סוף כל סוף יש לי גם מדריכה וגם עו"ס
אחרי הפסקה בליווי כי הם התחלפו.יש לי שוב את הליווי המלא. עם העו"ס אני מטפל בפוסט טראומה(CBT) וחרדה( ניהול חרדה).
ועם המדריכה אני אראה סרט במחשב (יש לי בעיה לראות סרטים)
ויעבור על השירים בבילוג שלי ( מחשבות 100) כדי שלא אכתוב שטויות.
ואדבר הרבה כי אם אני לא מדבר הזמזום באוזניים ( טנטון) גובר אני מקשיב לו וממתנתק מהסביבה. הזמזום אצלי הוא מדומה- ואולי אבריא ממנו בטיפול הפסיכולוגי.
אז אני אופטימי אבל יודע שקצב ההתקדמות איטי מאוד אצלי.
בדרך כלל אין נסיגות אבל הקצב איטי.
אני סובל מחרדה עקב הפוסט טרואומה- וצריך להעיז לעשות דברים.
ואז החרדה יורדת בהדרגה. אני למשל פוחד מנסיעה לא מוכרת ומנסיעה בלילה באוטובוס- אלא אם אני שותה קפה- כי קפה מרגיע אותי ( יש רבים שהוא דווקא גורם להם לחרדה).
ההישג הכי גדול שלי בטיפול בפוסט טרואומה הוא שאני חושב שוב
אחרי הפסקה של כמה שנים-אחרי כמה חודשים של טיפול החשיבה התחדשה- ואני לא סובל יותר מהפסקות חשיבה.
אבל אני סובל עדין מקצת פלשבקים ( היו הרבה) וחרדה
אחרי הפסקה בליווי כי הם התחלפו.יש לי שוב את הליווי המלא. עם העו"ס אני מטפל בפוסט טראומה(CBT) וחרדה( ניהול חרדה).
ועם המדריכה אני אראה סרט במחשב (יש לי בעיה לראות סרטים)
ויעבור על השירים בבילוג שלי ( מחשבות 100) כדי שלא אכתוב שטויות.
ואדבר הרבה כי אם אני לא מדבר הזמזום באוזניים ( טנטון) גובר אני מקשיב לו וממתנתק מהסביבה. הזמזום אצלי הוא מדומה- ואולי אבריא ממנו בטיפול הפסיכולוגי.
אז אני אופטימי אבל יודע שקצב ההתקדמות איטי מאוד אצלי.
בדרך כלל אין נסיגות אבל הקצב איטי.
אני סובל מחרדה עקב הפוסט טרואומה- וצריך להעיז לעשות דברים.
ואז החרדה יורדת בהדרגה. אני למשל פוחד מנסיעה לא מוכרת ומנסיעה בלילה באוטובוס- אלא אם אני שותה קפה- כי קפה מרגיע אותי ( יש רבים שהוא דווקא גורם להם לחרדה).
ההישג הכי גדול שלי בטיפול בפוסט טרואומה הוא שאני חושב שוב
אחרי הפסקה של כמה שנים-אחרי כמה חודשים של טיפול החשיבה התחדשה- ואני לא סובל יותר מהפסקות חשיבה.
אבל אני סובל עדין מקצת פלשבקים ( היו הרבה) וחרדה
