סולם מינור - שאלה

[zoomout]

סולם מינור - שאלה

שלום ! לא מובן לי דבר אחד : יש שני סוגים של סולם מינור מלודי - "מינור מלודי עולה" ו"מינור מלודי יורד"..מה הכוונה ? האם הבנתי נכון שברגע שעולים במנגינה אז וברגע שיורדים במנגינה מנגנים תוים שונים ? האם גם האקורדים אחרים בהתאם ? תודה רבה !

 

[אילת441]

הבנת נכון

במינור מלודי בעלייה מגביהים את הדרגות השישית והשביעית, ובירידה פשוט מנגנים אותו כמו מינור רגיל (לא מגביהים כלום).

 

[מדהימאיה]

כמעט...

זה מה שמלמדים אותנו בתיאוריה אבל בפועל מלחינים כתבו מינור מלודי גם בירידה.

 

[SHEX]

../images/Emo45.gif../images/Emo95.gif

כמו שכבר נכתב פה רבות, יש חוקים רבים, שנועדו בשביל ליצור קו בסיסי שווה. בסופו של דבר, החוקים האלה הם בגדר המלצה, וכמלחין, ניתן לכתוב באיזו צורה שרוצים, העיקר שיהיה יפה

 

[Innervisions]

לא.

במוסיקה אין 'חוקים'. התיאוריה שאנחנו מדברים עליה מתארת מוסכמות סגנוניות שהיו נכונות לתקופה מסוימת בהסטוריה של המוסיקה, ולצבע מסוים. אם 'תשבור' את החוקים תיצור צבע שונה, שיכול להיות שהוא גם הצבע המתבקש ויפה כשלעצמו, אבל הוא בהחלט לא 'יפה' בעולם בו התיאוריה הזו קיימת. בעולם הקלאסי המסורתי שהתיאוריה הזו מתייחסת אליו (שזה פלוס מינוס מתקופת הבארוק ועד לתקופה הרומנטית) אין בשום מקום סולם מינור מלודי בירידה. סולם מינור מלודי הוא לא ממש סולם, אלא תהליך מלאכותי שנוצר מהרצון ליצור קדנצה בעלת אופי מז'ורי יותר ופחות מודאלי (הסאונד המודאלי נחשב ל'עממי' יותר ופחות 'טהור' אצל המלחינים האלו) במוסיקה מינורית. לכן הוגבהו שני הצלילים האחרונים ברצף הסולמי. בירידה הסולם הזה מאבד את המשמעות שלו, כיוון שהוא יוצר מעין 'בלבול' בין מז'ור למינור, וגם נותן תחושה לא רצויה ולא מלודית של סולם מוגדל (הירידה מסול דיאז לדו היא כולה בטונים שלמים) שבעליה פחות מורגשת בגלל קלישאת הקדנצה. כמובן שמלחינים מאוחרים יותר התייחסו למינור המלודי הזה כסולם לכל דבר, עלו וירדו אותו באופן חופשי וגם בנו ממנו הרמוניה עצמאית של ממש. גם נגני ג'אז לקחו את הסולם הזה כצבע דומיננטי מאד, ושיחקו איתו לא מעט לכל כיוון. כך כך, עיקר העניין הוא שתלמידי תיאוריה צריכים להבין את משמעות ההקשר של מה שהם לומדים, כי אחרת היישום שלהם במוסיקה שהם כותבים יהיה שגוי, וכבר נתקלתי בלא מעט מקרים כאלו בעבר.

 

[handlessman]

פשש אהבתי את הניסוח, נכון ומדויק...

אומר בקיצור - ל"אוזן קלאסית" ירידה בסולם מינור מלודי שאינה ירידה טבעית של יישמע חריג, כי זה פשוט לא מתאים לחוקים של אותה תקופה. מאז ועד היום הוסרו כל המחיצות, וכל מלחין "רשאי" לעשות מה שבראש שלו בלי להתייחס לחוקים כאלה או אחרים (רק אם הוא מעוניין כמובן), העיקר שזה יישמע טוב בעיניו.

 

[מדהימאיה]

אז זהו שלא...

הנה שתי דוגמאות מיני רבים לסולם מינור מלודי בירידה: 1. השקון מהפרטיטה מספר שתיים לכינור של באך - החל מתיבה 67 בערך. 2. סונטה אפסיונטה של בטהובן- פרק שלישי מתיבה 98 (בדו מינור). ובמקום המקביל ברפריזה (בפה מינור). ויש עוד. כנראה שמסיבות דידקטיות מסוימות השתרש העניין שמלודי יורד טבעי, אבל בפועל זה לא בהכרח כך.

