בקשר למה שאמרת על מיעוט כתיבה בגלל מה שעובר
עם חברים טובים אפשר גם לשתוק ביחד ואני בטוחה שהבנות המדהימות כאן מבינות אותך
אני רוצה לספר על שני דברים שקרו לי השבוע ,אחד מהם הוא שחזור סלט פירות שעשיתי מהזכרון המעופש שלי מספר של רות סירקיס, המטבח באהבה או בהנאה או בסתם חרטא וזה כי ראיתי רימונים פה בחנויות, אף פעם לא ראיתי לפני כן ממש גילו את אמריקה והסלט היה מורכב מרימון שמפזרים את הגרעינים שלו בקערה מזכוכית , לזה מוסיפים קוביות מנגו ולזה מוסיפים חתיכות פומלה (מישראל !) בלי הקליפה הלבנה . השילוב צבעים מדהים וכל הטעמים מתמזגים ביחד למשהו חלומי , הזוגי הסתכל ברימונים ,הוא לא ראה אף פעם דבר כזה ,כמו איזה יליד עם ראשון מיבשת לא נודעת שהכובשים הביאו לו זכוכיות כתחליף לזהב
הטעם העביר בי געגועים למקום אחר לזמנים טובים שהיו פעם ..נוסטלגיה.
הדבר השני הוא ברלין שאתמול היה בטלויזיה מסיבת האיחוד במלאות 25 שנות,.האמת אף פעם לא התענינתי בנפילת החומה צריך לחיות באירופה כדי לחוש את עומק השינוי , המלחמה הקרה גם לא הורגשה בארץ ואילו פה אנשים חיו את זה ביום יום , אבל עכשו כשאני סקפטית ,אז אני מסתכלת על הדברים אחרת, החומה שנפלה באמת שינתה את פני היבשת וגם היו מנהיגים שתרמו לשינוי ולא מנהיגים פח כמו שיש היום שפוחדים מהצל של עצמם ולכן העולם נראה כמו שהוא נראה, אני נהנית לשמוע כל מיני שפות כשאני עומדת בסופר, הן כולן נשמעות כמו פולנית אבל ייתכן והן אסטונית או לטבית , אני אוהבת לראות את צורת הגוף השונה של המזרח אירופאיים , את העיניים נפקחות בתדהמה על השפע שהם רואים בחנויות למרות שבדרך כלל הם יכולים לקנות רק שני מוצרים,על שלטי המכוניות שכתוב עליהם lt ( לטביה) או pl (פולין) או bg (בולגריה) במקומות שונים ,הם קוטפים את הפירות של נפילת החומה ,גם לראות יהודי ישראלי דניאל ברנבוים מנצח על התשיעית בפיילה של ברלין זה גם משהו סימבולי במיוחד כשזה נעשה בתשיעי לנובמבר שהיה גם תאריך של ליל הבדולח.