על חזרה בשאלה וזכות השיבה...
הביטוי "יוצאים בשאלה" הוטבע בעצם על דרך ההלצה, כהיפוך ל"חוזרים בתשובה". אלא שהתשובה אינה תשובה והשאלה אינה שאלה. בעצם מדובר פה על שיבה, כמו "ושבת עד יהוה אלוהיך" וכמו "כי עזבתם מקור מים חיים ללכת אחר בארות בארות נשברים". התהליך מתואר לא במושגים אינטלקטואליים של שאלות ותשובות (זה לא שו"ת), אלא במונחים חווייתיים יותר של קירבה אינטימית או ריחוק, ובעצם תואם מאד לתחושת הניכור והאובדן של העוזבים, גם אם הם שלמים עם כך מבחינה אינטלקטואלית. באשר לתהליך האינטלקטואלי, לא תמיד מדובר בשאלה, לפעמים דווקא בהארה גדולה (כמו במקרה שלי), ואז אפשר אולי לזנוח את הביטוי בעל הקונוטציה השלילית במקצת של "יוצאים בשאלה" או "עוזבים" ולדבר פשוט על "מתפכחים" או סתם "מתחלנים". מה דעתכם?