סוף זה התחלה של משהו אחר
כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה לאחרונה. הייתי בכל כך הרבה מסיבות בשלושת השבועות האחרונים, שמדהים שלא נמאס לי. כל דבר שנושא את המילה "סיום" או "פרידה"- פתאום אני קשורה אליו. טקס סיום בבית הספר, מסיבת פרידה מהמד"נית בהפוך על הפוך (איפה שאני מתנדבת), מסיבת סיום של השכבה, מסיבת פרידה שלי ושל עוד מתנדבת מהמרכז בו התנדבנו וזה ממשיך וממשיך ולא נגמר. וזה די שונה מכל מסיבות הפרידה שהיו עד עכשיו. אני לא ניגשת למועדי ב´ במתמטיקה ובאנגלית, אז אני יודעת שיש אנשים מבית הספר שבאמת לא אראה שוב (עד לכנס המחזורים הענק של מקווה ישראל. ככה זה כל פעם שיש מספר עגול ביום ההולדת שלו), ולפחות בשלושת החודשים הבאים, אני אחזור רק בסופי שבוע, ולא אוכל לבקר בכל המקומות שפתוחים במהלך השבוע, כך שגם אנשים משם לא אראה הרבה זמן. בניגוד למעבר מהיסודי לחטיבה או דבר מה דומה, כאן, החיים שלי באמת הולכים להשתנות, באופן קיצוני. זה בבת אחת מפחיד, מרגש, בלתי נתפס ובעיקר מפחיד. ומה איתכם?
כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה לאחרונה. הייתי בכל כך הרבה מסיבות בשלושת השבועות האחרונים, שמדהים שלא נמאס לי. כל דבר שנושא את המילה "סיום" או "פרידה"- פתאום אני קשורה אליו. טקס סיום בבית הספר, מסיבת פרידה מהמד"נית בהפוך על הפוך (איפה שאני מתנדבת), מסיבת סיום של השכבה, מסיבת פרידה שלי ושל עוד מתנדבת מהמרכז בו התנדבנו וזה ממשיך וממשיך ולא נגמר. וזה די שונה מכל מסיבות הפרידה שהיו עד עכשיו. אני לא ניגשת למועדי ב´ במתמטיקה ובאנגלית, אז אני יודעת שיש אנשים מבית הספר שבאמת לא אראה שוב (עד לכנס המחזורים הענק של מקווה ישראל. ככה זה כל פעם שיש מספר עגול ביום ההולדת שלו), ולפחות בשלושת החודשים הבאים, אני אחזור רק בסופי שבוע, ולא אוכל לבקר בכל המקומות שפתוחים במהלך השבוע, כך שגם אנשים משם לא אראה הרבה זמן. בניגוד למעבר מהיסודי לחטיבה או דבר מה דומה, כאן, החיים שלי באמת הולכים להשתנות, באופן קיצוני. זה בבת אחת מפחיד, מרגש, בלתי נתפס ובעיקר מפחיד. ומה איתכם?