סוף סוף פורום חשוב מאין כמוהו ברכות!

[מ א1]

סוף סוף פורום חשוב מאין כמוהו ברכות!

כל-כך הרבה זמן חיפשתי מקום להתייעץ ולפנות אליו בעניין הסיעוד... אני שמחה שהפורום נפתח!!
חמותי בת 85, אלמנה גרה לבד, עצמאית ומתעקשת לשמור על מצב זה. בגלל בעיות לב (מושתלת קוצב לב) ואורטופדיה היא נזקקת לעזרה ויש לה 19 שעות מב"ל. עד לפני חצי שנה היתה לה מטפלת (ישראלית) מב"ל לכמה שעות ביום היא אהבה אותה והן הסתדרו נהדר (למרות שבהתחלה היה קשה...) לפני חצי שנה היה לה אירוע מוחי (כנראה לא הראשון) היא אושפזה אבל התאוששה וחזרה הביתה מאז לא הסכמנו שהיא תשאר לבדה והוחלט לבקש היתר לעו"ז שתהיה איתה בבית. היתר ההעסקה התקבל ואז התחיל מחול השדים בחיפוש אחר עו"ז - פניתי לכמה חברות סיעוד ומיד הוסבר לי שמאוד קשה למצוא עו"ז - חמותי לא דוברת אנגלית וחוץ מעברית היא דוברת ערבית-מרוקאית וזה מקשה מאוד על התקשורת עם העו"ז. בסופו של דבר נמצאה עו"ז פיליפינית שהסכימה לקבל את העבודה בחב' הסיעוד מאוד הלחיצו אותי לחתום מהר "שהיא לא תברח לך" וכך מצאתי את עצמי בלחץ עצום לחתום איתם בלי לקרוא ממש את "האותיות הקטנות". לצערי הרב, חמותי והפיליפינית לא הסתדרו , חמותי כנראה עצמאית מדי... וערב אחד, אחרי חודש הפיליפינית התקשרה "שלום, אני הולכת, לא רוצה להיות פה יותר" והלכה! חב' הסיעוד השתדלה למצוא עו"ז אחרת וכבר בשלב מוקדם זה נראה שקשה להם, הציעו לי לחפש בעצמי, ללכת לתלות פתקי "דרושה עובדת" בכנסיית סיינט אנתוני ביפו (הכנסייה של הפיליפינים) ותביאי אותה להרשם אצלנו... ועוד "הברקות" כששאלתי למה אני צריכה אתכם? הרי שילמתי "דמי השמה" 2000 ש"ח כדי שתמצאו לי עובדת אמרו לי "אנחנו משתדלים" וגם קיבלתי טלפונים מהם שביקשו ממני "ליישר" את חמותי שתתנהג יפה לעו"ז... בסופו של דבר שכנעו אותנו לקבל עו"ז מהודו בטענה שהיא דוברת ערבית כי הייתה 7 שנים בכווית. הסתבר שהערבית שלה מצטמצמת ל"כן" "לא" ואולי "להתראות" בכל זאת היא נשארה כשכל חודש חמותי מטפסת על הקירות כי בלי תקשורת מינימלית זה מאוד קשה. בסוף הגיע הפיצוץ והיא אמרה לעו"ז ללכת... חב' הסיעוד היו כל הזמן בתמונה אבל "אנחנו מחפשים לך מחליפה ולא מוצאים - אולי נשלח עובדת סוציאלית להערכה?" מאז שהלכה העו"ז האחרונה אנחנו בריצות מטורפות למצוא עו"ז אחרת. חב' הסיעוד שאנחנו קשורים איתה לא נותנת לנו שום פתרון והניסיון שלהם למצוא עו"ז מסתכם בטלפון פעם בשבוע "יש לנו הודית חצי שנה בארץ, העברית לא משהו והיא לא רוצה חופש שישי-שבת מתאים לכם?" כשאומרים לא כי זה לא מה שחיפשנו (לא שהם לא ידעו מראש...)אז הם "ממשיכים לחפש" ולא מוצאים. פניתי לחב' סיעוד אחרות ושם כמובן רוצים את "ליטרת הבשר" שלהם תשלמי עוד פעם "דמי השמה" בין 1500 ל 2000 ש"ח (זה אף פעם לא 1500 ש"ח...) ואולי נמצא לך! ויש גם את ההתנהלות הזו: "תבואי עכשיו אלי למשרד יושבת פה אצלי הודית/סרי לנקית/נפלית/פיליפינית/מולדובנית שמתאימה לך בול אבל את חייבת לבוא עכשיו (אמצע יום עבודה אצלי...) ולקחת אותה כי אם לא אין על מה לדבר אבוד לך..." אני מיואשת לחמותי אין עזרה ואני מרגישה שמנצלים את המשפחה כדי לסחוט עוד ועוד כסף. מה אפשר לעשות? איך אנחנו מקבלים את הכסף מב"ל ישירות אלינו ומשתחררים מחב' הסיעוד? או לחילופין איך מוצאים חב' סיעוד עם יחס הולם ועם מאגר עובדים טוב שגם מוכנים לעבוד? למה חב' הסיעוד אומרת לי להסתיר את מצבה הבריאותי של חמותי ולא להגיד שיש לה מכשירי שמיעה וקוצב לב כדי שהעו"ז לא יבהלו ויברחו? סליחה שחפרתי - אני כל-כך מיואשת מהמצב הזה וממש אובדת עצות - אנחנו מציעים לעו"ז תנאים הכי טובים: חדר נפרד עם טלוויזיה ומזגן, בית עם חצר בעיר גדולה במרכז עם תחבורה ציבורית זמינה 24/7 כולל שישי-שבת ועבודה משכורת הצעתי גם מעל למינימום ועדיין אני לא מוצאת עו"ז! תודה על תשומת הלב - סליחה על החפירה...

