סוף שבוע כבר כאן...

[1me too1]

סוף שבוע כבר כאן...

אז איך עבר עליכן השבוע?

 

[ניריתסקוטלנד]

השבוע שלי.

השבוע בוני חזרה לביה"ס.
לא אמרתי לבוני או דיברתי עם המורה שלה על הפחד שלי מהערות לגבי ישראל לפני תחילת הלימודים, החלטתי לחכות ולראות, כמו שהציעו לי כאן בפורום. למרות חששותי בוני לא חוותה כלום מזה, ואני חווית דווקא אהדה גדולה מצד אנשים שנגשו אלי ושאלו איך היתה החופשה או אם בני משפחתי בסדר. בהחלט מחמם את הלב.

למרות שבוני הלכה לביה"ס בחוסר התלהבות, היא יצאה משם ילדה אחרת לגמרי. לפני כן, היא היתה כמו עכבר, מקטינה את עצמה ומגיעה אלי לחיבוק חזק ומחזק. השבוע פגשתי ילדה מאוד שונה. איזה כייף. אין לי או לה מושג מה השתנה, אבל זה לא חשוב.

לצערי מזג האויר אצלנו כבר מסמן סתיו. אוגוסט עדין לא הסתיים ואנחנו כבר עם טמפרטורות של 12 ו-11 מעלות. אם נוסיף לזה רוח, אנחנו גם בטמפרטורות של סיפרה אחת. אני תקוה שיתחמם ואנחנו לא מתחילים את החורף. איך אצלכם?

 

[1me too1]

איזה כיף לבוני!

אני שמחה שחששותיך התבדו!
אחרי הקיץ הילדים פתאום גדלים, גם אחרי חופשת החורף כאילו עוברים שלב.
מאחלת לכם שהחורף עדיין רחוק, גם כאן היו כמה ימים קרירים, אבל היום שוב התחמם. אבל אין ספק שמזג האויר משתנה .
שיהיה לכם סוף שבוע נעים

 

[ניריתסקוטלנד]

תודה מתוקה.

 

[noaronen1]

זה באמת כיף לראות את השינוי הזה

פתאום שהם נפתחים ומראים את כל היופי שלהם. תהני. אני יודעת שאני נהנית מכל הדברים שמופיעים אצל האמצעית שלי (איך התרגשתי שהיא הכינה לבד את ארוחת הערב כשחזרנו מישראל).

 

[1me too1]

מסכמת...

- הילדון סיים את הקיטנה במופע סיכום, הוא עלה על הבמה עם חבריו והם שרו שירים, היה מדהים. הילדון הבישן שלי עמד בשורה הראשונה מול עשרות אנשים שהוא לא מכיר ושר!. הוא גם התחיל לקרוא ספרונים קצרים באנגלית.
ההורים שלי הגיעו והוא נהנה מתשומת הלב.

נגמר לי החופש, חמישי ושישי היו ימי הערכות אצלי בבית הספר. ביום שני הילדים מגיעין, אני חוששת מהמצב בארץ שנראה שמסלים שוב...

המצב בראץ זוועתי ומלחיץ, ראיתי שגם הצפון מצטרף לחגיגה, הילד שנהגר - זוועה. הלוואי שירגע כבר!

 

[ניריתסקוטלנד]

איזה גאווה לראות את הילד שלך על הבמה

בהצלחה לשניכם.

 

[1me too1]

תודה

 

[קסם מעשית]

מאוד מרגש

הפעם הראשונה שהם משתחררים מול קהל, ופתאום לא מפחדים מאוד מאוד מרגש, חווינו אותו לפני כמה חודשים, וההפתעה והשמחה היו גדולים מאוד

 

[noaronen1]

חזרתי הביתה מהבית

אתמול חזרתי עם הקטן והאמצעית מישראל. הבעל והגדול עוד שם.
אני מנסה לעכל את כל מה שעבר עלינו בעשרת הימים, ממפגש עם המשפחה והחברים דרך חגיגות יום הולדת שלי שנפתחו בבוקר עם המשפחה המורחבת בירושלים ובערב עם הבעל בתל אביב, חגיגות הלפני חתונה, החתונה עצמה שבעיצומה החלו הטילים להישמע ברקע - אחרי שנגמרה הפסקת האש , אבל לא פגעו בשמחה ולקינוח יום הולדת 10 לאמצעית שמאד התרגשה לחגוג עם המשפחה בישראל.
הטוב - אוכל מעולה בכל מקום - קשה לפספס והכי כיף כשאמצעית הסכימה לטעום דברים שמעולם לא אכלה והעלתה חיוך מאושר על פניה. חברויות שנשארות למרות המרחק והשנים וזוג חמוד ששמחתי שחגגנו איתם את אחד הימים היותר מאושרים בחיים שלהם ושלנו.
הרע - ישראל כבר לא נראית לי כל כך יפה כמו שזכרתי אותה וזה עושה אותי עצובה, אפילו מאד עצובה. המצב הבלתי נתפס של אנשים שמתרגלים לשגרה כל כך בלתי נתפסת עבורי.
הלא נורא - נעלי העקב שגמרו אותי בחתונה.
&nbsp
סיפור קצר - החבר של הבעל הזמין אותנו לראות את מפעל הדבש ביד מרדכי. נסענו עם הילדים כי היתה הפסקת אש. ראינו איך זה נראה שם - 15 שניות מעזה, ראינו את המבנים של עזה וראינו שלט שמבקש לא לנעול את הדלת כי אחרת נוצר פקק בדרך למרחב המוגן ואי אפשר להגיע בזמן. מן מציאות מוטרפת בתוך מפעל דבש...

