סוף אזרתי אומץ

[Ruby Tuesday]

סוף אזרתי אומץ../images/Emo45.gif

והחלטתי לעזוב את העבודה האיומה שלי.. ללא עבודה אחרת באמתחתי.. ואני מתה מפחד! מה עכשיו?! יש חשבונות ויש הוצאות, אני לא יודעת לאיזה כיוון עליי להמשיך. בא לי משהו חדש, מרענן, יצירתי, מספק.. אני מרגישה ששינוי מבורך עומד בפתח ואני רק צריכה ליצור את ההזדמנות הנכונה. איך מוצאים את הקריירה החדשה שלי? אני קצת אובדת עצות - מצד אחד בא לי "לתפוס" את כל העולם ולשלוח קורות חיים לכל עבר, ומצד שני, אולי עליי לחשב את צעדיי בקפידה. להבין מה אני בעצם רוצה מעצמי. תודה מראש על עצותכם! רובי

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

../images/Emo45.gif בשעה טובה

בהצלחה בדרך החדשה... אני יכולה להגיד רק מה אני עושה... בתקווה שזה יעזור לך... קודם כל להקשיב ל"רעש" הזה שיש עכשיו, עם שתי הפנים שלו... קחי לך פרק זמן להפוגה ממה שהיה...מותר לך... כשתקשיבי יעלו קולות חדשים שלא היו קודם...והם יתנו לך כיוונים חדשים אני עובדת בשתי שיטות שאולי נראות "שונות" אך הן קשורות אחת לשניה 1) התחלה - חושבת, מתכננת, מבצעת ו... 2) ממתינה לתוצאות בשקט, מקשיבה למה שקורה, בוחנת את מה שיוצא ממה שעשיתי ומחליטה איך להמשיך הלאה... ואז שוב, חוזר חלילה... לדעתי זה נכון לכל דבר, החל מאפייה עוגה ועד להקמת מפעל... זה מאפשר לי גם לעבוד בעוצמה וגם לנוח כדי לאגור כוחות חדשים, לבחון את מה שעשיתי, ולהמשיך לבנות הלאה... לצערי, אין לי "מרשם" בטוח לשום דבר

ורק העשייה וההתנסות שלך במגוון רב של דברים יחד עם הקשבה פנימה, יגידו לך את הדרך שלך... מתה מפחד? בטח! גם אני, הרבה פעמים, רק התרגלתי...ואני יודעת שזה חלק מהעניין... מקסימום, אפשר לפחד ביחד, ואז יש ביחד...

ב ה צ ל ח ה ! ! !

 

[אמירדרור]

לחיים !

מילה אחת היתה לי לא ברורה ואולי אפילו קשה - "בקפידה" אני יכול להבין "בתשומת לב", אני יכול לשמוע מלים שונות שיתארו מצב בו מצד אחד את מבקשת למצוא מקום אוטנטי חדש ומצד שני את חוששת "לעשות שטויות", אבל איזה שטויות נראה לך שאת כבר יכולה לחולל לעצמך ? מה תלכי יום אחד ללונה פארק וכל היום תעשי קרוסלת ענק ? ואחרי אותו יום תלכי כל היום לים ותשבי לך ותשחקי עם צדפים, וכך חודש שלם - לא תעשי כלום. אם זה נקרא לא לעשות כלום, אז אני יכול להבטיח לך שיום אחד באמצע הכלום הזה תמצאי את עצמך מתחילה לאפות עוגות תפוחים כל כך טעימות ונפלאות שהשכנים והחברים שלך יתחילו להזמין אצלך עוגות לשבת. אם להקשיב לעצמך יקח אותך למקומות חדשים שיעזרו לך להוציא את היצירתיות, את הכישורים, את האמונה שלך בעצמך - אז יש לך שם אחריות גדולה. האחריות להקשיב פנימה, לנקות אמונות ישנות, ולסלק דפוסים תוקעים. זה כל כך מפחיד להשתנות אבל זה בדיוק הסימן שיאמר לך שאת על הדרך. אז תבדקי מאיפה יצא לך ה"בקפידה" הזה ותדברי עם אותו חלק שיפוטי - ביקורתי של עצמך ותהיהי איתו חברה. ודיר באלק ! שנה הכי טובה אמיר ודבר אחרון - תקראי

 

[Ruby Tuesday]

זה מה שקורה כשכותבים באמצע הלילה..

"הקפידה" לא היה מתוכנן, מתוך עייפות לא מצאתי את המילה הנכונה. אני רוצה להבהיר שלא חוסר העבודה מפחיד אותי - אלא חוסר הפרנסה. וזה לא אותו דבר. כבר הייתי מחוסרת עבודה למשך 10 חודשים במהלך השנתיים האחרונות, ואלו היו ימים מדהימים! לא התבטלתי בכלל... לקחתי קורסים באוניברסיטה, התעסקתי עם האמנויות שלי, יוגה בבוקר, כשכולכם רצתם לעבודה בחורף, אני נשארתי במיטה עם קפה וספר ישנתי בצהריים והעיקר - היה לי זמן לעצמי. אלא שעכשיו, אני לא זכאית לפיצויים או דמי אבטלה - מה שמותיר אותי חסרת כסף, ואני לא בטוחה שאוכל "להתפנק" ככה. חוץ מזה, אני מתחילה לתהות שמא המקצוע שלי כבר לא מספק אותי. ואולי אני צריכה לקחת את ההזדמנות הזו עכשיו לפסק זמן ו"לחפש את עצמי" (שונאת את הביטוי הזה, אבל הוא כ"כ נכון לגביי עכשיו). לפעמים אני תוהה שאולי בכלל אני סובלת בעבודה הנוכחית בגלל אותם 10 חודשי חירות ועדיין לא הפנמתי את העובדה שאין לי את כל הזמן בעולם כמו קודם. אבל לא, הם באמת כולירות שם. מה דעתכם? שולחת לכם שנה טובה ו

