סוף שבוע בקיבוץ צובה, פרק 3 ../images/Emo42.gif
משכנו את הזמן עד ארוחת הבוקר שהוגשה (כמובן) בחדר האוכל של הקיבוץ. אחרי ארוחת האוכל הסתובבנו קצת בקיבוץ והגענו לגן שעשועים קטן וחביב. לשושה יש נטייה להשתמש במתקנים לאו דווקא למטרתם המקורית, כך הגענו למצב שהקרוסלה הסתובבה וראש קטן ומלא תלתלים בלונדיניים היה תלוי בין תחתית הקרוסלה לחול, את גשר החבלים היא עברה מלמטה, טיפסה על הגג של בית העץ הקטן ורצה בתוך חבית ענקית, שידית האחיזה שלה לא הייתה שם כבר הרבה זמן. נשארנו שם עד שהעצבים של כולנו נשחקו כליל. חזרנו לחדר ו(שוב) התארגנו. הפעם הייתה המטרה שלנו "קיפצובה" מרכז השעשועים של קיבוץ צובה. נסענו שלוש דקות מהחדר לעולם השעשועים הענק. שושה ולונצ´י קפצו מהאוטו עוד לפני שהוא עצר ויצאו לחקור את השטח. אני הלכתי אחרי שושה שרצה אחרי לונצ´י, שמיהר לתפוס את יעלי- הבת דודה שלנו. החלטנו להתחיל במתקנים המנופחים. המתקן הראשון היה מין טרמפוליה מצויידת באביזרים שונים ומוזרים שאף אחד מאיתנו לא הבין בעצם מה הם עושים שם. מהר מאוד התייאשנו מלנסות להבין והמשכנו למתקן הבא- טרמפולינה רגילה, שחיסלה את שלב הסבלנות מהר מאוד. המשכנו לבא. מתקן שמצידו האחד מתפסים ומצידו השני מתגלשים, היה חביב, רק שבפעם העשרים ושלוש קצת נמאס. המתקן הבא היה אותו דבר- רק גבוהה. לשושה- שכפי שכבר הבנתם אין שום תא בעל רמת פחד מינימלית בגוף, תיפסה מעלה מעלה בזריזות, ואני ולונצ´י אחריה. כשהגענו למעלה, שושה גלשה במהירות, ואני ולונצ´י, הבנו שזה ממש לא בשבילנו, ועשינו אחורה פנה, לשטח יציב ונמוך. אחר כך דילגנו לנו לתוך פיו של לוויתן, קפצנו ראש לברכת כדורים, נסענו באופנועים זעירים במהירות זחילה ודפקנו מכל הכיוונים את הברכיים במכוניות המתנגשות. (דרך אגב, גיליתי שאני נוהגת לא רע בכלל...) פתאום נגלתה לעיני דלת קטנה, ונראה שמאחוריה הסתתר אולם ממוזג. תפסתי את ברבי (בת דודתי הבוגרת) ורצנו לנו אל הקור. בפנים גילינו אולם מלא משחקים אלקטרוניים, שאחרי שתוקעים בהם אסימון ומשחקים, מקבלים כרטיסים ומתנות. שווה. הלכנו לשנורר מההורים כסף וחזרנו לעולם הקריר. אחרי משחק או שניים הצטרפה אלינו שאר המשפחה ושיחקנו בכל המשחקים החביבים, ובסוף הגענו להמון כרטיסים וקיבלנו מתנה רובה מים ענק- לשחק בברכה. בהמשך האולם הסתתרה רחבת החלקה, על משהו שהוא בין קרח לגומי. אני וברבי עלינו על מחליקיים ויצאנו לבדוק את השטח. אחרי שאישרנו שההחלקה כיפית, הצטרפו אלינו גם יעלי ושושה, שלמדו להחליק במהירות. אחרי ההחלקה, עברנו לבניין השני, שחולק לג´יבורי, משחקי בובות, שולחנות כדורגל, משחקי מחשב, משחקי טלוויזיה וסופר לקטנטנים. עברנו בין התחנות עד ארבע אחר הצהריים. לאחר שסיימנו את כל מה שאפשר לעשות שם, חזרנו לחדר לארוחת צהריים ומנוחה מהירה. אחרי ההתאוששות, אצנו רצנו לנו לבריכה. אחרי הטבילה המרעננת, חזרנו לחדר והתחלנו לארוז. באמצע האריזות דקיקי התעורר והתחלנו סבב רונדלים חדש, שבסיומו הגענו לאוטו וכבלנו את העולל בכיסא הבטיחות. חמש דקות אחרי שעזבנו את שערי הקיבוץ, נרדמו הקטקטים, ואחריהם גם אני. חזרו בערב לתל אביב, עייפים (מאוד), רגועים (במידה מספקת) ומאושרים (שזה הכי חשוב). זהו סוף השבוע בקיבוץ צובה- שממני אתם יכולים לקחת עליו המלצה ממש חמה. תם-תם
