סוכרתיים יכולים לעשות (כמעט) הכל. גם להיות "אשת ברזל"

[tulkin]

סוכרתיים יכולים לעשות (כמעט) הכל. גם להיות "אשת ברזל"

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10152784321800686&set=a.418931080685.207862.588830685&type=1

(בילי היא סוכרתית 1.5 כמוני, כבר מזריקה אינסולין, ולעתים אנחנו רוכבים יחד בסופי שבוע באזור הרי יהודה. עכשיו היא מצטוותת לבני משפחתה לתחרות חצי איש ברזל.
כפיר, שלדף שלו הפניתי, הוא סוכרתי סוג 1 כבר המון המון שנים, ובשנים האחרונות פעיל מאד בהעלאת מודעות ובעזרה לסוכרתיים באמצעות פעילות ספורטיבית. מארגן ומעביר אימונים לסוכרתיים בכל רחבי הארץ. שני אנשים יקרים שהכרתי בזכות המחלה)

 

[תומרונתם]

וואו!!!

תמסור לה בהצלחה בשם הפורום!
איפה התחרות מתקיימת?
ומתי אתה??

 

[tulkin]

אני לא רץ. אז איש ברזל/טריאתלון מחוץ לתחום...

בעוד שבועיים יש רכיבת 200קמ אתגרית (כוללת עליה מהכנרת לרמת הגולן, ואח"כ בדרך חזרה - טיפוס לגלבוע) שאני מקווה שאוכל להשתתף בה. רכיבה ארוכה אחרונה לעונה לפני שיוצאים לפגרת הקיץ
אני גם לא איש תחרותי, אז אני נמנע מאירועים תחרותיים. אני רוכב לאט ובכיף, אבל הרבה. וזה מספיק.
בשנה הבאה מקווה להצליח לסיים מרחקים גדולים יותר (נכשלתי ברכיבת 300ק"מ, ולכן גם לא ניסית רכיבות ארוכות יותר שהיו)
&nbsp
וכבר מסרתי לבילי הצלחה
&nbsp
&nbsp

 

[תומרונתם]

בהצלחה גם לך!!

200 ק"מ רכיבה אתגרית נשמע... אתגר!! כל הכבוד לך, אין מה לומר.
&nbsp
ואני מנסה לאט לאט לצאת מפגרת החורף ולהתחיל להתכונן לחצי המרתון השנתי שלי באוקטובר... זה יהיה מספר 7!

 

[Dave1972]

וואוו! בהצלחה!

אני יוצא מפגרת המילואים שלי שניוונה אותי לגמרי. היום עשיתי את ה-10 ק"מ הראשונים שלי מאז ערב יום הזכרון האחרון. תשעה ימים ללא ריצה. בעעעע... באופן מפתיע הצלחתי לסיים. אמנם לקח לי 67 דקות ועוד קצת, אבל עשיתי את זה בלי עצירות וכשעדיין השמש בשמיים. כך שאלה לא תנאים אידיאליים (רוצים עוד תירוצים? .

 

[תומרונתם]

חחח... תירוצים שמרוצים...

רצת!!
אין שום תירוץ שיקח לך את זה

 

[Dave1972]

תודה, מתוקחת!

 

[mrkorr]

איך אתם עושים את זה??!!!

אני אכול קנאה...
לא מסוגל לרוץ... כל הגוף שלי בסטרס כשאני רץ, הרגליים כבדות, לא מצליח לשמור על קצב נשימה. הרגליים עפות לי לי לצדדים כמו ברווז, לא יודע מה לעשות עם הידיים.
פשוט לא מסוגל.
אחרי 2 ק"מ, בקושי רב, אני מאבד לגמרי את מעט החשק שהיה לי וכל המוטיבציה מתרסקת.
ניסיתי בעיר, בשטח, בחדרי כושר.... אני מרגיש כמו גוש בטון שמנסה לרוץ עם רגלי בובספוג.

על אופניים קצת יותר כיף לי, אבל אין לי שום יכולת לעשות עלייה.
לא יודע איך עולים ברכיבה, זה פשוט לא זז.
וכמה כבר אפשר לרכוב ירידות... בגליל...
אז רכבתי במכון כושר.... משעמם.
עכשיו גם אין לי כסף למכון כושר וגם לא לקנות אופניים לרכיבה בעיר.

אז אני עושה הליכות לפעמים... אבל זה לא זה.
אני אכול קנאה!!!

(באמת ובאמת שבאמת - כל הכבוד לכם, אני מעריץ!

)

 

[tulkin]

עליות באופניים (כמו כמעט כל דבר אחר ברכיבה)

זה רק עניין של אימון והתמדה.
יש גבעונת לא רחוק מהבית שבהתחלה לא הצלחתי לטפס עליה בכלל. הייתי יורד מהאופניים והולך, לבושתי. היום אני אפילו לא צריך להוריד הילוך כדי לעלות אותה.

