אלישוע הומיאופת קלסי
New member
סוכרת בעיניים הומיאופתיות - כחלום
הייתי יכול לכתוב על תאים ואיברים ואנטומיה, ותפקודי לבלב וערכי סוכר בדם ובשתןועל מערכת העיכול והאנדוקרינולוגית ולצרף כמה מחקרים ודיעות של מומחים לנושא ולהרשים בידע מדעי ואקדמי. אך אלה יהיו רק מילים חסרות נשמה. מי שרוצה לדעת באמת את מהות הסוכרת צריך לשכוח את מה שהוא יודע, לשכוח שיש רפואה קונבנציונאלית ואינסולין בזריקות, ובתי חולים וכל השאר (ותודה לאל שבמציאות הם קיימים). סוכרת משמעה גזר דין מוות. מוות בהרעבה. כמו תמיד ראייתי מטפורית. חלום. בחלומי אני פירור מזון שמח ומלא תיקווה וציפיה לקראת הבאות. אני בא אל הפה, נלעס, נגרס ומועבר אל השלב הבא במערכת שתעבד אותי גם היא בתורה ותעבריני הלאה אל המישור העמוק יותר אך הקרוב יותר אל הגשמת יעודי. לאחר שפורקתי לכל חלקי הקטנים ביותר וזוככתי מכל צורתי הגשמית, הפכתי להיות למוליקולת סוכר קטנטונת אחת מיני רבות. ומרחוק אני רואה את התא הקטן שאליו נכספתי כל ימי, ואליו אני רוצה לבוא, אל המנוחה והנחלה, ביתי הקטנטן. דלת אטומה מקדמת אותי. אני דופק ודופק ואין עונה. שלט קטן מסביר לי שעם כל הרצון הטוב איני יכול לבוא פנימה ללא מתווך הדירות הידוע בשמו אינסולין. הוא חייב להגיע עם המפתח ביד ולהכניסני אל תאי. ואני עומד יחד עם כל החברים, מצתופפים במעברים, ברחובות ( כלי הדם ) מחכים לבואו עד כלות, ואין בא ואין יוצא ואין נכנס. ואני מסתכל על הבית והבית מסתכל בי ושנינו יודעים שהחמצנו את השעה. סוכרת היא תא קטן מורעב המוקף בשפע מכל טוב המונח ממש על סף ביתו, אך אינו יכול לטעום ממנו. סוכרת היא תעוקה חסרת נשימה המוקפת בשפע של חמצן שלא יוכל לספקה. סוכרת היא משה רבנו העומד על הר נבו מתבונן על הארץ הרחבה הנוטפת חלב ודבש, ולאחר כל מסע היסורים במשך 40 שנה הוא יכול רק להסתכל עליה ולא לבוא בתוכה. סוכרת היא אהבה נכזבת של שני אוהבים שחומת ברזל קרה ומנוכרת מפרידה ביניהם ולעולם לא יוכלו להתאחד. סוכרת היא חלום שלא תהפוך למציאות. סוכרת זה נהר זורם שזרימתו נסכרה בסכר. סוכרת היא החמצת השעה. סוכרת היא תפילה ללא מענה. סוכרת היא אמא שבנה נחטף מידיה אל המשרפות. סוכרת היא גוף ללא נשמה. סוכרת היא עם ללא אדמה. סוכרת היא עם שלם שהתגלגל בגילגוליו ומחכה למשיח שאינו בא. זכורה לי אגדת ילדות על שני אברכים בגולה שהתפללו כבכל יום בעלית הגג לבואו של המשיח שיגאל אותם מסבלם. ובחלומם הם עוברים מסע ארוך ומפרך עד בואם אל קבר דוד המלך. שם מוטלת עליהם משימה פשוטה להגשמת המשאלה, למראשותיו מונח כד שממנו עליהן לצקת מים לידיו לכשיפקח את עיניו. לכשיעשו זאת תבוא הגאולה המיוחלת. אך בבואם אל מיטתו סונוורו מהזהב והאבנים הטובות שמסביבו ולא השגיחו ברגע בו התיישב והושיט את ידיו בציפיה למים. וכך הוחמץ המועד. הם הבחינו בכך רק כאשר נשף ושב לשקוע בשנתו הנצחית. בו ברגע התעוררו ומצאו עצמם באותה עליית גג ממנה יצאו, מתבוננים אחד בשני ללא מילים, קפואים בלויים ורעבים. מי יתן והמים יוצקו כבר לידיו ותבוא הגאולה וסוף הגלות.
