סוכרת בעיניים הומיאופתיות - כחלום

סוכרת בעיניים הומיאופתיות - כחלום

הייתי יכול לכתוב על תאים ואיברים ואנטומיה, ותפקודי לבלב וערכי סוכר בדם ובשתןועל מערכת העיכול והאנדוקרינולוגית ולצרף כמה מחקרים ודיעות של מומחים לנושא ולהרשים בידע מדעי ואקדמי. אך אלה יהיו רק מילים חסרות נשמה. מי שרוצה לדעת באמת את מהות הסוכרת צריך לשכוח את מה שהוא יודע, לשכוח שיש רפואה קונבנציונאלית ואינסולין בזריקות, ובתי חולים וכל השאר (ותודה לאל שבמציאות הם קיימים). סוכרת משמעה גזר דין מוות. מוות בהרעבה. כמו תמיד ראייתי מטפורית. חלום. בחלומי אני פירור מזון שמח ומלא תיקווה וציפיה לקראת הבאות. אני בא אל הפה, נלעס, נגרס ומועבר אל השלב הבא במערכת שתעבד אותי גם היא בתורה ותעבריני הלאה אל המישור העמוק יותר אך הקרוב יותר אל הגשמת יעודי. לאחר שפורקתי לכל חלקי הקטנים ביותר וזוככתי מכל צורתי הגשמית, הפכתי להיות למוליקולת סוכר קטנטונת אחת מיני רבות. ומרחוק אני רואה את התא הקטן שאליו נכספתי כל ימי, ואליו אני רוצה לבוא, אל המנוחה והנחלה, ביתי הקטנטן. דלת אטומה מקדמת אותי. אני דופק ודופק ואין עונה. שלט קטן מסביר לי שעם כל הרצון הטוב איני יכול לבוא פנימה ללא מתווך הדירות הידוע בשמו אינסולין. הוא חייב להגיע עם המפתח ביד ולהכניסני אל תאי. ואני עומד יחד עם כל החברים, מצתופפים במעברים, ברחובות ( כלי הדם ) מחכים לבואו עד כלות, ואין בא ואין יוצא ואין נכנס. ואני מסתכל על הבית והבית מסתכל בי ושנינו יודעים שהחמצנו את השעה. סוכרת היא תא קטן מורעב המוקף בשפע מכל טוב המונח ממש על סף ביתו, אך אינו יכול לטעום ממנו. סוכרת היא תעוקה חסרת נשימה המוקפת בשפע של חמצן שלא יוכל לספקה. סוכרת היא משה רבנו העומד על הר נבו מתבונן על הארץ הרחבה הנוטפת חלב ודבש, ולאחר כל מסע היסורים במשך 40 שנה הוא יכול רק להסתכל עליה ולא לבוא בתוכה. סוכרת היא אהבה נכזבת של שני אוהבים שחומת ברזל קרה ומנוכרת מפרידה ביניהם ולעולם לא יוכלו להתאחד. סוכרת היא חלום שלא תהפוך למציאות. סוכרת זה נהר זורם שזרימתו נסכרה בסכר. סוכרת היא החמצת השעה. סוכרת היא תפילה ללא מענה. סוכרת היא אמא שבנה נחטף מידיה אל המשרפות. סוכרת היא גוף ללא נשמה. סוכרת היא עם ללא אדמה. סוכרת היא עם שלם שהתגלגל בגילגוליו ומחכה למשיח שאינו בא. זכורה לי אגדת ילדות על שני אברכים בגולה שהתפללו כבכל יום בעלית הגג לבואו של המשיח שיגאל אותם מסבלם. ובחלומם הם עוברים מסע ארוך ומפרך עד בואם אל קבר דוד המלך. שם מוטלת עליהם משימה פשוטה להגשמת המשאלה, למראשותיו מונח כד שממנו עליהן לצקת מים לידיו לכשיפקח את עיניו. לכשיעשו זאת תבוא הגאולה המיוחלת. אך בבואם אל מיטתו סונוורו מהזהב והאבנים הטובות שמסביבו ולא השגיחו ברגע בו התיישב והושיט את ידיו בציפיה למים. וכך הוחמץ המועד. הם הבחינו בכך רק כאשר נשף ושב לשקוע בשנתו הנצחית. בו ברגע התעוררו ומצאו עצמם באותה עליית גג ממנה יצאו, מתבוננים אחד בשני ללא מילים, קפואים בלויים ורעבים. מי יתן והמים יוצקו כבר לידיו ותבוא הגאולה וסוף הגלות.
 
