אבי בוירסקי4
New member
סוטרת השבת: 12.2. על השפעת רשמי העבר...
12.2 שורשיהם של "כלי העבודה" נמצאים בנאמר לעיל—"המכשולים גורמי הצער", והחוויות של אלה נמצאות בחיים (הנוכחיים) הנראים האלה או באלה הבלתי נראים (הבאים). "כלי העבודה" משמען, סך כל הסמסקארות. כל פעולה שאנו עושים "זורקת" את ההכרה לתוך גל: ולאחר שהפעולה מסתיימת אנו חושבים שהגל נעלם, אך אין זה כך: הגל רק הפך מעודן יותר: אך הוא עדיין שם. כשאנחנו מנסים לזכור את הפעולה ,הוא עולה שוב והופך לגל. ולכן הוא שם: כי אם לא, לא היה זיכרון. לכן כל פעולה כל מחשבה, טובה או רעה, חודרת אל הרובד העמוק ביותר של ההכרה, הופכת מעודנת, ונשארת מאוכסנת שם. גם מחשבות "שמחות", וגם שאינן שמחות נקראות "המכשולים הגורמים צער", בגלל (שלפי היוגים) שבטווח ארוך שניהם גורמים לכאב. כל שמחה או אושר שמגיעים מהחושים יובילו לבסוף לצער. כל הנאה תעשה אותנו צמאים ליותר. וזה כתוצאה גורם לסבל. לתשוקותיו של האדם אין גבול: הוא ממשיך לחשוק, וכשהגיע לנקודה בה תשוקותיו אינן יכולות להתממש, התוצאה היא סבל. לכן היוגים מחשיבים את סך כל הרשמים, טובים הוא רעים, כ"מכשולים גורמי סבל": הם מכשולים בדרך לשחרור הנשמה. הסמסקארות, השורש המעודן לכל פעולותינו, יחשבו כגורם שיביא לתוצאות בחיים האלו או בחיים הבאים. במקרים יצאי דופן כשהסמסקארות האלה חזקות מאד, הן מניבות פרות במהירות. פעולות יוצאות דופן של רשעות או מעשים טובים מניבים את פרותיהם אפילו בחיים האלה. היוגים מחזיקים בדעה שאם אנשים מסוגלים לצבור כוח עצום של סמסקארות טובות בהודם בחיים, הם אינם חייבים למות ויכולים לשנות את גופם לגוף אל, אפילו בחיים הנוכחיים. יש כמה מקרים כאלה המוזכרים ע"י היוגים בספריהם. אנשים אלה משנים את עצם החומר של גופם: הם מסדרים את המולקולות בצורה כזו שבה לא יסבלו יותר ממחלות, ומה שאנחנו מכנים מוות, לא מגיע אליהם. מדוע שדבר כזה לא יתרחש? מבחינה פיזיולוגית, משמעות אכילת אוכל היא צבירת אנרגיה מן השמש. האנרגיה נכנסת קודם לצמח, הצמח נאכל ע"י חיות, והחיות ע"י האדם. זה אומר בשפת המדע, שאנחנו לוקחים כמות מסוימת של אנרגיה מהשמש והופכים אותה לחלק מעצמנו. אם זה כך,למה שתהיה רק דרך אחת לצבור אנרגיה? הדרך של הצמחים אינה זהה לזו שלנו: תהלכי צבירת האנרגיה של האדמה שונים משלנו. אבל כל צבירה של אנרגיה נעשית בצורה זו או אחרת. היוגים טוענים שהם יכולים לצבור אנרגיה בכוח ההכרה בלבד. ושהם יכולים למשוך פנימה כמה אנרגיה שירצו מבלי להזדקק לשיטות הרגילות. כשם שהעכביש מיצר את הקור מהחומר שלו עצמו, הופך מוגבל על ידו, ואינו יכול ללכת לשום מקום פרט מלאורך הכורים שטווה. כך גם אנחנו הקרנו מתוך החומר של גופנו את הרשת הזו הנקראת-עצבים, וכעט איננו יכולים להיחלץ מאותן תעלות. היוגים טוענים שאיננו חייבים להיות כבולים על ידם. כדי לתת דוגמה נוספת,--אנו יכולים לשלוח חשמל לכל חלק בעולם, אבל אלינו לעשות זאת דרך חוטי חשמל. הטבע יכול לשלוח מסות עצומות של חשמל ללא כבלים. ומדוע