 

[ladybug4NLP]

אז ככה:

1. אם אתה יכול להגיע למשרד של חרת הסעד לפי דרישה - סבבה
אם לא - אל תבוא.
לך מתי שמתאים לך
ובכלל אתה לא אמור ללכת אלא שהם ישלחו אליך מישהי, מיוחד אם שילמת להם כסף.

גם אותנו ניסו לטרטר בהתחלה - ומהר מאד עלינו על זה שאלו בדרך כלל נשים בעייתיים שהיה להם קשה לסדר עבודה
(אם כי יש ביקוש גדול ומידי פעם באמת יכול להיות שתפסיד מישהי)

2. חס וחלילה לא להסתיר אתמצבה הרפואי של חמותך.
הכי גרוע זה למצא מישהו ואחרי שבוע לראות שזה לא זה.
מערער את הטחון של כולם
מכשיר שמיעה וקוצב לב זה הרע במיעוטו. אני מניחה שחמתך מתפקדת, הראש עובד, היא הולכת ושולטת על הצרכים.
הרבה עו"ז עובדים עם זקנים עם אלצהיימר ברמה זו או אחרת, נכים 100 גוף או נפש ולא שולטים על הצרכים.

כדאי ללמד את חמותך כי היא תחליט מה ומתי ייעשה והעו"ז תבצע. קשישים פוחדים לאבד עצמאות ומפחדים שהעו"ז תשתלט עליהם.
כמו כן חלקם לא מאפשרים לעובדת לעשות את עבודתה כי "היא עושה אחרת ממני", יש להם יותר מידי פנאי שלפני כן מולא על ידי מטות שונות וכוד'

גם אתם לא צריכים לשבת על הוריד של העובדת.
לתאם ציפיות, לתת הוראות בנועם ולבדוק שזה בוצע ואת היתר (כמו התקרבות 2 אנשים שגרים בכפיפה) לתת לטבע לעשות (אבל עם עין פקוחה מצדכם)

3. זה נכון שאולי קשה עם חמותך וכדאי לקחת אוה לשיחה ולבדוק מה הציפיות שלה מהעובדת.
כשמישהי כבר התרגלה אליה ואז היא יורדת מהפסים - זה אחרת מאשר על ההתחלה היא מוציאה לעובדת את הנשמה.

