סוף הסיפור...

[bali]

סוף הסיפור... ../images/Emo16.gif

חברים יקרים שלי, ביום שישי ה-14 ביוני בשעה 20:00 אבא שלי היקר והאהוב הלך לעולמו. הכל קרה כל כך מהר, כל כך בפתאומיות... מסתבר שמצבו היה קשה יותר ממה שמישהו יכל לתאר... את כל הפרטים קשה לי לכתוב עכשיו, אבל אסכם ואומר שביום שישי בבוקר האונקולוג של אבא שלי קרא לאשתו של אבא ואמר לה שכדאי להקדים את החתונה של אחי, שהיה אמור להתחתן היום, יום רביעי, בשעה 19:30 בערב, מכיוון שהוא אינו בטוח שאבא יחזיק מעמד עד אז. ארגנו את כל המשפחה ועשינו "שבת חתן" עם אבא. זאת היתה בעצם מסיבת פרידה ממנו, וארבע שעות אחר כך הוא לקח את נשימתו האחרונה... כולנו, המשפחה הקרובה, ישבנו איתו עד הרגע האחרון, זכינו לומר לו מילות פרידה וגם הוא לנו... הוא מת מוקף באהבה, ועם כמה שפחות סבל... אנחנו עדיין באמצע השבעה, ולא יכלתי לשאת את הכאב הזה יותר בתוכי. השבעה תסתיים ביום שישי עם כניסת השבת, וביום ראשון עולים שוב לקבר... והחיים יתחילו מחדש, רק הפעם בלי אבא. ענבל.

 

[MemphisRaines]

../images/Emo16.gif

באלי יקרה כואב את כאבך מבין לליבך ורצה לומר לך כמה דברים אכן זה קשה לאבד אב או כלא דם קרוב בכלל אביך זכה לאהבה ענקית ברגעיו האחרונים וכך גם אתם ממנו ולאהבה אין לא מחיר ולא זמן אביך אהב אתכם ואתם אהבתם אותו זכיתם להיות משפחה מאוחדת ברגעיו האחרונים וגם זו היא זכות זכרון אביך ילווה אתכם לעולמי עד זיכרו אותו באהבתו ובנתינה זיכרו את הערכים להם זכיתם ממנו והמשיכו להיות משפחה מאוחדת ולשמה ( למרות החוסר ) ליבי

עימכם

שרון

 

[bali]

תודה שרון...

האהבה היא אכן הדבר שמחזיק אותי...

ענבל.

 

[MemphisRaines]

../images/Emo24.gif

ענ-באלי יקרה האהבה האהבה האהבה יש בה כל כך הרבה והיא כל כך מעט היא קטנה והאור שלה ענק היא בסה"כ מילה שמכילה בתוכה עולם מלא היא פצע קטן שפותח אותנו לדברים גדולים באהבה

שרון

 

[ציפורלילה]

באלי יקרה

זכות גדולה נפלה בחלקו של אביך להיות שייך למשפחה נפלאה כמו שלך ואב לבת כמוך. אמנם הוא נפטר אך אני מאמינה שאדם לא מת כל עוד הוא חי בליבות האוהבים אותו. אני חושבת שעצם העובדה שמותו לא היה כרוך בסבל רב היא כבר נחמה מסויימת. אני מאחלת לך שהחיים ישובו למסלולם בקרוב, למרות שברור שהחוסר של האב והבעל והאח בחייכם יורגש עוד זמן רב. אך, למרות ה"קלישאיות" - זמן מרפא. מאחלת לך ולמשפחתך למצוא את החוזק לעמוד בשעה זו. גלי

 

[bali]

תודה רבה ... אין לי מילים

 

[מלמלה]

יקרה

אני לא ממש יודעת לכתוב רק כוח וחוזק להמשיך לחיות את החיים עם הזכרון המתוק של אהבה בה היה מוקף אביך בסוף דרכו מי ייתן ולא תדעו עוד צער

 

[bali]

../images/Emo51.gif תודה רבה

 

[פורפורית]

עצוב ,שלא תדעי יותר צער../images/Emo24.gif

 

[noanoa1]

לענבל

זה מאוד קשה להמשיך הלאה בלי אבא, בעצם זה נכון שכתבת החיים יתחילו מחדש....ההרגשה הזאת כאילו הכל עצר...מה שהיה עד עכשיו הוא כל כך שונה ממה שיבוא, אך החיים חוזרים למסלולם, ואני לא אגיד לך "שהזמן עושה את שלו" כי... התנחמי בטוב שהיה עד כה, בזכרונות, באהבה הגדולה שהענקתם אחד לשני, ואני בטוחה שהוא ימשיך איתך. אבי שנפטר בדיוק באותה שעה לפני מס´ שנים, מלווה אותי יום יום, שעה שעה, הוא "ליווה" אותי לחופה, והוא איתו באוטו כשאני לבד, והוא בלב שלי כל הזמן. "זכיתם" להיפרד ממנו במין מסיבה, אני בטוחה שזה היה כה חשוב לו, וגם לכם. המשיכו לחזק אחד את השני, נשמע לי שאתם משפחה מקסימה ומלוכדת. אני פה בשבילך ואשמח אם אוכל לעזור במשהו... נועה

 

[bali]

תודה רבה נועה...

