סוף סוף-הסוף...

naar0

New member
סוף סוף-הסוף...

זהו. השנה וחצי שלי כמדריכה הגיעה לסיומה! אני על התפר שבין סיום העבודה כמדריכה לבין חיפוש עבודה כעו"ס. השנה היתה כל כך גדושה, מלאת חויות והמון למידה עצמית, וקשה לי. קשה להתבגר... להתחיל לעבוד בתפקיד "מקצועי", לעבור לצד השני של המתרס (ומן בסתם שאני ממשיכה בתחום הפנימיות/ילדים בסיכון), קשה להיפרד מהילדים שחדרו לתוך מעמקי הנשמה, קשה לסיים 3 שנים של לימודים ולהיות פתאום "חופשיה" לקבל החלטות לגבי המשך בדרך. לקראת הפרידה, אנשי הצוות שעוזבים, ערכנו פגישות אישיות עם כל ילד, מעין פגישת סיכום-סיום של השנה. היה סוחט רגשית. כמה ילדים הביעו כל כך הרבה כעס ועצב והיה לי לא קל להכיל אותם ואת עצמי בסיטואציה. אמרתי להם (וגם לעצמי...) שיש דברים משמחים ועצובים בפרידה. עצובים: כי נפרדים, ולא נבלה יחד כמו השנה. שמחים: כי היתה לנו אפשרות להכיר האחד את השני, לגדול יחד, ללמוד יחד ולבלות זמן משותף. וזהו, השבוע האחרון החל. חברים, (לעט, לחויות) אני מאחלת לכל אחד ואחת כל כך הרבה הצלחה, סיפוק ורגעים קסומים של נוסטלגיה. שתעשו החלטות נבונות, שתרגישו טוב עם הבחירות שתעשו, שתהיה שנה טובה, מוצלחת, שתמשיכו להפיץ אור, חום, אכפתיוות ואהבה. אני מאחלת הכל גם לעצמי...
 
למעלה