סוסים בחלל
חלל הגבול הראשון, אלו מסעותיה של ספינת החלל "אבנגבירול" כשהיא עוברת במימדים נסתרים במשימתה המתמשכת למצוא עולמות חדשים ותרבויות ישנות, זמן חלל: יום שני לאהבה, יומן הקפטן יוסי הסוס. במסעותינו המרובים בים הכוכבים האין-סופי פגשנו תופעות רבות ומשונות אך אף פעם לא ראינו תופעה מוזרה, כמו גם יפהפיה, כיוכבד השכנה. עוד אנו טסים על שביל החלב, מתחמקים ממטאוריטים מלוכלכים, כוכבים נופלים, ופילים אדומים; לוגמים לנו מעט מהחלב ומקנחים בעוגיות, תוך שילוח פתיתי קורנפלקס גרעיניים מעבר לזנבנו הרחב, ולפתע את מי אנו רואים... "קפטן, ספינת חלל ענקית מתקרבת אלינו" אומר קומנדר עזרא "הכלב" בהתרגשות. "מרים מגינים" אומר החתול בני עקיבא, ומרים. "הכן תותחי לייזר" אומר אני בקול נרגש. כעת אחרי כל ההכנות אנו מוכנים לקראת כל סכנה, או כך לפחות חשבנו, לפני שספינת החלל פוררה אותנו לאטומים הקטנים ביותר... ללא סיבה הנראית לעין, שניה לפני הפיצוץ שוגרנו, אני והכלב עזרא, כמו גם סגן בני, הישר לאולם הפיקוד של הספינה המסתורית (והאכזרית). אופן השיגור של החייזרים היה שונה משלנו וגרם לכאבי מעיים חמורים ולסחרחורת, שחלפה רק אחרי שנשפך עלינו נוזל ירוק מעודן בעל ריח שלא זיהיתי בתחילה. ביקשתי מהיצור המוזר לידי לגשת לשירותים - שם זיהיתי את הריח. אחרי שהתרעננתי, הובלתי ביד רמה אל חדר הפיקוד המרכזי, והועמדתי מול יצור מוזר כנראה ממין נקבה, היצור היה גבוה למדי, בעל רעמה בהירה, שגלשה על צדי בגדיו העליונים, הוא (היא?) היה בעל גפיים עם מספר בליטות, שכנראה נקראו אצבעות הסיבה למציאותן אינה ברורה, לא רציתי לצחוק עליה אבל לא יכולתי להתאפק - אין לה זנב! קפטן יוכבד השכנה לא נהנתה מצחוקי ופקדה על שלושה מפיקודיה להכות אותי עד שארגע, לאחר כמחצית השעה הצלחתי להפסיק לצחוק וקציניה חבשו אותי בתחבושות לבנות (!). למרות שלא שאלתי, סיפרה לי קפטן השכנה, שהיא באה מכוכב בשם כדור הארץ ומטרת צוות ספינתה להשמיד כל ספינה זרה, שתקרא על דרכה כמו כל ספינות כדור הארץ המסתובבות בגלאקסיה, כך שלא אקח את זה אישית. בנוסף עליהם לקחת דגימות מהצוות ז"ל של אותה ספינה ואת זה אני כן לוקח אישית. "אז את אוהבת אותי?" אני שואל. "אוהבת" היא אומרת בחיוך קורן "איך אפשר לאהוב יצור מוזר ואווילי שכמותך". "מה, אי אפשר?". "לא". ערב שני לאהבה, אני מוצא את עצמי כלוא בתא צר ומובל לעבר כוכב זר ומוזר הנקרא ארץ, אני משלים עם מצבי, והולך לישון. לא לבד. יש עכברושים. תוכניתו של יוסי הסוס "אהבה דביקה" הוגשה בחסות נאס"א
חלל הגבול הראשון, אלו מסעותיה של ספינת החלל "אבנגבירול" כשהיא עוברת במימדים נסתרים במשימתה המתמשכת למצוא עולמות חדשים ותרבויות ישנות, זמן חלל: יום שני לאהבה, יומן הקפטן יוסי הסוס. במסעותינו המרובים בים הכוכבים האין-סופי פגשנו תופעות רבות ומשונות אך אף פעם לא ראינו תופעה מוזרה, כמו גם יפהפיה, כיוכבד השכנה. עוד אנו טסים על שביל החלב, מתחמקים ממטאוריטים מלוכלכים, כוכבים נופלים, ופילים אדומים; לוגמים לנו מעט מהחלב ומקנחים בעוגיות, תוך שילוח פתיתי קורנפלקס גרעיניים מעבר לזנבנו הרחב, ולפתע את מי אנו רואים... "קפטן, ספינת חלל ענקית מתקרבת אלינו" אומר קומנדר עזרא "הכלב" בהתרגשות. "מרים מגינים" אומר החתול בני עקיבא, ומרים. "הכן תותחי לייזר" אומר אני בקול נרגש. כעת אחרי כל ההכנות אנו מוכנים לקראת כל סכנה, או כך לפחות חשבנו, לפני שספינת החלל פוררה אותנו לאטומים הקטנים ביותר... ללא סיבה הנראית לעין, שניה לפני הפיצוץ שוגרנו, אני והכלב עזרא, כמו גם סגן בני, הישר לאולם הפיקוד של הספינה המסתורית (והאכזרית). אופן השיגור של החייזרים היה שונה משלנו וגרם לכאבי מעיים חמורים ולסחרחורת, שחלפה רק אחרי שנשפך עלינו נוזל ירוק מעודן בעל ריח שלא זיהיתי בתחילה. ביקשתי מהיצור המוזר לידי לגשת לשירותים - שם זיהיתי את הריח. אחרי שהתרעננתי, הובלתי ביד רמה אל חדר הפיקוד המרכזי, והועמדתי מול יצור מוזר כנראה ממין נקבה, היצור היה גבוה למדי, בעל רעמה בהירה, שגלשה על צדי בגדיו העליונים, הוא (היא?) היה בעל גפיים עם מספר בליטות, שכנראה נקראו אצבעות הסיבה למציאותן אינה ברורה, לא רציתי לצחוק עליה אבל לא יכולתי להתאפק - אין לה זנב! קפטן יוכבד השכנה לא נהנתה מצחוקי ופקדה על שלושה מפיקודיה להכות אותי עד שארגע, לאחר כמחצית השעה הצלחתי להפסיק לצחוק וקציניה חבשו אותי בתחבושות לבנות (!). למרות שלא שאלתי, סיפרה לי קפטן השכנה, שהיא באה מכוכב בשם כדור הארץ ומטרת צוות ספינתה להשמיד כל ספינה זרה, שתקרא על דרכה כמו כל ספינות כדור הארץ המסתובבות בגלאקסיה, כך שלא אקח את זה אישית. בנוסף עליהם לקחת דגימות מהצוות ז"ל של אותה ספינה ואת זה אני כן לוקח אישית. "אז את אוהבת אותי?" אני שואל. "אוהבת" היא אומרת בחיוך קורן "איך אפשר לאהוב יצור מוזר ואווילי שכמותך". "מה, אי אפשר?". "לא". ערב שני לאהבה, אני מוצא את עצמי כלוא בתא צר ומובל לעבר כוכב זר ומוזר הנקרא ארץ, אני משלים עם מצבי, והולך לישון. לא לבד. יש עכברושים. תוכניתו של יוסי הסוס "אהבה דביקה" הוגשה בחסות נאס"א
