סוף הטיפולים - ואיפה ההגיון?../images/Emo13.gif../images/Emo4.gif
זה אמור להיות מאורע משמח, שלב אחד גדול וקשה עברנו. הטיפול האחרון
ניתן בדחייה קצרה אבל נגמר ועבר. האשפוז הפעם היה ארוך ומורכב לוגיסטית: לילות, שבתות, בקרים, ביביסיטר, (וגם לאיתני הטבע היה מה לומר) אבל דוקא עכשיו שנראה שזהו, המצב רוח שלה ירוד ועוד יותר חשוב שלא תישאר לבד. כשהחבר'ה מבקרים מיד החיוך הרחב והאופטימיות (שלפעמים נראית לי מזויפת) אבל אחרי שכולם הלכו והחום עולה, וכואב, וכל הגועל נפש חוזר אני שומע ממנה משפטים ומונולוגים חסרי אמונה ותקווה. ובלילה כשנדמה לה שנרדמתי אני שומע אנחות... דוקא עכשיו אחרי שנגמרו הקשיים, אחרי שכל הזמן דאגה להרגיע, לחזק אותנו, והכל בחיוך ובקלילות, דווקא עכשיו כשאני מתכנן לכבודה מסיבת הודיה ואני מזכיר לה שזהו נגמרו הטיפולים הקשים, פתאום היא מתעסקת בקשיים שעלו, בכך שהיה ארוך וקשה מהצפוי, בעתיד הלא ידוע, ובשחור, לא ממש יודע מה לחשוב, מה קורה? מה לעשות? האם לעשות? ומתי זה יעבור? מחר סוף-סוף הביתה, דיברתי עם כמה חברים ובני משפחה (לא הרבה), שיבואו אח"כ בערב. בלונים עוגה
(כמובן על טהרת הטבעונות, בשבילה), לא ה- מסיבה הגדולה סתם התכנסות קטנה לציין את סוף הטיפולים ושמעכשיו יהיה קל יותר. כבר לא בטוח שכדאי ? מצד אחד נראה שעדיין לא נקלט אצלה שנגמר ואפשר לנשום לרווחה, כך שהפתעה קטנה תעשה לה טוב, מצד שני,...... לא יודע תמיד יש צד שני, לא בטוח מה? (וחוץ מזה? נולד לי (עוד) אחין ושמו אריאל דוד: אח ראשון
לשירה, יונית, חגית ואוריה. אתמול ראיתי אותו למס' דקות ספורות, הבחורצ'יק יודע לצרוח
). מצטער על הכבדות אבל לא תמיד הכל קל ואופטימי
זה אמור להיות מאורע משמח, שלב אחד גדול וקשה עברנו. הטיפול האחרון