 

[siv30]

שנה טובה - אני דווקא מבינה מהיכן

הגיעה המילה "בקפידה" ואני מזהה את הצורך הכלכלי כבסיס להתנסחות הזו שלך, שדרך אגב לגיטימית. את מתכננת הן את התקציב והן את העתיד התעסוקתי שלך במקביל. המלצתי, תני לעצמך את הזמן משהו יצוץ ויפרח. מאידך, את צריכה לקחת בחשבון את מצב השוק, שהוא לא קל אז יתכן שתזדדקי לאורך נשימה כלכלי ותצטרכי להסתפק בעבודות חלופיות עד שתמצאי את עצמך. מציאת עבודה חלופית לא שוללת על הסף את נסיונות החיפוש. אני מקווה שתמצאי את מבוקשך.

 

[אמירדרור]

השיחה הפנימית

בוודאי ש"בקפידה" לא היה מתוכנן ולכן, כך חשתי היתה לבחירה משמעות. בכל אופן מה שאת אומרת זה שאת יודעת לקחת זמן לעצמך, את לא חוששת מהמצב של "בלי עבודה" - דרך אגב, להרבה אנשים מצב זה קשה כי חלק מההגדרה של מי אנחנו היא דרך "מה אתה עושה ?" וכשאתה לא עושה, במושגים מקובלים בחברה עולות תחושות קשות של חוסר שקט, של חוסר אמון, חוסר ביטחון וכו'. עכשיו לשאלה הגדולה - האם את באמת יודעת לנהל את תהליך הצמיחה שלך. לעשות את האומנות שלך, ללכת ליוגה, לקחת קורסים וכו' זה כשלעצמו עדיין לא אומר מספיק, ואני לא אומר זאת מנקודת מבט שיפוטית. "לעשות מספיק" זה במושגים שלך עם עצמך, למצוא את האיזון, את ההפרייה, את הדיאלוג, בין להיות, פשוט להיות, לבין להתמודד ולאתגר את עצמך קדימה. יש מתח שקשה להגדיר אותו במילם בין קטבים אלה, אבל המתח הזה, מתוך הלמידה שלי, על עצמי, מקריאה, מיעוץ, מהנחייה, המתח הזה קשור בעבודה פנימה, בתהליך של קבלה והתמודדות עם כוחות, הצלחה, קשיים, דפוסים . . . לפעמים ספר מתאים עושה לנו את זה, לפעמים תמיכה קבוצתית, לפעמים מורה, מכל סיטואציה אפשר ללמוד, ולפעמים עד שאתה לא מיישם אין לך מושג אם באמת למדת. אז אני מאחל לך שתדעי את הדרך שלך בשנה הבאה יותר ויותר טוב ושתדעי לעצור במהלכה היכן שאת צריכה תודה על ההקשבה בלב פתוח, אמיר

 

[י יעל י]

יש לי שתי שאלות בקשר לזה

דבר ראשון - תהליך של חיפוש זה משהו שלוקח זמן. וזה לא תמיד מסתדר עם צורך מציאותי להתפרנס. לפעמים החיפוש אורך חיים שלמים. אז מה עושים במצב כזה? והשאלה השנייה קשורה לדברים פנימיים שעוצרים ולא נותנים את החופש הזה - איך מאתרים אותם ומסלקים אותם כדי שלא יפריעו למצוא באמת את הדבר שאותו אוהבים לעשות? יעל

 

[אמירדרור]

חוקי התנועה

שלום יעל ושנה טובה ! לחיפוש אין חוקים והוא אכן יכול לקחת שנים רבות שבמהלכן יאבד ההולך את אמונתו בדרך, ובמצבים אחרים החיפוש ידליק אבוקה שתסמן דרך מפתיעה. אני מכיר סיפור על איש מחשבים בקנדה שלא היה יכול לשאת את הארגונים בהם סבב עד שיום אחד פנה לתחביב שלו - שייט והחליט שהוא יוצא עם סירתו למסע. הוא הגיע למרינה וחנה שם, בשיחות עם האנשים שם הסתבר שהיתה להם בעייה עם מערכת המחשוב שלהם שאותה הוא פתר וכך הוא התחיל מסע בין מרינות נידחות ששילב תיקוני מחשבים ושיט. אני יודע על עצמי שסרט אנימציה בן שלוש דקות - הפיל לי אסימון בעקבותיו הלכתי ללמוד פסיכולוגיה. קופים דגים את הירח. בקיצור כשאת אומרת "חיפוש זה משהו שלוקח זמן" את למעשה מאפשרת לקול פנימי שמתנגד לשינוי להשמיע טיעונים הגיוניים וכבדי משקל ועל כן השאלה היא איך את יכולה להכיר אצל עצמך את הקולות השונים שמכוונים, במודע ושלא במודע. מחסומים פנימיים - העבודה לריכוך הרגלים, להמסת דפוסים, לבחינת אמונות מתחילה, כך אני מאמין בעבודה הרגשית. זהו תהליך מפתיע שיכול להעלות חסימות שלפעמים אינך יכולה לדמיין שמונעות ממך תנועה בזרימה. לפעמים ההקשבה העצמית קשה כי אדם מורגל לענות לעצמו, שולף תשובות והסברים מעגליים שלא ממש מאפשרים פריצת דרך. אני מאמין שכאשר הבשלות לקבלת יעוץ מתאימה, מופיעה העזרה הנדרשת. בהצלחה, ושנה טובה אמיר