סוף שבוע בקיבוץ צובה, פרק 2 ../images/Emo42.gif
בסוף הנסיעה ה"חלומית" הגענו לקיבוץ מקסים. (המלצה חמה לכל המעונינים בסוף שבוע, או יותר, רגועים בצורה מדהימה, ויש גם פעילויות לילדים). חנינו, ומתוקף העובדה שהקטנטונים ישנים, אבא שלי הלך לעשות צ´ק אין, ואני נשארתי איתם באוטו. חמש דקות מאוחר יותר, דקיקי התחיל לצעוק, העיר את שושה ולונצ´י, ושכנע אותי לחלץ אותו מכיסא הבטיחות. אחרי רונדלים להכרת הקיבוץ (ולהרגעת העולל) הגענו לחדר, והכנסנו את דקיקי ישר ללול. אחרי התארגנות מהירה בחדר (הגדול, המרווח, המצויד ובעל נוף המקסים), צעדנו בטור עורפי לכיוון הבריכה הצופה על הרי ירושלים, השזורים בזהב של שקיעה. אחרי צלילות, קפיצות וכמה רגעים קרובים מעוד להתקף לב (לשושה יש נטייה לקפוץ לעומק מים של שלושה מטר בלי מצופים ובלי יכולת שחיה)התרווחנו לנו על הדשא (המאלכותי) להרגעות קלה. כמובן שלקטנטונים לא היתה סבלנות והם קפצו חזרה למים , מה שגרם גם לי וגם לאבא לזנק למים בריצה. חזרנו לחדר, הרצנו שרשת מקלחות, הלבשנו והושבנו מול הביביסיטר האולטימטיבי- ערוץ הילדים. ברגע שהילדים התחברו לאינפוזית השטויות, יצאנו, אני ובת דודתי, ושוטט באזור. הגענו לאולם הכניסה ומצאנו שם פסנתר. גם אני וגם היא מנגנות. התיישבנו לנו ליד הפסנתר והתחלנו לנגן- בהתחלה כל אחת בתורה, ואחר כך בדואטים, שכנראה היו מרהיבים, אם תשאלו את הקהל שהתאסף סביבנו ומחה כפיים בסיום כל קטע. אחרי הקונצרט המהמם, חזרנו לחדר לארוחת ערב טעימה. אחרי ארוחת הערב וקפה ועוגות (והעוגיות מהסרט) נכנסתי לאמבטיה ענקית וחמה מלאה קצף. סיימתי שלושה פרקים בספר שאם הוא היה שווה משהו- הייתי ממליצה. אחרי האמבטיה המפנקת, נכנסתי למיטה והלכתי לישון... במהלך הלילה דקיקי בכה המון, אבל יד שלי שהחזיקה את שלו מבעד לשלבים בלול, הרגיעה אותו, אבל לא אותי. בבוקר העירו אותי כשאני והוא שוכבים כל אחד במיטתו, באותה תנוחה מחזיקים ידיים... המשך בפרק הבא...
בסוף הנסיעה ה"חלומית" הגענו לקיבוץ מקסים. (המלצה חמה לכל המעונינים בסוף שבוע, או יותר, רגועים בצורה מדהימה, ויש גם פעילויות לילדים). חנינו, ומתוקף העובדה שהקטנטונים ישנים, אבא שלי הלך לעשות צ´ק אין, ואני נשארתי איתם באוטו. חמש דקות מאוחר יותר, דקיקי התחיל לצעוק, העיר את שושה ולונצ´י, ושכנע אותי לחלץ אותו מכיסא הבטיחות. אחרי רונדלים להכרת הקיבוץ (ולהרגעת העולל) הגענו לחדר, והכנסנו את דקיקי ישר ללול. אחרי התארגנות מהירה בחדר (הגדול, המרווח, המצויד ובעל נוף המקסים), צעדנו בטור עורפי לכיוון הבריכה הצופה על הרי ירושלים, השזורים בזהב של שקיעה. אחרי צלילות, קפיצות וכמה רגעים קרובים מעוד להתקף לב (לשושה יש נטייה לקפוץ לעומק מים של שלושה מטר בלי מצופים ובלי יכולת שחיה)התרווחנו לנו על הדשא (המאלכותי) להרגעות קלה. כמובן שלקטנטונים לא היתה סבלנות והם קפצו חזרה למים , מה שגרם גם לי וגם לאבא לזנק למים בריצה. חזרנו לחדר, הרצנו שרשת מקלחות, הלבשנו והושבנו מול הביביסיטר האולטימטיבי- ערוץ הילדים. ברגע שהילדים התחברו לאינפוזית השטויות, יצאנו, אני ובת דודתי, ושוטט באזור. הגענו לאולם הכניסה ומצאנו שם פסנתר. גם אני וגם היא מנגנות. התיישבנו לנו ליד הפסנתר והתחלנו לנגן- בהתחלה כל אחת בתורה, ואחר כך בדואטים, שכנראה היו מרהיבים, אם תשאלו את הקהל שהתאסף סביבנו ומחה כפיים בסיום כל קטע. אחרי הקונצרט המהמם, חזרנו לחדר לארוחת ערב טעימה. אחרי ארוחת הערב וקפה ועוגות (והעוגיות מהסרט) נכנסתי לאמבטיה ענקית וחמה מלאה קצף. סיימתי שלושה פרקים בספר שאם הוא היה שווה משהו- הייתי ממליצה. אחרי האמבטיה המפנקת, נכנסתי למיטה והלכתי לישון... במהלך הלילה דקיקי בכה המון, אבל יד שלי שהחזיקה את שלו מבעד לשלבים בלול, הרגיעה אותו, אבל לא אותי. בבוקר העירו אותי כשאני והוא שוכבים כל אחד במיטתו, באותה תנוחה מחזיקים ידיים... המשך בפרק הבא...