הייתי יכול לכתוב על תאים ואיברים ואנטומיה, ותפקודי לבלב וערכי סוכר בדם ובשתןועל מערכת העיכול והאנדוקרינולוגית ולצרף כמה מחקרים ודיעות של מומחים לנושא ולהרשים בידע מדעי ואקדמי. אך אלה יהיו רק מילים חסרות נשמה. מי שרוצה לדעת באמת את מהות הסוכרת צריך לשכוח את מה שהוא יודע, לשכוח שיש רפואה קונבנציונאלית ואינסולין בזריקות, ובתי חולים וכל השאר (ותודה לאל שבמציאות הם קיימים). סוכרת משמעה גזר דין מוות. מוות בהרעבה. כמו תמיד ראייתי מטפורית. חלום. בחלומי אני פירור מזון שמח ומלא תיקווה וציפיה לקראת הבאות. אני בא אל הפה, נלעס, נגרס ומועבר אל השלב הבא במערכת שתעבד אותי גם היא בתורה ותעבריני הלאה אל המישור העמוק יותר אך הקרוב יותר אל הגשמת יעודי. לאחר שפורקתי לכל חלקי הקטנים ביותר וזוככתי מכל צורתי הגשמית, הפכתי להיות למוליקולת סוכר קטנטונת אחת מיני רבות. ומרחוק אני רואה את התא הקטן שאליו נכספתי כל ימי, ואליו אני רוצה לבוא, אל המנוחה והנחלה, ביתי הקטנטן. דלת אטומה מקדמת אותי. אני דופק ודופק ואין עונה. שלט קטן מסביר לי שעם כל הרצון הטוב איני יכול לבוא פנימה ללא מתווך הדירות הידוע בשמו אינסולין. הוא חייב להגיע עם המפתח ביד ולהכניסני אל תאי. ואני עומד יחד עם כל החברים, מצתופפים במעברים, ברחובות ( כלי הדם ) מחכים לבואו עד כלות, ואין בא ואין יוצא ואין נכנס. ואני מסתכל על הבית והבית מסתכל בי ושנינו יודעים שהחמצנו את השעה. סוכרת היא תא קטן מורעב המוקף בשפע מכל טוב המונח ממש על סף ביתו, אך אינו יכול לטעום ממנו. סוכרת היא תעוקה חסרת נשימה המוקפת בשפע של חמצן שלא יוכל לספקה. סוכרת היא משה רבנו העומד על הר נבו מתבונן על הארץ הרחבה הנוטפת חלב ודבש, ולאחר כל מסע היסורים במשך 40 שנה הוא יכול רק להסתכל עליה ולא לבוא בתוכה. סוכרת היא אהבה נכזבת של שני אוהבים שחומת ברזל קרה ומנוכרת מפרידה ביניהם ולעולם לא יוכלו להתאחד. סוכרת היא חלום שלא תהפוך למציאות. סוכרת זה נהר זורם שזרימתו נסכרה בסכר. סוכרת היא החמצת השעה. סוכרת היא תפילה ללא מענה. סוכרת היא אמא שבנה נחטף מידיה אל המשרפות. סוכרת היא גוף ללא נשמה. סוכרת היא עם ללא אדמה. סוכרת היא עם שלם שהתגלגל בגילגוליו ומחכה למשיח שאינו בא. זכורה לי אגדת ילדות על שני אברכים בגולה שהתפללו כבכל יום בעלית הגג לבואו של המשיח שיגאל אותם מסבלם. ובחלומם הם עוברים מסע ארוך ומפרך עד בואם אל קבר דוד המלך. שם מוטלת עליהם משימה פשוטה להגשמת המשאלה, למראשותיו מונח כד שממנו עליהן לצקת מים לידיו לכשיפקח את עיניו. לכשיעשו זאת תבוא הגאולה המיוחלת. אך בבואם אל מיטתו סונוורו מהזהב והאבנים הטובות שמסביבו ולא השגיחו ברגע בו התיישב והושיט את ידיו בציפיה למים. וכך הוחמץ המועד. הם הבחינו בכך רק כאשר נשף ושב לשקוע בשנתו הנצחית. בו ברגע התעוררו ומצאו עצמם באותה עליית גג ממנה יצאו, מתבוננים אחד בשני ללא מילים, קפואים בלויים ורעבים. מי יתן והמים יוצקו כבר לידיו ותבוא הגאולה וסוף הגלות.