אמנם השבוע התחיל
אבל נתאר בקצרה את שעבר עלי, בדרך כלל המקום שאני חיה בו אפשר לתאר אותו ככלום לא יהיה כי אין פה כלום אבל,
עשיתי מעשה ששנים חלמתי לעשות וזה טבילה במים הקרים פה. יש מן מקום שאנשים הולכים לשחות בו וזה נחשב קול אבל קול תרתי משמע, היות ולא טיילתי לא במזרח ולא בדרון אמריקה לא עשיתי בנג'י בניו זלנד ולא אכלתי מהרצפה ברחוב בהודו ואפילו לא השתזפתי בשום אי בתאילנד מה לעשות זה מעולם לא ענין אותי מקומות רחוקים ,החלטתי כן לעשות את הטבילה זה די נפוץ בעיקר בפינלנד וברוסיה עכשו זה הגיע גם הנה, הולכים לחוף שבקיץ הומה מנופשים עכשו בזמן הזה של השנה אפילו שחפים אין ,הגענו כמה אנשים למקום מסוים בחוף המערבי של הים הצפוני ונכנסנו למים לדקותיים וזה היה האירוע הכי מרגש שעברתי בחיי, הם נכנסו למים עירומים לגמרי אני מעולם לא התימרתי להיות ויקינגית בדם ולכן נכנסתי עם בגד ים..,
אחרי זה נסעתי למוזאון בעיר כעשרים קילומטר מהמקום ושם היתה תערוכה עם ציורים של מונק הצייר הנורבגי הנודע ,המוזיאון הוא על שם צייר דני מאד ידוע בשם יורן (Asger Jorn) והציגו מול כל תמונה של מונק תמונה של אותו יורן וכמה הוא הושפע ממנו , זה היה מרהיב ביופיו ,
אתמול צפיתי בסרט מנצסטר-על -הים והתאכזבתי מאד , שמעתי על זה ביקורות מהללות אבל מה שאני ראיתי זה סרט חסר קוהורנטיות , סיפור מבולבל ארוך מדי , אם דרמה היא טובה אפשר להביט בה עד הסוף אבל פה הדמויות מרושלות, בשתי מילים ,הסיפור הוא על שני אחים למשפחת צ'נדלר האח הבכור למשפחה נפטר בפתאומיות, הופך לי, האח הצעיר, לאפוטרופוס של פטריק - בנו היתום של ג'ו. האחריות החדשה מאלצת את לי להתמודד מחדש עם עברו הטראגי .יש ניסיון להציג סרט בסגנון סקנדינבי אפל וחסר תקווה והוא אף מסתיים ככזה אבל אם באמת רוצים להרים סרט בסגנון סקנדינבי צריך להבין איך השיטה הזו עובדת , איך בונים סיפור, איך מצלמים אותו בשוטים אפלים ואני לא אתחיל בכלל לתאר את המשחק שהיה מתחת לכל ביקורת למעט הנער הצעיר פטריק שהראה ניצוצות של כישרון עתידי כל היתר חבלז.
אז...
