רחל של ענבל
New member
סוף סוף חוזרים לשגרה
ענבל חזרה לגן אתמול לאחר שלא היתה שם מיום שני שעבר בגלל מחלה שהתישה אותי ואותה גם יחד (וגם אני הייתי חולה). אותי זה התיש בעיקר נפשית. סוף סוף! היה לה כל כך כיף! הגננת דיווחה שהיא אכלה יפה (כל השבוע בקושי הסכימה למשהו אחר מבקבוקים), היתה עם מצב רוח טוב וגם עשו צבעי ידיים בפעם הראשונה! היא הבטיחה לי את היצירה שלה לאחר שתתייבש. היא אמרה שחלק מהילדים נגעלים מהמגע, אבל ענבלי מאד נהנתה ובכלל לא נרתעה מלהכניס את הידיים לצבעים. חבל שלא ראיתי את זה! בערב שיחקנו והיא זחלה חופשי מה שדי חדש אצלה. אבל כמו שהאחות בטיפת חלב אומרת (בפירגון): היא עושה הכל יותר מאוחר אבל טוב, כלומר הילדה פרפקציוניסטית - עד שלא יוצא לה טוב היא לא עושה. וכשהתבוננתי בזחילה שלה הבנתי עד כמה היא צודקת. חודשים היא מתמזמזת עם זה, ורק עכשיו, שתפסה את הטכניקה כמו שצריך, היא מיישמת. עכשיו היא נאבקת עם העמידה, לפעמים מצליחה להקים את עצמה לעמידה עם תמיכה מאד קטנה ממני, אבל עדיין לא ממש לבד. לא נורא, אני סבלנית כי אני יודעת שזה יגיע. אנחנו אוטוטו בני 11 חודשים ואני יודעת שההליכה שלה תגיע מאוחר יחסית לילדים אחרים, אבל לא איכפת לי, כי היא תעשה את זה בזמן שמתאים לה. אני לא יכולה לתאר עד כמה עושה לי טוב שענבל סוף סוף בריאה
וחזרה לשגרה. לראות ילדה בוכה וחסרת אונים כל השבוע הזה פשוט גמר אותי. רחל
ענבל חזרה לגן אתמול לאחר שלא היתה שם מיום שני שעבר בגלל מחלה שהתישה אותי ואותה גם יחד (וגם אני הייתי חולה). אותי זה התיש בעיקר נפשית. סוף סוף! היה לה כל כך כיף! הגננת דיווחה שהיא אכלה יפה (כל השבוע בקושי הסכימה למשהו אחר מבקבוקים), היתה עם מצב רוח טוב וגם עשו צבעי ידיים בפעם הראשונה! היא הבטיחה לי את היצירה שלה לאחר שתתייבש. היא אמרה שחלק מהילדים נגעלים מהמגע, אבל ענבלי מאד נהנתה ובכלל לא נרתעה מלהכניס את הידיים לצבעים. חבל שלא ראיתי את זה! בערב שיחקנו והיא זחלה חופשי מה שדי חדש אצלה. אבל כמו שהאחות בטיפת חלב אומרת (בפירגון): היא עושה הכל יותר מאוחר אבל טוב, כלומר הילדה פרפקציוניסטית - עד שלא יוצא לה טוב היא לא עושה. וכשהתבוננתי בזחילה שלה הבנתי עד כמה היא צודקת. חודשים היא מתמזמזת עם זה, ורק עכשיו, שתפסה את הטכניקה כמו שצריך, היא מיישמת. עכשיו היא נאבקת עם העמידה, לפעמים מצליחה להקים את עצמה לעמידה עם תמיכה מאד קטנה ממני, אבל עדיין לא ממש לבד. לא נורא, אני סבלנית כי אני יודעת שזה יגיע. אנחנו אוטוטו בני 11 חודשים ואני יודעת שההליכה שלה תגיע מאוחר יחסית לילדים אחרים, אבל לא איכפת לי, כי היא תעשה את זה בזמן שמתאים לה. אני לא יכולה לתאר עד כמה עושה לי טוב שענבל סוף סוף בריאה