אין מילים...רק תחושה של החמצה

ובעוד אני כותב אני נזכר שחג הפסח עוסק כולו בסוגיית הגאולה וההחמצה החמץ האסור באכילה בפסח הוא מהחשש שבני ישראל יחמיצו את השעה בחכותם לבצק שיחמיץ שיתפח חמצ - חמציה - אולי חומה - ציה שתהיה רפואה שלימה דניאל
 
על תחושת ההחמצה.....

על תחושת ההחמצה נכתב רבות ולאחרונה שמעתי ראיון עם פילוסוף על תחושת ההחמצה והתסכול. למעשה שתי תחושות אלה מניעות את המין האנושי להתקדמות לגדילה ולצמיחה. כמו שדניאל ואלישוע ציינו לפני יש לה הרבה מקום בהיסטוריה. תחושת ההחמצה יכולה להביא אותנו למצב של בחירה בין שניים: או רפיון ידיים ויאוש , או, צמיחה התעצמות וגדילה. חולי הסוכרת חיים תחת צילה המאיים של המחלה, הם חייבים לחיות במשטר של תזונה ותרופות כי אם לא כן היא תתקוף בגדול. הסוכרת מאלצת את החולה בה לשמור על בריאותו בצורה אדוקה ובלתי מתפשרת. היכולת הזו לעמוד בפני פיתויי החיים יכולה להיות מתורגמת לכוח ולעוצמה , לבחירה בחיים, להגשמה של חלומות, למנוע המריץ את האדם לעשייה והנאה ומיצוי של החיים. תהיו חזקים ותבחרו ב ח י י ם!!!! מיקילוניה.
 
מענין להיווכח שבמסר היומי שאורן

שלח היום לב הענין נושא ההחמצה מול השפע. צרופי מקרים
אנחנו לא רוצים להחמיץ שום דבר.
 
יפה לך מיקילוניה !!

איזה כיף שיש כזה דיאלוג מפרה, כל אחד תורם נדבך והנה תובנות מבשילות מעגל לימוד אמיתי ישר כח לכל הנוטלים חלק ולכל התמיכה האנרגטית
דניאל
 
ואולי גם אח מצא יה

בדיוק כשאני חושב שהחמצתי את הכל שהכל הלך הכל אבוד שם נמצא יה כמו שאפשר לקרא את הפסוק בתהילים - מאין יבא עזרי - העזרה מגיעה כאשר אני באין. לא כשאני ביש. הרבה פעמים אני "יודע" מה הפתרון ואני מתפלל לפתרון אותו אני חוזה כנכון ומתאים. זהו ה"יש". מאידך אם אתפלל לעזרה במצב של "אין", שאני אינני באמת יודע מאין תבא העזרה, מאיזה כיוון, באיזו צורה, באיזו כמות, כלום. אם אני מסכים לשחרר את האחיזה שלי בידיעה, להיות רגע ב"אין". רק לבקש עזרה. בלי לכפות על העוזר את הדרך שלי. אז "מאין - יבוא עזרי". ואז העזרה יכולה באופנים שונים, בדרכים שונות ומגוונות. ואולי זה הקשר להחצמה = אח מצא יה. כשאני חושב שהחמצתי את הכל - אח מצא יה. בשורות טובות צ'או דניאל
 

clipsa

New member
התחושה שהפסדתי ../images/Emo95.gif את הרכבת

רק עכשיו קוראת את השירשור.. ונזכרת שבבוקר דיברתי על תחושת ההחמצה..
 