לגבי ריצה - אני מזדהה איתך לחלוטין. עם כל הכושר הטוב יחסית שלי, אני לא מסוגל לרוץ יותר מדקה ברציפות, אחריה אני מרגיש מושבת לחלוטין.

 

[Dave1972]

מלך!

אתה רואה? את זה אני לא מצליח לעשות.
לפני שהתחלתי עם ההליכה/ריצה, הצטרפתי לקבוצת רוכבים מתחילים. על הפעם הראשונה עשיתי 26 ק"מ. מטורף מבחינתי.
אבל זה גרם לי לפחד מהרכיבה.
1. בגלל שכמעט והתרסקתי על שפת מדרכה בעליה לא נכונה מהכביש למדרכה (שביל אופניים). איכשהו הצלחתי להתייצב ולעמוד על הרגליים. ובכלל הסביבה של המכוניות לידי לא עושה לי טוב.
2. בגלל המרחק הרב באופניים. מה שאומר שאם רכבת 10 ק"מ מהבית ונעשה לך פנצ'ר - אתה צריך לחזור את הכל ברגל. זוועה.
3. חוסר בידע טכני. הרבה מהרוכבים לוקחים איתם פנימיות וכלים למקרים כאלה. אני לא מבין בזה כלום.
4. עלויות. לדעתי ההוצאות על כל המסביב (קסדה, כפפות, תיק מים על הגב וכו') הם גבוהות בהרבה ממה שאני מוציא על ריצה (נעליים טובות וביגוד ספורט בגרושים בבזארים).
&nbsp
אבל כן, אני מקנא.

 

[tulkin]

ללא ספק עלויות רכיבה גבוהות מעלויות ריצה

אם כי לא בהרבה כמו שעושים את זה. יש הרבה עלויות בשני התחביבים שהן אופציונליות לגמרי.
&nbsp
כל השאר זה סתם תירוצים. להחליף פנימית אפשר ללמוד ב10 דקות, וטכניקת רכיבה זה דבר שמשתפר עם הנסיון ועצות שמקבלים פה ושם מרוכבים אחרים.
&nbsp
בסופו של דבר העיקר שעושים משהו שנהנים ממנו. ההתמדה כאן זה הדבר העיקרי, ואי אפשר להתמיד במשהו שלא נהנים ממנו.

 

[Dave1972]

כמוך כמוני

גם אני לא חשבתי שאני מסוגל לרוץ (אפילו את ה-2 ק"מ בתיכון לא הייתי עושה).
אצלי, כל פעם שרצתי היה מתחיל לי גירוד נוראי באיזור הבטן. פשוט לא יכולתי שלא לגרד וזה היה מטריף אותי.
היום, כשאני רץ 10 ק"מ X שלוש פעמים בשבוע ומסתכל אחורה לראות מה קרה הפעם שהצלחתי, יש לי כמה תשובות:
1. סוף סוף באמת הבנתי שאני חייב לעשות את זה אם אני רוצה לחיות. הרופא היה מאוד תקיף ומאוד ברור בנושא.
2. התחלתי לאט אבל בנחישות. בהתחלה 2 ק"מ הליכה. אחר כך שילוב עם ריצה. אח"כ 2 ק"מ ריצה בקצב של סבתא עם הליכון (עם גרדת בבטן), אח"כ 3 ק"מ, אח"כ 4 ק"מ, 6 ק"מ, 8 ק"מ ולאחר שלושה חודשים רצתי כבר 10 ק"מ.
&nbsp
אני יכול להגיד לך לגבי הגירוד, שאחרי מספר פעמים של ריצה הגירוד נעלם והיום אין לו אפילו זכר. כנראה עניין של הרגל.
אולי אתה לא כל כך צריך ולכן לא מכריח את עצמך?

 

[mrkorr]

צודק... אבל אני לא מוצא את הכיף שבזה.

יכול להיות שאני לא צריך משיקולי משקל, ה-BMI שלי די יציב על סביבות 23.
אבל משיקולי שמירה על בריאות כללית ובייחוד בנושא הסוכרת, אני מרגיש שאני צריך יותר וחסר לי.
אני באמת רוצה, אבל לא מצליח לי... כניראה שאתה צודק שהטריגר שלי עוד לא קפץ.
יותר משאני מקנא באורך של המסלול, אני מקנא בזה שאתם נהנים מיזה.
גם בתיכון סבלתי מה-2 ק"מ האלה, גם בצבא (בשיא הכושר הגעתי ל-9 דקות בסבל ובקושי

) וגם עכשיו אני לא מצליח למצוא את הכיף בזה.
הדבר היחיד שנשאר שלא צריך לשלם בשבילו זה הליכות. וגם בזה אני לא מצליח להתמיד בגלל השיעמום אחרי שבוע-שבועיים.