שלא נוכל אנחנו לעשות אותו דבר? אנחנו יכולים לשלוח חשמל מנטלי לכל מקום. מה שאנחנו מכנים הכרה הוא בעצם דומה מאד לחשמל. ברור מאד שלנוזל העצבים כמות מסוימת של חשמל, בגלל שהוא קוטבי ובעל כל המאפיינים של חשמל. היום אנחנו יכולים לשלוח את החשמל שלנו רק דרך תעלות העצבים אבל למה שלו נוכל לשלוח חשמל מנטלי ללא העזרה הזו? היוגים אומרים שזה אפשרי ומעשי לחלוטין. וברגע שתוכל לעשות את זה תוכל לעבוד בכל היקום, תוכל לעבוד עם כל גוף בכל מקום, בלי עזרת מערכת העצבים. כשהנשמה פועלת\תפקדת דרך תעלות העצבים אנחנו אומרים שהאדם חי, וכשהיא מפסיקה לעבוד דרכן אומרים שהאדם מת. אבל כשהאדם יכול לתפקד בעזרתן או בלעדיהם, ללידה או מוות לא תהיה שום משמעות לגביו. כל הגופים בעולם עשויים מ"טאנמטארות" :השוני ביניהם נמצא בדרך בה הן מסודרות. אך אם אתה ה"מארגן",אתה יכול לארגן כל גוף בצורה זו או אחרת. מי "עושה" את הגוף הזה פרט לך? מי אוכל את האוכל? אם מישהו יאכל את האוכל במקומך, לא תמשיך לחיות לאורך זמן. מי מייצר את הדם מתוך האוכל? אתה כמובן. מי מטהר את הדם ומזרים אותו דרך הוורידים? אתה. אנחנו ה"מסטרים" של הגוף, וחיים בתוכו. רק ששכחנו איך "להחיות" אותו: הפכנו אוטומטים, מנוונים: שכחנו את תהליך ארגון המולקולות. אז את מה שאנחנו עושים בצורה אוטומטית צריך לעשות במודע. אנחנו ה"מסטרים" ואלינו לווסת את הארגון הזה. ומיד כשנוכל לעשות את זה, יהיה באפשרותנו להחיות את עצמנו בדיוק כפי שנרצה, ואז לא נדע לידה מחלה או מוות. שבת נהדרת. אבי.
12.2 שורשיהם של "כלי העבודה" נמצאים בנאמר לעיל—"המכשולים גורמי הצער", והחוויות של אלה נמצאות בחיים (הנוכחיים) הנראים האלה או באלה הבלתי נראים (הבאים). "כלי העבודה" משמען, סך כל הסמסקארות. כל פעולה שאנו עושים "זורקת" את ההכרה לתוך גל: ולאחר שהפעולה מסתיימת אנו חושבים שהגל נעלם, אך אין זה כך: הגל רק הפך מעודן יותר: אך הוא עדיין שם. כשאנחנו מנסים לזכור את הפעולה ,הוא עולה שוב והופך לגל. ולכן הוא שם: כי אם לא, לא היה זיכרון. לכן כל פעולה כל מחשבה, טובה או רעה, חודרת אל הרובד העמוק ביותר של ההכרה, הופכת מעודנת, ונשארת מאוכסנת שם. גם מחשבות "שמחות", וגם שאינן שמחות נקראות "המכשולים הגורמים צער", בגלל (שלפי היוגים) שבטווח ארוך שניהם גורמים לכאב. כל שמחה או אושר שמגיעים מהחושים יובילו לבסוף לצער. כל הנאה תעשה אותנו צמאים ליותר. וזה כתוצאה גורם לסבל. לתשוקותיו של האדם אין גבול: הוא ממשיך לחשוק, וכשהגיע לנקודה בה תשוקותיו אינן יכולות להתממש, התוצאה היא סבל. לכן היוגים מחשיבים את סך כל הרשמים, טובים הוא רעים, כ"מכשולים גורמי סבל": הם מכשולים בדרך לשחרור הנשמה. הסמסקארות, השורש המעודן לכל פעולותינו, יחשבו כגורם שיביא לתוצאות בחיים האלו או בחיים הבאים. במקרים יצאי דופן כשהסמסקארות האלה חזקות מאד, הן מניבות פרות במהירות. פעולות יוצאות דופן של רשעות או מעשים טובים מניבים את פרותיהם אפילו בחיים האלה. היוגים מחזיקים בדעה שאם אנשים