אני זוכרת את אמא שלי (שתחיה)....

אומרת לי כל הזמן: זה בסדר שאת מרגישה: יאוש, עייפות, חולשה, חולי או כל תחושה אחרת, אבל שאלת השאלות המהדהדת לי בכל פעם שאני נתקפת יאוש ורפיון ידיים היא: אבל מה את עושה עם זה? רוצה לומר, איך את ממשיכה מכאן, מה הלאה? החיים דוחפים החיים לא מאפשרים לנו להתפס ביאוש. תהיה חזק למען ילדתך ולמען משפחתך וחשוב רק דברים טובים. חשוב עליה כמה שיותר פעמים ביום, שלח לה אור או מגן דוד, חזק אותה והיא תחזיר לך כוח! בברכת שבוע נעים.... מיקילוניה.
 
../images/Emo24.gifמיקילוניה

אמא שלך חכמה - אמרו לך פעם?
ואני מרגישה שלפני הכל את צריכה לתת לעצמך להרגיש את אותם התחושות, להסכים להיות מיואשת, עייפה וחלשה ואח"כ הפתרונות יבואו מעצמך. אני לא מרגישה שזה נכון לקפוץ ישר לפרקטיות: "מה עושים עם זה?" או "מה הלאה?" אני לא מתכוונת שתתקבעי בחולשה או בעייפות או ביאוש אבל תני לעצמך לחוות את החוויה עד תום. תאמיני בעצמך!!!! רק לך הפתרונות לכל אתגר איתו את מתמודדת או תתמודדי. גם רמדי לא תעשה את העבודה במקומך וגם לא אף אחד אחר...רק את!!!! כתבתי את זה אליך...אבל כולם מוזמנים לראות כאילו נכתב אליהם. שיהיה לנו שבוע מקסים
 

י ו ע צ ת

New member
מרגש!!!

קראתי ונהניתי מאוד. האם אין להומאופתיה פיתרון לסוכרת? וסליחה שאני מרדדת את סיפורך הניפלא ורמת התכלס. פשוט מעניין לדעת. והלוא הכל הרי בעצם מגיע מתחושת החמצה. האם הסוכרת מגיעה מדברים כאלה? החמצות שיברון לב בעקבות החמצה? ואולי לא הבנתי כלום. אנא השכל אותנו . ומי יתן וניזכה במהרה לביאת הגואל . כן יהי רצון.
 