 

[תומרונתם]

בוא אני אספר לך איך אני עושה את זה...

ותאמין לי שהתחלתי בדיוק איפה שאתה - לא יכולתי לרוץ יותר מדקה, ואם העזתי לנסות את זה, נשמתי יצאה.
&nbsp
המפתח הראשון כדי להתחיל הוא המהירות. צריך להכניס לראש שלאט זה טוב. לאט זה מצויין. רק לאט יביא אותך לאיפה שאתה רוצה להגיע.
כמה זה לאט? לא יודעת. כל אחד עם עצמו ועם קצביו הוא, אבל כשאני אומרת לאט אני מתכוונת ממש ממש לאט. אז אם ה-9 דקות ל-2 ק"מ זה ה-benchmark שלך כריצה מהירה, אני מדברת על בערך 7.5 דקות לקילומטר אחד. כן כן... זה עדיין נחשב ריצה!
&nbsp
עכשיו, עם הלאט הזה, תתחיל בקטן.
דקה אחת ריצה, ארבע דקות הליכה. דקה ריצה, ארבע דקות הליכה, ככה שלוש-ארבע פעמים. את שאר זמן האימון שלך תמשיך בהליכה או איזה cross training שאתה אוהב.
עבר בשלום? תעבור לשתי דקות ריצה ושלוש דקות הליכה.
עבר בשלום? תמשיך לשלוש דקות ריצה. לא עבר בשלום? תישאר בשלב הזה עוד כמה אימונים.
אחרי 4:1, תנסה לרוץ חמש דקות רצופות ולהמשיך בהליכה את שאר האימון.
בפעם הבאה, תנסה חמש דקות פעמיים עם הליכה באמצע.
ובטח הבנת את הרעיון...
&nbsp
הפעם הראשונה שבה רצתי 10 דקות רצופות היתה התעלות נפש עבורי!
&nbsp
אגב, המשחק הזה עם הדקות גם עושה את האימון מעניין יותר, אם אתה דואג לשעמום...

אח"כ כשאתה כבר יכול דברים שחשבת שאתה לא יכול, אתה יכול לערב כל מיני סוגים של אימון ובכך לעשות אותו מעניין יותר.
כמובן שבשלב מסויים עם העלייה בכושר והסיבולת, תוכל לראות שהמהירות שלך עולה בלי שאתה בכלל מתכנן את זה... יעיד דייב ידידנו שזה מה שקרה לו

 

[mrkorr]

נשמע כמו תוכנית שאני יכול להתחיל לעבוד איתה

יצאתי בהרגשה אופטימית מהקריאה ואנסה את השיטה.
המון - המון - תודות על כך.

כמה זמן צריך להיות כל אימון כזה בהתחלה? חצי שעה? שעה?
לגבי המשאבה, יהיה נכון להשאיר אותה בבית בזמן האימון? מאד לא נוח ללכת/לרוץ כשהמכנסיים מתנדנדים מעלה מטה...

 

[תומרונתם]

איזה כיף! שמחה מאוד לשמוע

זמן - לדעתי בהתחלה 20 דקות, אח"כ להעלות לאט ל-25, 30 והשמיים הם הגבול...
משאבה - באימונים הקצרים בהחלט אפשר להשאיר אותה בבית. אני בדרך כלל דואגת גם אחרי האימון לשים בזאלי 200% כדי "לפצות" על החוסר. אבל, צריך להיות עם היד על הדופק, כי לפעמים לא צריך (בהתאם למדידה אחרי ומה היה במהלך האימון, ואם אכלת משהו לפני האימון או במהלכו).
&nbsp
באימונים הארוכים יותר כשלא הגיוני להיות בלי משאבה, אני משתמשת במכנסיים עם חגורת גומי חזקה יותר, או ששמה עלי פאוצ' (ואז יש גם מקום לטלפון ולמפתחות ולחטיף מתוק ליתר בטחון) והחגורה של הפאוצ' מחזקת את המשאבה על הגוף.

 

[Dave1972]

יש אפליקציה נהדרת שתעזור לך בזה

אנדרואיד: https://play.google.com/store/apps/details?id=com.c10kforpink&hl=en
אייפון: https://itunes.apple.com/il/app/10k-trainer-free-couch-to/id511600311?mt=8

 

[mrkorr]

הורדתי, אנסה בשבוע הבא

אחרי סופ"ש של פעילות משפחתית, נתפס לי האזור בין הגב והצוואר... לא יכול ללכת מהר ובטח לא לרוץ.
מקווה שיעבור בהמהלך השבוע ואז אכנס לתוכנית.
תודה על הקישור לאפליקציה.

 

[Dave1972]

בהצלחה. ספר לנו איך הולך.

אגב, לפעמים פעילות ספורטיבית דווקא עוזרת לשחרר דברים כאלה... אבל צריכים להיות קשובים לגוף.