 

[Innervisions]

אתה יכול לצרף דוגמאות תווים?

 

[מדהימאיה]

הנה

הלינק הבא תמצא את הבטהובן - (אופוס 57) http://www.dlib.indiana.edu/variations/scores/aek3910/large/index2.html את השקון לא מצאתי אבל אם תחפש באינטרנט בטח תמצא.

 

[Innervisions]

אני מפרש את הדוגמא הזו קצת שונה

נכון, מבחינה מלודית יש כאן סולם מינור מלודי בעליה ואח"כ בירידה, אבל במקום הזה ביצירה אני לא מפרש אותו ככזה, כיוון שבהקשר ההרמוני הוא לא נשמע לי כירידה באותו סולם דו מינור מלודי שעלו בו, אלא בירידה בסולם סול מיקסולידי (מתחילה מרה) עם 13b, שהיא ירידה מקובלת לחלוטין על דומיננטה (סול 7, שמנוגן שם) גם אם לא היינו קודם בסולם מינור מלודי. כך או כך, אין ספק שמלחינים השתמשו גם בצבעים שונים מאלה המקובלים פה ושם, אבל זה לא סותר את התיאוריה הקיימת כמייצגת צבע מוגדר ומוכר. אין פה עניין של 'שבירת' החוקים, אלא של חיפוש צבעים חדשים מעבר לאלה המוכרים כחלק בלתי נפרד מהסגנון.

 

[מדהימאיה]

הפרשנות שלך לא משנה את הטקסט.

והיא גם במונחים של ג'אז, שזו גם התייחסות למוסיקה מתקופה מסויימת במונחים של מוסיקה מתקופה אחרת. זה שזה מתחיל ברה לא הופך את זה למיקסולידי או לכל מודוס אחר. זה סולם יורד בקונטקסט של דו מינור, וכמו שאמרת ההרמוניה היא אכן דומיננטה טוניקה בדו מינור.

 

[Tragedie lyrique]

באך זה לא דוגמא.

באך לא המציא שום דבר. הוא שיכלל את כל מה שהיה לפניו והביא את המוזיקה לרמה חדש. וכדי לעשות את זה הוא מין הסתם נאלץ לשבור מספר חוקים.

 

[מדהימאיה]

Inverssions אמר...

"בעולם הקלאסי המסורתי שהתיאוריה הזו מתייחסת אליו (שזה פלוס מינוס מתקופת הבארוק ועד לתקופה הרומנטית) אין בשום מקום סולם מינור מלודי בירידה" ושתי הדוגמאות שננתי הן בדיוק ההוכחה שזה לא נכון, ואלה לא המקרים היחידים. באך לא "נאלץ" לעשות כלום. התיאוריה, תמיד באה בעקבות הפרקטיקה ולא הפוך. יש קונבנציות מסויימות וחוקים שנלמדים שהם בסך הכל הבסיס ליצירה. יצירה שהיא רק במסגרת החוקים האלה היא לא מעניינת, ועצם החריגה או הסטייה מהקונבנציות האלה היא חלק מתהליך היצירה והאמירה האומנותית. הפנמת החוקים האלה ע"י מלחין היא הכרחית גם כדי שיוכל "לשבור" אותם. כמובן שהיא גם הכרכית למבצע. אבל היא גם חשובה למאזין כדי שיוכל לזהות את שבירת המוסכמות ולהנות מכך.

 

[SHEX]

ובסופו של דבר, אתה אומר כמוני..../images/Emo95.gif

יש חוקים, או מוסכמות, או דרכים מקובלות, איך שתרצה לנסח. אבל שום דבר הוא לא מחייב. בכל תקופה יש דברים יותר מקובלים ופחות מקובלים, ולכן בעצם יש את החלוקה לתקופות במוסיקה, כי לכל תקופה יש אופי שונה, סגנון שונה, מטרות שונות ועוד הרבה דברים. אני יכול עכשיו לכתוב על פי החוקים משהו שיישמע מתאים לתקופה הקלאסית, או באותה המידה לכתוב משהו שיישמע בארוקי או רומנטי. ובאותה מידה, אני יכול לכתוב קטעים שיישמעו מתאימים לתקופות שונות, גם מבלי להצמד לחוקים. החוקים יוצרים קו מסוים, שבסופו של דבר הוא בגדר המלצה, לא משנה באיזה סגנון אתה כותב..