הסיבה שבגללה כתבתי את הדברים

היא על מנת שנוכל להבחין בקשר הנפלא שבין הדברים. כדי שנראה שתופעה גופנית היא עולם ומלואו המשלבת היבטים פיזיולוגיים עם רעיון רוחני מרכזי. כך נוכל ללמוד ולפתח שפה ישנה חדשה ולהסתכל על החיים וההתרחשויות בעיניים אחרות. זו גם הזדמנות לראות את הפרקטיקה שברוחניות, כלומר איך רוח מעוגנת באדמה, מה שלעיתים קרובות אינו נראה לעין הקונבנציונאלית. כמו כן אינך מרדדת את הסיפור כי בזה כל העיניין לראות את הדברים בעיניים תכליתיות, אחרת מה שוות כל המילים. כמובן שאין מדובר ביאוש אלא בהזדמנות ללמוד משהו. השתמשתי במושג "החמצה" כי זו אחת התופעות המאפיינות את הסוכרת ברמותיה הגבוהות. הדם פשוט מחמיץ בגלל שריפת השומנים על חשבונם של הסוכרים. מאחר והוא אינו יכול להיזון בסוכר הוא ניזון מפירוק של השומן היוצר חומצות רעילות הנקראות "קטונים", לכן הגוף מרזה ולמעשה מתפרק. במקום להיבנות בצורה ראויה ומזינה הגוף ניזון מג'נק זול וזמין. תחליפים היוצרים סביבה חמוצה. אם לא מטפלים בכך באופן דחוף עלול המצב להתדרדר לקומה (דוד המלך על מיטתו ? ) הרעיון המרכזי בסוכרת הוא התחושה שאני מנוע מלהתחלק בשפע הגדול שנמצא במרחק נגיעה ממני. כל צורה של שפע. כמובן שלא כל מצב כזה מסתיים בערכי סוכר פתולוגיים, אך בהחלט ניתן לקרוא לזה מצב סוכרתי. קחי למשל את המצב הכלכלי בארץ בשנים האחרונות. חלקים גדולים בעם מרגישים או חיים בעוני וחוסר זאת בזמן שמסביבם כל כך הרבה שפע ועושר, ומכוניות חדישות, ובתים מרהיבים וכו'. שר אוצר שמודיע שבעוד 10 שנים הכלל יוכל להתחלק בשפע, בעצם אומר לאנשים הקטנים ( התאים ) תתאפקו אפילו אם אתם רואים את השפע מסביבכם. במצב של סוכרת גופנית המוח תמיד יקבל את הסוכר, ראשון ועל חשבון כל הגוף, קודם הראש, קודם אלה שלמעלה אחר כך האחרים שמתחתיו. אתם כבר מבינים. והדבר נכון לכל החברה האנושית ובכל הגלובוס, עולם שלישי רעב מול חברות שבעות ומדושנות. השפה הזו שאנו עוסקים בה היא רק הקדמה לקראת הבנת תהליכים, עיניינים ואירועים ברמה שאינה בהכרח קשורה לתרופות ושמות מחלות אלא להוויה וקיום לשמם. סוכרת נעורים נחשבת למחלה אוטואימונית כלומר הגוף תוקף, מכל מיני סיבות, את תאי הלבלב שמייצרים את האינסולין. מרגע שהנזק נוצר זה אינו הפיך יותר. הומיאופתיה אינה יכולה ליצור יש מאין, אך היא בהחלט יכולה לסייע בשמירה על ערכים פרופורציונאליים של סוכר וכן בדחיית הקץ, שכן התאים אינם מחוסלים כולם בבת אחת אלא בשלבים. מרגע שההשתנה והצמאון המוגברים הופיעו הדבר אומר ש 80% מהתאים הלכו. זה רק עיניין של זמן. אנחנו פשוט לומדים לראות ולהבין פעם דרכי ופעם דרך מישהו אחר. תודה על תגובתך ושנשמע רק בשורות טובות. אליש.
 

gui1

New member
אולי זה בכלל עיניין של בחירה חופשית

אני לא חושבת שבחיים יש החמצה אלא בחירה חופשית אני לא החמצתי משהו אלא בחרתי שלא או שכן ולכן מבחנתי זו לא החמצה הרי תמיד נפתחות 2 דלתות לפעמים אנו לא רואים או לא רוצים לראות אבל העולם בנוי על הקוטביות הזו של יין ויאנג שחור לבן ותמיד הוא פותח את שני האפיקים הללו אפשר לראות ילדים המשחקים את הבחירות שלהם והתגובות באופן הכי פשוט בלי התחכמויות ובלי שכל -או שאולי אם השכל הישר ביותר - אבל לצערי כשמדובר אצל ילדים ועוד מחלות אוטואמוניות אלו דברים שאולי כבר לא ככ קשורים למימד הזמן שלנו אני חושבת שמרגע של הנשימה הראשונה בלידה הסירה מתחילה לנוע לכיוון הסוף וזה ככה בחיים דווקא מחלות אוטואמניות הן המרתקות ביותר שקיימות כי למעשה זו השמדה של הגוף בצורה הברורה ביותר בלי פילוסופיות ופרשנות פשוט הגוף לוחץ על כפתור שמפעיל מנגנון של סטופר וכל פעם שאני נתקלת בכאלה אנשים אי מתפעלת מחדש מההפרדה של הגוף והנפש
 
