סוף השבוע בקיבוץ צובה, פרק 1../images/Emo42.gif
הבטחתי חוייות- והנה הן מגיעות, ואני כמובן גם מצפה לתגובות! הכל התחיל ביום חמישי לקראת הצהריים- ארזתי תיק והייתי לגמרי מוכנה. לשמחתי גם אימא לא הייתה בבית אז נמנעה ממני סצינת החיבוקים הנאומים וההשבעות (להתקשר, להתמרח, לשתות הרבה, להפעיל את הראש ולא לעזור בכלום עם הילדים). כשהגעתי לביתו של אבא גיליתי ששכחתי את הטלפון הסלולרי, וחזרתי הבייתה לקחת אותו ואז כבר לא התחמקתי מהסצינה המרגשת (בלאאה). הערב ירד על תל אביב, וסרט הוקרן על מסך חוצות בשכונה. הלכתי עם אחי ואחותי לסרט "היפיפיה והיחפן" היה חם, לח ומעיק, אבל, עברנו גם את זה. לקראת הסרט, שקדנו כמובן כל אחר הצהריים על הכנת הכיבוד- עוגיות שוקולד (כי את זה שושה אוהבת) עוגיות קינמון וגי´נג´ר (כי זה מה שלונצ´י אוהב) עוגיות שוקולד צ´יפס (כי את זה כולנו אוהבים)צעידה הלוך חזור לסופר השכונתי- כי שכחנו, מנטוס, מסטיק, קמח, שוקו, תה קר, צ´יפסים, פופקורן וקינמון. כמובן שחזרנו הבייתה עם יותר מחצי מכמות ה"כיבוד". אבל לא נורא, נשאר לנו הרבה אוכל לנסיעה הארוכה (שעה ועשר דקות) בבוקר שלמחרת. איפה שהוא בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר, חזרתי הבייתה אחרי לילה עם חברים (דבר שאימא שלי בחיים לא הייתה מאשרת ואבא שלי שמח שאני "מתחברת"). למחרת בחמש וחצי בבוקר הקטנצ´יק התחיל לבכות ואני מתוך חושים אמהיים מולדים זינקתי. הרונדלים מסביב לחדר התחילו. בשבע בערך שושה התעוררה והלכה להעיר גם את ההורים שהחליפו אותי ברונדלים, אני חזרתי לשינה קצרצרה. התעוררתי שבשמונה וחצי התקלחתי התלבשתי, גמעתי כוס קפה, והתחלתי לעזור לדלי עם הילדים והאריזות. בשתיים עשרה אבא שלי חזר הבייתה, והתחלנו להוריד הכל לאוטו. יצאנו לדרכנו בשעה שלוש. אחרי רבע שעה נסיעה התברר לנו שדקיקי קודח מחום, ובתנועות אקרובטיות שלא היו מביישות את אלופת העולם בהתעמלות אומנותית, הצלחתי למצוא את הבקבוק שלו ולהכניס פנימה חמש מ"ל של תרופת הפלא "אקמולי". הילד נרדם מיד. אחריו נרדמו ברצף שושה, לונצ´י ואני. התעוררתי איפה שהוא בסיבובים לירושלים, לקול צילצולו ה"מקסים" של הסלולרי שלי, ומי זה היה אם לא אימא?. אחרי הדיווח למפקשה הראשית- חזרתי לישון לעוד עשר דקות... המשך בפרק הבא...
הבטחתי חוייות- והנה הן מגיעות, ואני כמובן גם מצפה לתגובות! הכל התחיל ביום חמישי לקראת הצהריים- ארזתי תיק והייתי לגמרי מוכנה. לשמחתי גם אימא לא הייתה בבית אז נמנעה ממני סצינת החיבוקים הנאומים וההשבעות (להתקשר, להתמרח, לשתות הרבה, להפעיל את הראש ולא לעזור בכלום עם הילדים). כשהגעתי לביתו של אבא גיליתי ששכחתי את הטלפון הסלולרי, וחזרתי הבייתה לקחת אותו ואז כבר לא התחמקתי מהסצינה המרגשת (בלאאה). הערב ירד על תל אביב, וסרט הוקרן על מסך חוצות בשכונה. הלכתי עם אחי ואחותי לסרט "היפיפיה והיחפן" היה חם, לח ומעיק, אבל, עברנו גם את זה. לקראת הסרט, שקדנו כמובן כל אחר הצהריים על הכנת הכיבוד- עוגיות שוקולד (כי את זה שושה אוהבת) עוגיות קינמון וגי´נג´ר (כי זה מה שלונצ´י אוהב) עוגיות שוקולד צ´יפס (כי את זה כולנו אוהבים)צעידה הלוך חזור לסופר השכונתי- כי שכחנו, מנטוס, מסטיק, קמח, שוקו, תה קר, צ´יפסים, פופקורן וקינמון. כמובן שחזרנו הבייתה עם יותר מחצי מכמות ה"כיבוד". אבל לא נורא, נשאר לנו הרבה אוכל לנסיעה הארוכה (שעה ועשר דקות) בבוקר שלמחרת. איפה שהוא בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר, חזרתי הבייתה אחרי לילה עם חברים (דבר שאימא שלי בחיים לא הייתה מאשרת ואבא שלי שמח שאני "מתחברת"). למחרת בחמש וחצי בבוקר הקטנצ´יק התחיל לבכות ואני מתוך חושים אמהיים מולדים זינקתי. הרונדלים מסביב לחדר התחילו. בשבע בערך שושה התעוררה והלכה להעיר גם את ההורים שהחליפו אותי ברונדלים, אני חזרתי לשינה קצרצרה. התעוררתי שבשמונה וחצי התקלחתי התלבשתי, גמעתי כוס קפה, והתחלתי לעזור לדלי עם הילדים והאריזות. בשתיים עשרה אבא שלי חזר הבייתה, והתחלנו להוריד הכל לאוטו. יצאנו לדרכנו בשעה שלוש. אחרי רבע שעה נסיעה התברר לנו שדקיקי קודח מחום, ובתנועות אקרובטיות שלא היו מביישות את אלופת העולם בהתעמלות אומנותית, הצלחתי למצוא את הבקבוק שלו ולהכניס פנימה חמש מ"ל של תרופת הפלא "אקמולי". הילד נרדם מיד. אחריו נרדמו ברצף שושה, לונצ´י ואני. התעוררתי איפה שהוא בסיבובים לירושלים, לקול צילצולו ה"מקסים" של הסלולרי שלי, ומי זה היה אם לא אימא?. אחרי הדיווח למפקשה הראשית- חזרתי לישון לעוד עשר דקות... המשך בפרק הבא...