 

[ניריתסקוטלנד]

ברוכה השבה.

הביקורים בישראל מתלתלים אותנו (אותי לפחות) אנחנו רואים את הדברים בעיניים שונות. איך שאנחנו זוכרים את הדברים מול מה שהעיניים רואות שונה, וכל שנה זה נהיה יותר שונה.

 

[קסם מעשית]

בשעה האחרונה של הסופ"ש מסכמת את שבוע שעבר

שהיה ממוצע לחלוטין, הכל היה טוב והכל היה רע והכל היה שגרתי לחלוטין

אסיפת הורים בבית ספר של הגדולה. השנה התנדבתי לארגן את קרנבל הסתיו, אני חוששת שזה קצת גדול עלי...
אני לגמרי מאוהבת במורה שלה. היא הייתה כלכך כנה ונעימה באסיפת הורים, הסבירה על שיעורי בית, על פעילויות בכיתה, והכי הכי הכי, אמרה שהשנה היא בימי הולדת בכיתה לא מביאים קפאקייקס או עוגיות, יש יותר מידי אלרגיות וצליאק בכיתה, ולכן בימי הולדת ההורים מתבקשים לשלוח הפתעות קטנות לילדים. טוב שיש לי אוזניים גדולות, אם לא החיוך שלי בטח היה מקיף את כל הראש.

המצב בארץ מאוד מלחיץ אותנו. כל יום החדשות נהיות גרועות יותר, ואנחנו ממש חרדים למשפחה שגרה בעוטף עזה (אם כי לא על הגדר), בעיקר שהם בדרכים....

עדיין מתרגלים לשגרה של שנת הלימודים, מחר אני מתחילה ללמוד, אז הלחץ גובר כדי שנצליח לא לאחר ולהספיק לעשות הכל.

 

[ניריתסקוטלנד]

המון בהצלחה לך.

 

[noaronen1]

המון בהצלחה בלימודים שלך

אני יודעת שחיכית לזה, מקווה שיהיה לך כיף אחרי כל הטרטורים עד ש...
-באמת קשה לראות מה קורה עם המשפחה...זה ממש מוציא אותי מהריכוז...

 

[Mottek]

חזרתי!

היה מאוד נחמד, למרות שבעלי עצבן אותי כי הוא הטיל וטו על לארוז אוכל או כל דבר אחר לא נחוץ. וכך יצא שאחרי נסיעה של 5 שעות (עם הפסקות בדרך) פרקנו את המזוודות ועלינו שוב על האוטו ל30 דקות נסיעה לכל כיוון בשביל לקנות אוכל! באמת??? הייתי יכולה לקנות את זה בבית ולחסוך עלויות וגם זמן מיותר ונוסף בכביש. מסכנים הילדים שהתייבשו להם עוד פעם באוטו. כמובן שכשעשינו את הקניה קנינו גם כמה דברים שלא היינו צריכים לקנות...
אז אכלנו ארוחות בוקר וערב בביקתה שלנו. ביום השלישי לשהותנו שם בעלי התחיל להתלנון שאנחנו לא אוכלים מספיק ירקות. נו באמת. כאילו שלא צפיתי שזה מה שהולך לקרות. כל-כך היה לי בא להגיד לו אמרתי לך, אבל אני יודעת שזה סתם היה מכעיס אותו ולא תורם לשום דבר אז נצרתי את לשוני.
בסוף כשעזבנו את הביקתה בעלי גם זרק המון דברים לפח ולא הסכים שנסחב בחזרה, אז למשל מגבות מטבח קטנות שקנינו כשהגענו (שהיו מוצאים שימוש בבית), או תפוחי אדמה שנשארו (הם הרי לא מתקלקלים באוטו) וסתם דברים קטנים אחרים. הרגשתי שזרקתי לפחות $30 לזבל. חבל.
חוץ מזה היה נהדר! הילדים היו מקסימים. נהנו משייט בלייק ג'ורג', טיול ליד נחל נחמד, סיור במבצר שירו שם מתותח (הילדים קפצו!) ועוד מיני מקומות. היה כיף.
אתמול חגגנו 18 שנות נישואים, ולא עשינו שום דבר בכלל לציין את זה.
והיום זה היום הראשון של הקטן בגנון. ביום רביעי הגדול מתחיל את הבי"ס ושבוע לאחר מכן האמצעי - ואז אהיה לבד בבית בפעם הראשונה מזה הרבה שנים!

