היה לי שבוע מהסרטים, שהכותרת המרכזית היה הביקור של סבא וסבתא, ההורים של בעלי...
ביום שני לקטנה שלי מלאו 5 שנים
בחצות הלילה עלתי לחדר שלה קצת לבכות (כי ההריון איתה היה בסיכון ועד הלידה לא הייתי בטוחה מה יצא ממני, חשבו שיהיה לי פיגור שיכלי עקב אבחנה שגויה) והרבה לנשק ולחבק אותה. בבית הספר היא הייתה star student. יש להם בובה בשם מני הקוף, וכל יום ילד אחר לוקח אותו הבייתה, וכמובן שיש שיעורי בית לאימא - לכתוב ביומן של מני. הילדה הייתה שיכורה מאושר. מני נסע איתה באותו, אכל איתה פסטה בצהריים, שיחק איתה במחשב, הלך איתה לחנות צעצועים לקנות מתנה ליומהולדת מסבתא (שהגיעה בדיוק ביומהולדת), קישט איתה את העוגה, בא איתנו למסעדה בערב.... טוב, אתם מבינים שהוא עשה איתנו הכל הכל, ואני כמו אימא טובה שצריכה להתחרות בכל ההורים האחרים ולהציג יומן לתפארת הדפסתי את התמונות המוצלחות וסיפרתי על מעללי היום עם מני
השבוע גם היו לי 3 אירוחים שונים, חלק לכבוד החמים שהגיעו לביקור, ואחד לכבוד החג. ביום רביעי הזמנתי זוג חברים לערב חג, היה מאוד קליל ונחמד! ביום שישי בערב הגיעו בת דודה של חמותי שהיא לא ראתה כמה עשורים טובים, ומסבתר שהיא גרה לא רחוק. היא הגיעה עם הבת והחתן (בני גילנו), והביאו גם זוג חתלתולים שהם עושים עליהם foster עד שיכולו למסור אותם לאגודה. החתלתולים בני שבועיים, כבר עם עינים פקוחות, אבל צריך להאכיל אותם כל 3 שעות כי הם תינוקות. הבנות היו מוקסמות ומקסימות, ועזרו להאכיל אותם, ואפילו זכו להחזיק אותם בידיים, וקיבלו הבטחה שאם בגיל 16 הן ירצו להתנדב בצער בעלי חיים, יעזרו להן וילמדו אותן כל מה שצריך. בשבת היו כאן 20 איש, ששתו ואכלו וצחקו ובילגנו הסבו לנו אושר גדול מאוד.
הביקור של החמים שלי, נמשך שבוע שלם, בתקופה מאוד לחוצה עבורי. לקחתי חופש מהלימודים (ואני אשלם על זה כי אני ממש מפגרת בחומר כבר), והייתי מהארחת המושלמת. האמת היא שגם אני מאוד חיכתי לחמותי שאני אוהבת אותה, ואוהבת עוד יותר שהיא רחוקה כלכך ממני. הבנות היו בעננים, חמותי הגיעה לכיתה של כל אחת מהן והקריאה סיפור בעיברית, כלומר הראתה את התמונות ודיקלמה את הספר. דירה להשכיר לכיתה ב', ואח"כ דיון קצר על קבלת האחר, ומיץ פטל בקינדר. אני השגעתי מזה שהיא כל הזמן רצתה לקפל כביסה, וכל הזמן עשתה כלים. אני מאוד לא אוהבת שנכנסים לי למטבח, בעיקר כי מעולם לא קיבלתי עזרה ממנה (או מאימא שלי), ואני מאוד לא אוהבת שהן מגיעות לביקור וכדי להרגיע אלוהים יודע אילו רגשות שיש להן הן מרגישות צורך לסדר ולנקות לי את הבית, ואמרתי לה שתצא מהמטבח בצורה מאוד תקיפה ומנומסת. זה עזר כמו כוסות רוח למת ואני נאלצתי לצאת לרחוב ולצרוח על העצים..... על הביקורת הלא סמויה על החינוך של הבנות, על המנהגים האלטרטיבים שלנו לציון מועדי ישראל, ועוד פנינים שהיא הנפיקה לא עברתי בשתיקה, כי כמה אפשר לספוג מאדם שרואה אותך פעם בשנה בסביבה הטבעית שלך ואין לו מושג ירוק אך אנחנו באמת חיים.
אבל סה"כ היה ביקור מצויין ונעים, יצאנו, בילנו, קנינו, ושתינו מלא תה עד השעות הקטנות של הלילה, הבנות בכו שהם עזבו היום, ותודה לאל שיש לי שנה לנוח ולהתכונן עד הפעם הבאה, מה שמשאיר אותי עם המסקנה היחידה שטוב שאנחנו גרים רחוק, כיף שהם באים לביקור, ולשמור בבטן טרוניות שונות על בני משפחה אוהבים זה דבר חשוב וחכם מאוד לעשות בביקורים.
הבחורה שהתנדבה לנהל את האוכל בקרנבל הלואין עוד שבועיים שברה את הקרסול בתחילת השבוע. לא רק זה, היא גם לקחה לעצמה את החירות לתכנן את המשחקים והפרסום ולא עזר שאמרתי לה שאני לא צריכה, ויש לי עוד צוות של מתנדבים בשביל הנושאים האלו. היא לא שולחת לי את התכנונים של במייל, ועכשיו שהיא מאושפזת בבית חולים אחרי ניתוח אני גם לא יכולה להיות אסרטיבית ולדרוש שהיא תשלח לי כבר את כל מה שהיא עבדה עליו בלי לצאת כלבה רצינית. אני לא סובלת אנשים מתלהבים, שמתנדבים מתוך כוונות טובות, שלוקחים על עצמם את הכל מחזיקים את כל הקלפים קרוב אליהם, ולא מוכנים להקשיב לראש הועדה (אני). היא גם טורחת כל הזמן לציין שהיא חברה ממש טובה של מנהלת הועד, ושהיא קרובה מאוד לממנהלת, ולא ממעטת בפרטים על כל ההתנדבויות שהיא עושה השנה.... מאוד מתסכל וגם מלחיץ אותי, ואני מתחילה להצטער שהסכמתי שהיא תצטרך לועדה שהקמתי לתכנון הקרנבל....