4. שפה וחברה זה חשוב מאד ואם אין אפשרות למלא את זה על ידי העו"ז הרי שיש מועדון לקשישים (בכל עיר גדולה יש יותר מאחד, בוקר או אחה"צ בהתאם ליכולת ולניידות של הקשיש), חברות, שכנים וכד'.
לפעמים אי אפשר את הכל ביחד וכדאי לדעת על מה אפשר לוותר.

5. אין אפשרות לקבל מבטוח לאומי את כסף ישירות

הבעיה הכי גדולה שיש יותר ביקוש מהיצע ולבסוף אין ברירה אלא להתפשר ולהתפלל.
אבל אם תמצאו ותנהלו אותה ואת עצמכם בתבונה - בסופו של דבר הכל יסתדר.

 

[lavendula]

היינו במצב דומה מאוד!

כמה שאני מכירה את המצבים שתיארת, במיוחד עם חברות ההשמה שהרגשתי באיזשהו שלב שאני עובדת בשבילן: תעזבי הכל, תבואי עכשיו לקחת את העובד וכו'. מלבד 2 חברות, אף אחת לא טרחה אפילו להגיע לבית הוריי לראות מה המצב ומה הצרכים, וניסו להלחיץ אותנו בכל דרך אפשרית.

בנוסף לעצות הטובות שקיבלת מ-ladybug, מה שעוד אני יכולה להציע זה:
1. לחפש עובדת דרך אתר ISAVTA. לפחות לא תצטרכו לשלם שוב עמלת השמה.
2. אם חב' הסיעוד מספיק הגונה, אפשר לנסות לדרוש את החלק היחסי של העמלה בחזרה, למקרה שתמצאו מישהי דרך חברה אחרת.
3. אני הייתי הולכת לכיוון של עובדת ותיקה שצריכה ש"ילבינו" אותה. מדובר בעובדים שתוקף האשרה שלהם פג/עומד להסתיים, והם צריכים שהמטופל יגיש עבורם בקשה מיוחדת לוועדת חריגים של רשות ההגירה. היתרון בהארכת אשרה כזאת הוא שהעובדת לא יכולה להבריז ולחפש משפחה אחרת כי האשרה ניתנת לה רק עבור אותה משפחה שהגישה את הבקשה עבורה. התהליך טיפה מורכב, אבל לא נוראי, ובד"כ אותם עובדים יותר חרוצים ופחות בררנים, כי אין להם ברירה - זה או זה או לעזוב את הארץ.
חברות ההשמה לא ששות להציע את האופציה הזאת כי לא כל משפחה מוכנה להיכנס לתהליך הזה, אבל שווה לשאול.

 

[חיים ויטל רבנו]

