דומיננטית, ידע מגיע, וכשהראגס—פעילות, ובזמן שטאמס שולט—חושך, תשישות, בטלנות, ובורות. לפי התאוריה של ה"סאמקיה", הביטוי הגבוה ביותר של הטבע מורכב משלושת הגונות האלה ונקרא: "מהאט", או אינטליגנציה, אינטליגנציה אוניברסלית, שהאינטלקט האנושי הוא חלק ממנה. בפסיכולוגיה של ה"סאמקיה" ישנה הבדלה חדה בין התפקוד של המאנס או המחשב, והתפקוד של הבודי או האינטלקט. תפקיד ההכרה הוא פשוט לאסוף רשמים חיצוניים ולהציג אותם בפני הבודי, המהאט (האינטליגנציה) האישי שמחליט לגביהם. מתוך ה"מהאט" מגיחה האנוכיות, שממנה שוב עולים היסודות המעודנים. היסודות המעודנים מתאגדים והופכים לחומרים הגסים, היקום החיצוני. טענת פילוסופית ה"סאמקיה" היא זו, שכל הדברים, מהאינטלקט ועד לבלוק אבן, הם התוצר של עיקרון (חומר) אחד, והשוני ביניהם הוא רק במצבי הקיום הגסים, או המעודנים. לפי הפילוסופיה של ה"סמאקיה", מעבר לכל (סך כל) הטבע נמצאת הפרושה, שאינה חומר כלל. הפורושה אינה דומה לשום דבר אחר, לא לבודי או להכרה, או לטאנמטארות, או ליסודות הגסים.היא אינה דומה לאף אחד מהם: היא נפרדת לחלוטין, ולחלוטין שונה בטבעה: ויותר מזה, נטען שהפורושה חייבת להיות נצחית, בגלל שהיא אינה תוצאה של עירוב. זה שאינו תוצאה של עירוב אינו יכול למות. לפי ה"סאמקיה" הפורושות אינסופיות במספרן. כעט נוכל להבין את המשפט, כפי שנאמר בו שמצבן של הגונות הוא,"המוגדר", "הבלתי מוגדר", "המרמז", "והמצביע". הכוונה במוגדר היא ליסודות הגסים שאותם אנחנו יכולים לחוש. הכוונה "בבלתי מוגדרים" היא, לחומרים המאוד מעודנים, "הטאנמטארות", שאותם האדם הרגיל לא יכול לחוש. אבל אם תתרגל יוגה, אומר פטאנג'לי, לאחר זמן מה תפיסתך תעשה טובה כל כך שממש תוכל לראות אותן. למשל, שמעת שכל אדם שופך אור מסוים סביבו, כל יצור חי פולט אור מסוים, ואת זה אומר היוגי, אפשר לראות. לא כולנו רואים אותו, אבל כולנו פולטים את ה"טאנמטארות" האלה, בדיוק כמו שפרח שולח ללא הפסק חלקיקים קטנים שאיננו יכולים להריח. כל יום מחיינו אנו פולטים החוצה מסות של טוב ורע, וכל מקום שאנו הולכים מלא בחומרים האלה. בדרך זו בצורה בלתי מודעת חודר להכרה האנושית הרעיון לבנות מקדשים, בתי כנסת, וכנסיות. למה לו לאדם לבנות בתי כנסת כדי לסגוד לאלוהים? למה לא לסגוד לו בכל מקום? אפילו אם אינם יודעים את הסיבה אנשים מוצאים שמקום בו סוגדים לאלוהים, מלא ב"טאנמטארות "טובות. כל יום אנשים הולכים לשם, וכמה שהם הולכים יותר כך הם הופכים קדושים יותר, והמקום גם כן. אם אדם שאין בו הרבה סטווה ילך לשם, המקום ישפיע עליו ויעלה את האיכות הסטווית שלו. ולכן כאן נמצאת החשיבות של בתי כנסת ומקומות קדושים. אבל אליך לזכור שקדושתם תלויה בהתקהלות של אנשים קדושים בהם. הקושי אם האדם הוא, שהוא שוכח את המשמעות המקורית ושם את הכרכרה לפני הסוסים. האדם הוא זה שעשה את המקומות האלה קדושים, ואז התוצאה הפכה לגורם והפכה את האדם קדוש, אם רק הרשעים היו הולכים לשם המקום היה הופך רע כמו כל מקום אחר. לא הבניין, אלא האנשים הם שעושים "בית כנסת". וזה מה שאנחנו שוכחים תמיד. ושהסיבה ש"חכמים" ואנשים קדושים שניחנים בהרבה איכות סטווית, יכולים לשדר אותה החוצה ולהפעיל השפעה עצומה יום ולילה על סביבתם. אדם עשוי להיות כל כך טהור, עד שטוהרו יהפוך מוחשי, וכל מי שיבוא איתו במגע יהפוך טהור גם כן. כעט, משמעות" המרמזים- על"—היא: ה"בודי" הקוסמי, האינטלקט הקוסמי, הוא הביטוי הראשוני של הטבע: ממנו יוצאים ועולים כל הביטויים האחרים. לבסוף "המצביע" הוא הטבע. נראה שיש שוני גדול בין המדע המודרני ובין בדתות בנקודה זו. כל הדתות אומרות שהיקום הגיח מתוך האינטליגנציה . התיאוריה של האלוהות במשמעותה הפסיכולוגית בנפרד מכל הרעיונות של מאפייני אישיות, היא זו שהאינטליגנציה הגיע קודם בסדר הבריאה ושמתוך האינטליגנציה הגיע מה שאנו קוראים, חומר גס. המדענים המודרניים טוענים שהאינטליגנציה הייתה האחרונה להגיע. הם אומרים שדברים אינטליגנטיים התפתחו לאט לחיות. וחיות לאנשים. הם טוענים שבמקום שהכל יצא מתוך אינטליגנציה, האינטליגנציה עצמה הייתה האחרונה להגיע. גם ההצהרות המדעיות וגם אלו הדתיות, למרות שלכאורה נראות מנוגדות לחלוטין, נכונות. קח למשל סדרה אין סופית: א-ב-א-ב-א-ב וכך הלאה. השאלה היא מי ראשון א או ב? אם תיקח את הסדרה כ-ב ו-א-, תוכל לומר ש-ב הראשון, זה תלוי בדרך בה אתה מסתכל על זה. אינטליגנציה עוברת שינוי והופכת לחומר גס, וזה בתורו הופך שוב לאינטליגנציה: וכך ממשיך התהליך שוב ושוב. מאמיני ה"סמאקיה" ואנשים דתיים אחרים שמים את האינטליגנציה ראשונה. האדם המדעי מניח את אצבעו על החומר ואומר, שהחומר קדם לאינטליגנציה. שניהם מצביעים על אותה שרשרת. מכל מקום, הפילוסופיה ההודית הולכת מעבר לאינטליגנציה וחומר, ומוצאת את הפורושה, או העצמי שהוא מעבר לאינטליגנציה, ושאינטליגנציה היא רק אור מושאל. יום נפלא. אבי.