אני באמת מרגישה את אבא איתי בכל רגע... והיה לנו רגע מדהים, לי ולאבא... ביום רביעי בערב, אחרי ויכוח על משהו שקשור לרב ולהספד שלו בלוויה, היתה לי תחושה חזקה שאבא איתנו בחדר, צועק בקולי קולות "על הזין של מזרחי", אמרה נפוצה ביותר אצלו כשמשהו עיצבן אותו... פתאום הרגשתי שהוא אומר את זה, ולא יאומן איך ברגע אחד, גם אני, גם האחים שלי וגם אשתו של אבא צעקנו בקולי קולות, ביחד עם אבא, את האמרה הזו. כל המנחמים הסתכלו עלינו כאילו אנחנו מטורפים, ורק אנחנו צחקנו צחוק מבוהל... ואבא....הוא היה איתנו, וצחק איתנו. אני בטוחה שנתגבר על זה, ושאבא תמיד יהיה איתי ועם כולנו... אבל הכאב עצום... והחלל שהוא השאיר אחריו כל כך גדול... תודה על החיזוקים, אני זקוקה להם מאד.

 

[noanoa1]

לענבל

הי, מה שלומך? אהבתי את הסיפור, זה יקרה עוד הרבה, אנחנו כל הזמן מתבדחים, כשהכלבה נסגרת באמבטיה - אנחנו אומרים שאבא שלי סגר אותה שם (הוא לא אהב אותה במיוחד), אני בטוחה שהוא צחק איתכם... השבעה הסתיימה, אנשים שהקיפו אתכם כל השבוע ולא נתנו לכם להיות רגע לבד ממשיכים בחיהם והחלל הגדול שאת מדברת עליו מורגש יותר... איך הרגשת בבית הקברות? אני מקווה שתחזרי במהרה לשגרה- לימודים? עבודה? בילויים ומפגשים עם חברים....החיים צריכים להמשיך. תעדכני אותי מה איתך

נועה

 

[bali]

היי נועה

בבית הקברות היה מאד מאד קשה... פתאום היינו שם, רק המשפחה הקרובה, וכל כך היה קשה להאמין שאבא נמצא מתחת לערימת העפר... פתאום שמנו לב שהקבר של אבא נמצא מתחת לעץ. כל כך סימבולי- הוא כל כך אהב את הטבע, והמקום שהוא הכי הכי אהב לישון בו היה בחצר של סבא וסבתא שגרים במושב, מתחת לעץ האזדרכת הענקי... והנה, גם עכשיו הוא ישן מתחת לעץ. השקט בבית מחניק ממש. כמה קשה היה לאכול ארוחת יום שישי כשהמקום שלו בשולחן פנוי... כשהוא לא משתלט על השיחה בקול רם ונישא... אני החלטתי לחזור לשגרה הכי מהר שאפשר. היום קמנו מהשבעה ומחר בבוקר אני חוזרת לעבודה. אני חייבת לעשות את זה. הלימודים לצערי מסתיימים השבוע, ולא תהיה לי התעסוקה המבורכת הזו, אבל אני אמצא דברים שיעניינו אותי ויעסיקו אותי קצת בקיץ. תודה על התמיכה...

ענבל.

 

[Music Man]

ילדה

זה כאב גדול ואת נראת לי אחת חזקה תשארי כזאת וכולי תקווה שתדעי רק טוב בחיים שלך כי זה מגיע לך אוהב

ומחבק

אלרו.

 

[bali]

תודה ../images/Emo7.gif

אין לי מילים... רק דמעות.

 

[שמש25]

סוף הסיפור

אני יכולה לתאר כמה קשה לך אמא שלי נפטרה לפני שנה וחצי היה לה סרטן במעי הגס מה שאני יכולה לומר לך תהיי חזקה עם כל הקושי והכאב מה שחשוב שאמרת שאבא שלך מת מוקף באהבה ובלי הרבה סבל אני יודעת כמה כאבך עמוק קשה וטרי אני גם היום לאחר שנה וחצי עדיין קשה לי הייתי נורא קשורה לאמא שלי היא היתה הכוח שבי אני לא מפסיקה לחשוב עליה אפילו ליום אחד היא תמיד תהיה שם בליבי חרוטה לנצח תהיי חזקה אשמח עם תכתבי לי ועם תצטרכי אוזן קשבת תדעי שאני כאן בשבילך.

 

[MemphisRaines]

היי שמש ../images/Emo42.gif

עצוב לי לקרוא שאיבדת את אימך

ועם זאת אני רואה שאת יודעת להעריך עד כמה היא היתה נהדרת ומודעת לכוחות שנתנה לך שרון

אני שמח לראות שלמרות הכאב את יודעת שיש בך טוב לב ושאת יכולה לתת כתף ולתמוך במי שזקוק לתמיכה כרגע

 

[bali]

תודה רבה קרן.

לא שמתי לב וכבר עברו שבועיים ויום... בעוד שבועיים השלושים, וצריך לחשוב מה לעשות ואיך, ובכל פעם שאני רק מנסה לחשוב על זה, הדמעות חונקות אותי... אני רק מנסה לצוף מעל המים, לחזור לשגרה כמה שניתן (למרות שזו שגרה שונה לגמרי ממה שהיתה קודם) ולזכור את אבא שלי במיטבו ובמיטבנו. שוב תודה על התמיכה-

 

[שמש25]

../images/Emo42.gif

ענבל שואלת לשלומך לא כל כך קל לחזור לשיגרה אבל עם כל הקושי והכאב חייבים להמשיך הלאה אם תצתרכי אוזן קשבת אני כאן בשבילך.