מסוגלים לצבור כוח עצום של סמסקארות טובות בהודם בחיים, הם אינם חייבים למות ויכולים לשנות את גופם לגוף אל, אפילו בחיים הנוכחיים. יש כמה מקרים כאלה המוזכרים ע"י היוגים בספריהם. אנשים אלה משנים את עצם החומר של גופם: הם מסדרים את המולקולות בצורה כזו שבה לא יסבלו יותר ממחלות, ומה שאנחנו מכנים מוות, לא מגיע אליהם. מדוע שדבר כזה לא יתרחש? מבחינה פיזיולוגית, משמעות אכילת אוכל היא צבירת אנרגיה מן השמש. האנרגיה נכנסת קודם לצמח, הצמח נאכל ע"י חיות, והחיות ע"י האדם. זה אומר בשפת המדע, שאנחנו לוקחים כמות מסוימת של אנרגיה מהשמש והופכים אותה לחלק מעצמנו. אם זה כך,למה שתהיה רק דרך אחת לצבור אנרגיה? הדרך של הצמחים אינה זהה לזו שלנו: תהלכי צבירת האנרגיה של האדמה שונים משלנו. אבל כל צבירה של אנרגיה נעשית בצורה זו או אחרת. היוגים טוענים שהם יכולים לצבור אנרגיה בכוח ההכרה בלבד. ושהם יכולים למשוך פנימה כמה אנרגיה שירצו מבלי להזדקק לשיטות הרגילות. כשם שהעכביש מיצר את הקור מהחומר שלו עצמו, הופך מוגבל על ידו, ואינו יכול ללכת לשום מקום פרט מלאורך הכורים שטווה. כך גם אנחנו הקרנו מתוך החומר של גופנו את הרשת הזו הנקראת-עצבים, וכעט איננו יכולים להיחלץ מאותן תעלות. היוגים טוענים שאיננו חייבים להיות כבולים על ידם. כדי לתת דוגמה נוספת,--אנו יכולים לשלוח חשמל לכל חלק בעולם, אבל אלינו לעשות זאת דרך חוטי חשמל. הטבע יכול לשלוח מסות עצומות של חשמל ללא כבלים. ומדוע שלא נוכל אנחנו לעשות אותו דבר? אנחנו יכולים לשלוח חשמל מנטלי לכל מקום. מה שאנחנו מכנים הכרה הוא בעצם דומה מאד לחשמל. ברור מאד שלנוזל העצבים כמות מסוימת של חשמל, בגלל שהוא קוטבי ובעל כל המאפיינים של חשמל. היום אנחנו יכולים לשלוח את החשמל שלנו רק דרך תעלות העצבים אבל למה שלו נוכל לשלוח חשמל מנטלי ללא העזרה הזו? היוגים אומרים שזה אפשרי ומעשי לחלוטין. וברגע שתוכל לעשות את זה תוכל לעבוד בכל היקום, תוכל לעבוד עם כל גוף בכל מקום, בלי עזרת מערכת העצבים. כשהנשמה פועלת\תפקדת דרך תעלות העצבים אנחנו אומרים שהאדם חי, וכשהיא מפסיקה לעבוד דרכן אומרים שהאדם מת. אבל כשהאדם יכול לתפקד בעזרתן או בלעדיהם, ללידה או מוות לא תהיה שום משמעות לגביו. כל הגופים בעולם עשויים מ"טאנמטארות" :השוני ביניהם נמצא בדרך בה הן מסודרות. אך אם אתה ה"מארגן",אתה יכול לארגן כל גוף בצורה זו או אחרת. מי "עושה" את הגוף הזה פרט לך? מי אוכל את האוכל? אם מישהו יאכל את האוכל במקומך, לא תמשיך לחיות לאורך זמן. מי מייצר את הדם מתוך האוכל? אתה כמובן. מי מטהר את הדם ומזרים אותו דרך הוורידים? אתה. אנחנו ה"מסטרים" של הגוף, וחיים בתוכו. רק ששכחנו איך "להחיות" אותו: הפכנו אוטומטים, מנוונים: שכחנו את תהליך ארגון המולקולות. אז את מה שאנחנו עושים בצורה אוטומטית צריך לעשות במודע. אנחנו ה"מסטרים" ואלינו לווסת את הארגון הזה. ומיד כשנוכל לעשות את זה, יהיה באפשרותנו להחיות את עצמנו בדיוק כפי שנרצה, ואז לא נדע לידה מחלה או מוות. שבת נהדרת. אבי.