../images/Emo140.gifזהו יום טוב והדרך היא טובה והכל

בדיוק כפי שצריך להיות. נמשיך. החיסון כשלעצמו אינו מספיק ליצור מחלה. על מנת שתיווצר באדם תמונת מחלה כלשהי עליו להיות במצב של מוכנות לכך. משהו במנגנונים יצאה מאיפוס וכעת המחלה נמצאת במצב של פוטנציאל - פרדיספוזיציה בשפת ההומיאופתים. כלומר השלב שלפני שתעלה על הבמה. לטריגר שגורם לפריצה אנו ההומיאופתים קוראים "הגורם המעורר", אירוע פיזי או רוחני רב עוצמה, כזה המסוגל לשאת את האדם מנקודה אחת לנקודה אחרת. בנקודה האחרת הוא כמו מגיע לארץ לא נודעת, שהייתה תמיד קיימת על הגלובוס אך לא נודעה עד כה. ויש הרבה ארצות כאלה. בארץ החדשה הזו יש שפה חדשה, נוף חדש, תושבים, מנטליות, מזג אויר. האדם שהגיע אליה צריך ללמוד להתאקלם ולהסתגל אליה. הביטוי החדש אינו חדש לגמרי אלא בא מבפנים, אלא שזו נקודה שלא הייתה ידועה עד כה. המאפיינים את הנקודה החדשה יכולים להיות גנטיים, כלומר מוכרים אך חדשים לאדם עצמו, או שהם מבטאים את הרעיון המרכזי של המחלה, כמו שהסברתי על הסוכרת. סרטן זה משהו אחר, איידס, טיפוס, אנדומטריוזיס, חיידק טורף, פטריה וגינאלית, הרפס, מיגרנה... וכל מצב ומצב. מה שקובע את התפרצות המחלה הוא הגורם המעורר. הגורם המעורר יכול להתפס כביש מזל או כשיעור חשוב, אני כמובן מסתכל על האפשרות השניה לא כי עדיף אלא כי זו האמת. הגורם המעורר יכול להיות אהבה נכזבת, כשלון בעסק, תאונת דרכים, מכת חום, חיסון וכל גורם חזק אחר. מרגע שהאדם הפגיע נפגש עימו, פורצת הפתולוגיה החוצה. בהתחלה בדרך כלל היא תתבטא רק ברובד התחושתי ועם הזמן היא תעבור גם לרובד התפקודי, ואז בדיקות המעבדה יראו את השינויים בערכים ובמבנים. אך תזוזת נקודת החולי החלה זמן רב לפני שהמודעות הבחינה בכך. התהליך מתחיל בגירוד בטוסיק. כן ! מורחים משחה אומרים עבר ואז דלקת אוזניים, לוקחים אנטיביוטיקה אומרים עבר ואז באה אסטמה, לוקחים ונטולין, בריקלין, בודיקורט ובטנזול, אומרים עבר ואז בא אולקוס, לוקחים, מאלוקס,לוסק, שותים סודה, חלב, עושים ניתוח אומרים עבר ואז מגיע לחץ דם, דיכאון, שינה, מין, גניקולוגיה, לב..... ככה העניינים מתפתחים ומתקדמים. בבסיס של הכל, למטה למטה בתחתית תיבת הפנדורה יושב הגרד בטוסיק. כשההומיאופתים אמרו זאת, צחקו עליהם, אמרו עלינו כל מיני דברים, עד עצם היום הזה. בימים האלה זה אף קשה יותר בגלל התפתחות טכנולוגית חסרת פרופורציה שמנתקת את האדם מעצמו יותר ויותר. האדם הממוצע למעשה ישן לחלוטין. בסוף תהליך הריפוי צריך הגרד הזה להופיע שוב. כאליו שנקינו את השכבות עד שהוא יצא. זה המצב הכי בריא שאדם יכול להגיע אליו, הינקות שממנה החל