משכנו את הזמן עד ארוחת הבוקר שהוגשה (כמובן) בחדר האוכל של הקיבוץ. אחרי ארוחת האוכל הסתובבנו קצת בקיבוץ והגענו לגן שעשועים קטן וחביב. לשושה יש נטייה להשתמש במתקנים לאו דווקא למטרתם המקורית, כך הגענו למצב שהקרוסלה הסתובבה וראש קטן ומלא תלתלים בלונדיניים היה תלוי בין תחתית הקרוסלה לחול, את גשר החבלים היא עברה מלמטה, טיפסה על הגג של בית העץ הקטן ורצה בתוך חבית ענקית, שידית האחיזה שלה לא הייתה שם כבר הרבה זמן. נשארנו שם עד שהעצבים של כולנו נשחקו כליל. חזרנו לחדר ו(שוב) התארגנו. הפעם הייתה המטרה שלנו "קיפצובה" מרכז השעשועים של קיבוץ צובה. נסענו שלוש דקות מהחדר לעולם השעשועים הענק. שושה ולונצ´י קפצו מהאוטו עוד לפני שהוא עצר ויצאו לחקור את השטח. אני הלכתי אחרי שושה שרצה אחרי לונצ´י, שמיהר לתפוס את יעלי- הבת דודה שלנו. החלטנו להתחיל במתקנים המנופחים. המתקן הראשון היה מין טרמפוליה מצויידת באביזרים שונים ומוזרים שאף אחד מאיתנו לא הבין בעצם מה הם עושים שם. מהר מאוד התייאשנו מלנסות להבין והמשכנו למתקן הבא- טרמפולינה רגילה, שחיסלה את שלב הסבלנות מהר מאוד. המשכנו לבא. מתקן שמצידו האחד מתפסים ומצידו השני מתגלשים, היה חביב, רק שבפעם העשרים ושלוש קצת נמאס. המתקן הבא היה אותו דבר- רק גבוהה. לשושה- שכפי שכבר הבנתם אין שום תא בעל רמת פחד מינימלית בגוף, תיפסה מעלה מעלה בזריזות, ואני ולונצ´י אחריה. כשהגענו למעלה, שושה גלשה במהירות, ואני ולונצ´י, הבנו שזה ממש לא בשבילנו, ועשינו אחורה פנה, לשטח יציב ונמוך. אחר כך דילגנו לנו לתוך פיו של לוויתן, קפצנו ראש לברכת כדורים, נסענו באופנועים זעירים במהירות זחילה ודפקנו מכל הכיוונים את הברכיים במכוניות המתנגשות. (דרך אגב, גיליתי שאני נוהגת לא רע בכלל...) פתאום נגלתה לעיני דלת קטנה, ונראה שמאחוריה הסתתר אולם ממוזג. תפסתי את ברבי (בת דודתי הבוגרת) ורצנו לנו אל הקור. בפנים גילינו אולם מלא משחקים אלקטרוניים, שאחרי שתוקעים בהם אסימון ומשחקים, מקבלים כרטיסים ומתנות. שווה. הלכנו לשנורר מההורים כסף וחזרנו לעולם הקריר. אחרי משחק או שניים הצטרפה אלינו שאר המשפחה ושיחקנו בכל המשחקים החביבים, ובסוף הגענו להמון כרטיסים וקיבלנו מתנה רובה מים ענק- לשחק בברכה. בהמשך האולם הסתתרה רחבת החלקה, על משהו שהוא בין קרח לגומי. אני וברבי עלינו על מחליקיים ויצאנו לבדוק את השטח. אחרי שאישרנו שההחלקה כיפית, הצטרפו אלינו גם יעלי ושושה, שלמדו להחליק במהירות. אחרי ההחלקה, עברנו לבניין השני, שחולק לג´יבורי, משחקי בובות, שולחנות כדורגל, משחקי מחשב, משחקי טלוויזיה וסופר לקטנטנים. עברנו בין התחנות עד ארבע אחר הצהריים. לאחר שסיימנו את כל מה שאפשר לעשות שם, חזרנו לחדר לארוחת צהריים ומנוחה מהירה. אחרי ההתאוששות, אצנו רצנו לנו לבריכה. אחרי הטבילה המרעננת, חזרנו לחדר והתחלנו לארוז. באמצע האריזות דקיקי התעורר והתחלנו סבב רונדלים חדש, שבסיומו הגענו לאוטו וכבלנו את העולל בכיסא הבטיחות. חמש דקות אחרי שעזבנו את שערי הקיבוץ, נרדמו הקטקטים, ואחריהם גם אני. חזרו בערב לתל אביב, עייפים (מאוד), רגועים (במידה מספקת) ומאושרים (שזה הכי חשוב). זהו סוף השבוע בקיבוץ צובה- שממני אתם יכולים לקחת עליו המלצה ממש חמה. תם-תם
