אצלנו
ביום ראשון בבוקר נפלה לקטנה השן הראשונה. ביום רביעי בצהריים, נפלה לגדולה השן השביעית. ביום חמישי בדרך חזרה מבית הספר נפלה לקטנה השן השנייה. הפייה שלנו הייתה מאוד עסוקה ומופתעת השבוע. היא לא נותנת כסף, הפיה שלנו נותנת מתנות, ולכבוד השן הראשונה גם משאירה מכתב. הפיה שלנו קוראת מחשבות, ולכן היא יודעת שהבנות אוהבות להתגנדר, ולכן כל אחת קיבלה צמיד שאפשר לחבר אליו תליונים, של פרוזן כמובן (היה מבצע בטארגט
). הפיה שלנו תשושה, אבל אין לה יותר מידי זמן לנוח. לגדולה מתנדנדת עוד שן, ולקטנה עוד 2....
קרבנל הסתיו יתקיים בסופ"ש הקרוב. בנתיים אני עמוסה עד מעל הראש, טלפונים, אימיילים, עוד טלפונים, התקפת היסטריה של ראש ועד ההורים, משהי מהצוות שלי החליטה שלא בא לה להתנדב יותר, הבחור מהפוד טארק לא קיבל צ'ק, יש לנו רק 7 שולחנות ולא 10 כמו שצריך, כבר קניתי ציוד בכמעט 1000$ והיד עוד נטויה. למרות שמאוד מאוד כיף לי לארגן את הקרנבל, התחלתי השנה מאפס, כי בשנים הקודמות ניהלה אותו משהי שלא רשמה כמעט כלום, לא השאירה רשימות או קבלות... מאוד מבולגן ומאוד מבלבל, וביום אחד יש לי בערך שלוש התמוטטויות עצבים שונות
מרוב הלחץ של הקרנבל לא נשאר לי זמן ללמוד, ואני מתחילה להרגיש את זה בלימודים. שבוע הבא כבר יש מבחני אמצע, ויש לי עבודות להגיש, ואני כבר מפגרת בחומר. פרופסור אחד כבר אמר לי שהוא לא מוכן שאני אגיש את המטלה שלו באיחור (ביקשתי הארכה של יום, כי המטלה היא ליום של הקרנבל ואני לא אספיק אותה), ואני לא מעיזה לשאול את כל השאר. מזל שיש עוד חצי שלם של מחצית, ואת הציונים של תחילת השנה, כי השלושה שבועות האחרונים היו ממש קשים, והאמת, אני ממש רוצה רק ללמוד, אני נורא נהנת מהלימודים