הכל. הרעיון של מחלה אוטואימונית היא מתוחכמת ואכן מרתקת. מעניין שבאנגלית לחיסון קוראים אימון = לימוד, שיעור, הכנה, אמונה, אמא, חלב אם. המחלה היא רעיון, פילוסופיה, אין אפשרות להתחמק מזה, אפשר להתעלם. באופן כללי אם אפשט הכל אומר שמה שיש היום החל בבראשית, באנשים הראשונים. הקלקול החל שם בהיסטוריה ואנו רק נושאים את סך כל הדורות. בני ישא אותי ואת כל מורשתי עד להתחלה. החיים לא מתחילים ונגמרים בנו. אז מאחר והקלקול החל בעבר התיקון צריך להיות מכוון לשם. הגוף אינו לוחץ סתם על כפתור. הוא חכם מידי לכך, מחשבה כזו היא זלזול בפלא הבריאה. זה כמו להגיד שהצמח אינו יודע להתכוון בזוית הנכונה כדי לקבל קרינת אור מתאימה לצרכיו, או מיקומה המדוייק של הלחות או מתי יגיע החורף ומתי השלכת. אנו בני האדם מביטים בהשתאות אל הפלא הזה ולא מעלים בדעתנו שהפלא הזה קיים גם בנו ואולי עשרות מונים. יש תבונה בדברים. אם ישבתי עם מטופל ולא הבנתי אותו, אז סיכויי לעזור לו אינם טובים, זה אומר שבחירת התרופה לא תהיה מדוייקת. לכן הומיאופתיה קלאסית היא אחד המקצועות הקשים ביותר שיש ומכל מיני בחינות ובעיקר להביא את הצד הפלספני לתכלס. זו הגדולה. את צודקת כאשר את מתייחסת בסוף דברייך אל ההפרדה שבין הנפש והגוף. זוהי בדיוק המהות של המחלה. ההפרדה בין הרצון וההבנה, השכל והרגש. מחלה היא פיצול. בריאות היא אחדות. והסירה תנוע ברוורס חזרה אל ההתחלה,כך או כך. מיסטיקנים בוודאי יגידו שזה מה שמתכוונים על תיקון הנשמות, או המשימה בחיים והקלקול הראשון של אדם, וגלגולי הנשמות וכו'. המחלה האוטואימונית הראשונה הידועה לי לפחות מהמיתוסים הקדומים היא האכילה מ"הפרי האסור". אבל קרוב לוודאי שגם לכך קדמו תנאים ונסיבות. האדם נברא עם נקודת תורפה ו"הפרי" היה רק הגורם המעורר. אבל כנראה שגם לכך יש סיבה, לכוחות החיים הפתרונים.
 

גלי ר

New member
חזק ואמץ אהוב

אלישוע, קראתי נרגשת את מה שכתבת. כמו שאמרתי לך כבר, אלישוע יקר ואהוב אני מאחלת לבתך חיים מלאים של בריאות ושמחה. כשהיא בחרה למי להוולד, היא לא יכלה לבחור יותר טוב. כתבת בהודעה אחת שלך כי בקשת מאחות בית הספר להשיג עבורך "את החיסונים הספציפיים שמהם היא חוסנה, את הסדרה המסויימת הזו. מהם אנסה להכין נסיוב שאולי אולי יוכל לעצור את המחלה. מבחינה הומיאופתית מה שקרה כאן משול להכשת נחש. החיסון הרעיל אותה והשתלט על מערכת החיסון ולמעשה השבית אותה, כמו הוחדר מחבל אל תוך המערכת. במקרה כזה יש להכין נסיוב, חיסון מהחיסון וכנגד החיסון". אני מלאת התרגשות מההתמודדות שלך. חזק ואמץ גם בהתמודדות מול הברוקרטיה. זה קשה, אבל זה אפשר! שולחת לך חיבוק. גלי
 
למעלה