כותונת משוגעים
New member
סוף הדרך
אני אומרת לעצמי שוב ושוב, שעות על גבי שעות, שאני משוגעת, פסיכית, לא נורמלית. הראש עמוס במיליוני מחשבות, ודווקא ברעות אני מתרכזת. אז אני לוקחת כדור הרגעה, כמו אתמול ושלשום (ובעצם כמו בכל השבוע), מתחמקת מהפחד שאולי אעשה משהו. מתחבאת מהרצון שרודף אחרי, ולבסוף הולכת לישון כדי לקום ליום חדש, שדומה לקודמו. ומי ששאל על תקווה כבר עומד להבין, אין סיכוי לטיפה בתוך נשמת ילדה שכבר מתה. ומי שהזכיר עזרה כבר יודע, שאין טעם לעזור לנשמת ילדה שחיה בתוך חטא. אני לוקחת צעד, ועוד כמה. סוללת לעצמי את הדרך לסוף, ומטשטשת את שארית האור כדי שלא ידעו שאני כאן. והגופה שלי שוכבת בקצה העליה, הלכתי הפוך אז פתאום תתגלה הירידה. עוד דחיפה קלה, עוד נגיעה של הסכין על הפצע, ותחושת נפילה אין סופית למוות הלא נודע. אני מתה.
אני אומרת לעצמי שוב ושוב, שעות על גבי שעות, שאני משוגעת, פסיכית, לא נורמלית. הראש עמוס במיליוני מחשבות, ודווקא ברעות אני מתרכזת. אז אני לוקחת כדור הרגעה, כמו אתמול ושלשום (ובעצם כמו בכל השבוע), מתחמקת מהפחד שאולי אעשה משהו. מתחבאת מהרצון שרודף אחרי, ולבסוף הולכת לישון כדי לקום ליום חדש, שדומה לקודמו. ומי ששאל על תקווה כבר עומד להבין, אין סיכוי לטיפה בתוך נשמת ילדה שכבר מתה. ומי שהזכיר עזרה כבר יודע, שאין טעם לעזור לנשמת ילדה שחיה בתוך חטא. אני לוקחת צעד, ועוד כמה. סוללת לעצמי את הדרך לסוף, ומטשטשת את שארית האור כדי שלא ידעו שאני כאן. והגופה שלי שוכבת בקצה העליה, הלכתי הפוך אז פתאום תתגלה הירידה. עוד דחיפה קלה, עוד נגיעה של הסכין על הפצע, ותחושת נפילה אין סופית למוות הלא נודע. אני מתה.