ברוכה הבאה לפורום שלנו

אני מבין ומצר על הבעיה שלך - נושא העובדים זרים הוא אכן מטבע הדברים פתח לתסכול רב.
מבין כל השורות עולה שהמכשול האמתי הוא האופי של הקשישה - וזה לא חס העברת ביקורת - בגילה ובכלל היא זכאית לגלות "חוסר גמישות" ולא להסתגל לסיטואציה הקשה הזו שנכפתה עליה.
לכאורה - אין שום סיבה שלא יהיה לכם קל מאד למצוא ולהתאים עובדת. דוברות ערבית ועברית יש במאגר לא מעט, והן בדיוק מחפשות עבודה עם אישה עצמאית פחות או יותר שגרה לבד בעיר מרכזית עם תנאים נוחים כמו שציינת. לכאורה זה "חלום רטוב" של כל עובדת והיו צריכים לעמוד אצלכם בתור. גם מה שציינה החברה כמגבלה בריאותית נשמע לי תמוה, עובדים זרים מניסיוני נרתעים ממצבים של מחלות סופניות לא עלינו כיוון שמבינים ש "לא להרבה זמן" או מקושי טיפולי וכן הלאה - אבל עוד לא שמעתי על עובדות שנרתעות מקושי שמיעה או מקוצב לב, זה מגוחך.
כל הסימנים האלו מעידים שחמותך כנראה מאד מתקשה לקבל את הרעיון של אישה זרה - בבית שלה - ומתנהגת אליהן באופן מאד קשה שמבריח אותן. ולכן גם כנראה חברת כוח האדם לא ממשיכה לנסות להתאים לכן מישהי.
אם זה המצב - העצות היחידות שניתן לתת לכם - הן:
1 - גלו גם אתם יותר גמישות - אין מה לעשות - אינני יודע מה המשאבים שלכם מבחינת זמן כמה אנשים אתם שיכולים לטפל ולעזור - אבל אם לא תקדישו לזה שבוע שבועיים של ראיונות מסיבים - הסיכוי שתהיה לכם עובדת מתאימה קלוש ביותר. זה לא שחברות כוח האדם לא מטרטרות אתכן, עובדות זרות רוצות ומוצאות עבודה מהרגע להרגע. זה המצב אם עובדת זמינה ואת קובעת איתה למחר כמעט אין מצב שהיא תחכה לך. אין טעם להשאיר את הקשישה ללא טיפול, לכעוס על כל העולם, ולא להתאמץ באופן מרוכז שבוע שבועיים למצוא.
2 - נושא הסוף שבוע - מאד משמעותי - רוב העובדות מהמאגר היום מחפשות עבודה גם בסוף שבוע כדי להגדיל הכנסה - אני מבין שלא מתאים לכם - אבל ! תתגמשו - שוב אין טעם לכעוס על העולם והמצב וה "חמדנות" לכאורה של העובדות. אתם בעצמכם, לא רק הקשישה צריכים להגמיש עמדות - ולבוא לקראת הדרישות של המציאות והעובדות.
3 - וזה העיקר - תעבדו עם הקשישה, תסבירו, תזהירו, ותבהירו שאם היא לא תגלה סבלנות ונועם, תישאר ללא טיפול, ואולי לא תהיה לכם ברירה לשים אותה בבית אבות, (שאני בטוח שהיא לא רוצה). זה לא שאני מציע חס לאיים על הקשישה, ולא שאני בטוח שניתן לשנות את האופי שלה ואת עמדתה בעניין, אני רק מצביע שהמפתח לכול זה הקליטה של העובדת אצלכם, כי אין סיבה אחרת שלא יצליח, ואם לא תתקנו את זה, לא יהיה לכם פתרון.
4 - העצה של למצוא לקשישה מעון יום בבוקר - מצוינת - זה יקל עליה חברתית, ויקטין את זמן החיכוך בינה לבין העובדת.

לסיכום - אין לכם ברירה - תתגמשו בדרישות !!! המצב קשה גם כך עם הזמינות של העובדות זרות = תעשו מאמץ מרוכז למצוא כי העובדות לא עומדות בתור להגיע אליכם מתי שבדיוק נח לכם - חפשו בכל החברות שתמצאו באינטרנט ובכלל בכל מקום אפשרי - דברו עם הקשישה וגם תמצאו לה מה לעשות שלא תתעסק כל היום בעובדת הזרה - ותקוו לטוב - דרוש הרבה סבלנות והרבה מזל.
צר לי שאין באמתחתנו פתרון קסם - מקווה שעזרנו.

 

[מ א1]

תודה על התשובות והיחס...

אתה צודק חיים, אבל מה לעשות? קשה מאוד לבוא לקשישה בדרישות לשינוי אופי - בגיל 85 כבר לא משתנים...ועוד יותר קשה לגרום לה להבין שצריך סבלנות, פשרה ואורך רוח (כמו בנישואים...) וגם המטפלת צריכה את המרחב שלה והזמן שלה. אני ממש עובדת בלמצוא עובדת זרה לחמותי, הלוואי וזה היה לוקח שבוע -שבועיים!!! זה לופ של כמה חודשים רק סביב זה. אחת הסיבות שאני עושה זאת ולא ילדיה (בעלי, אחיו ואחותו) זה כדי לנטרל עצבים והתנגדויות שהיא מעלה כשהם עוסקים בנושא. ממני "לא נעים לה" והיא מוכנה קצת יותר לקבל תכתיבים. היא הולכת בבקרים למועדון קשישים ובאופן כללי מעסיקה את עצמה עם השכנות והגינה ועוד. לא נותר לי אלא להמשיך לעבוד על הנושא עד שיהיה פתרון.