 

[ניריתסקוטלנד]

הבעלים לפעמים יכולים להיות כל כך מעצבנים

אני לגמרי מבינה אותך. מגבת מטבח לזרוק? תפ"א? בפעם הבאה אל תקשיבי לו.

בהצלחה לילדים במסגרות השונות ותהני עם הרבה Me time. בהחלט מגיע לך.

 

[noaronen1]

בהצלחה בשנת הלימודים ובחוויות חדשות עבורך

וכן! כמו שנירית כתבה בעלים בהחלט יכולים להיות מעצבנים. אחרי פעם אחת שבעלי כמו בעלך רצה לקנות ובזבזנו זמן על קניות, הוא למד את הלקח ומאז אני קונה לפני. תמיד עושים השלמות כי הילדים שלי מחסליפ את האוכל בשניה וחצי.
אבל! היה מן קטע שהטיולים היו באחריותו ואף פעם לא אמרתי כלום ונורא כעסתי עד שבטיול לצפון קליפורניה לפני כמה שנים, אמרתי לא! הוא חשב שאני משוגעת ועקשנית, אני לא ויתרתי, הוא עדיין כעס, אני לא התייחסתי ואחר כך הוא התנצל - כי הוא ידע שצדקתי. אני חושבת שתמיד רציתי שהטיולים יהיו נפלאים ולא לקלקל את האוירה, וגם כי היה לי נוח שזה תחום האחריות שלו. אבל זה קלקל לי כי בפנים כעסתי על ההחלטות שלו. למדתי להגיד מה אני רוצה לעשות - לא מביעה ביקורת פשוט אומרת לא רוצה, ולא קורה כלום אם קצת כועסים גם בחופשה משפחתית או אפילו חופשה רומנטית. אם אני לא יכולה להיות אני איתו או עם המשפחה שלי אז מה זה שווה????
מה שכן - גרמת לי לגעגועים עזים ל- lake george (-: יש לי זכרונות נפלאים מהחופשות שלנו שם.

 

[smaak]

החוק אומר

שמי שאחראי על תחום מסויים, הוא זה שגם יכול להטיל ווטו בנוגע אליו.
אם הוא לא רוצה שתארזי אוכל, שידאג בעצמו למזון כשאתם מגיעים לשם,
ובאופן כללי, אם את זו שמבשלת בבית, ואני מבינה שזה המצב,
הייתי אומרת לו שכל עוד הוא לא מבשל ואורז, אין לו זכות דיבור.

אבל בנועם

 

[Mottek]

אהבתי את החוק שלך

אבל מכיוון שעשינו על האש, אז יוצא שהוא זה שמבשל בהחופשה.
מה שכן, אולי בפעם הבאה אתעקש שהוא ייסע לעשות קניה לבד בלעדי ושאני אשאר עם הילדים.
תודה

 

[forglemmigej]

באיחור אופנתי

הסתו הקדים השנה העלים כבר מצהיבים, רוחות מערביות מטיחות הכל בכל , בשמיים מטיילים עננים, התפוחים כבר הבשילו על העצים . לא יאמן.
ראיתי סרט שבדי שאני מאד מאד ממליצה עליו הוא נעשה על ידי במאי מדהים בשם רובן אוסטלונד (Ruben Östlund) בשם Force Majeure סיפור הסרט הוא על משפחה שהאבא מבלה חמישה ימים של "זמן איכות" איתם, במילים אחרות, הקריירה של האב תמיד לפני הילדים.
הם נוסעים לאלפים לעשות סקי ,בזמן השהות יש פתאום מפולת שלגים והאב, אבוי, מציל את האייפד שלו וכפפות השלג המיוחדג'ות במקום את ילדיו . זה גורם למשבר משפחתי גדול מאד.
הבימוי כמו בהרבה סרטים סקנדינבים חסר מלל ובעיקר מתמקד בג'סטות של הגוף שאפשר להבין מהם הרבה יותר מאשר פאנץ' ליינים . המשחק מדהים בכל רמה אפשרית .
הנדנדה הרגשית שעוברת על המדינה האהובה שלי מטלטלת אותי לא פחות מאשר אותם ,כל ההקפצות האלו של אלו שבעוטף שוברים את הלב לגמרי.
אינעל דין בבור אילי ג'בהום