סוף שבוע כבר כאן

[1me too1]

סוף שבוע כבר כאן

איך עבר עליכן השבוע?
כל הילדים יצאו לחופשה?
אתן נוסעות לטייל?
ספרו, מה היה טוב �� רע

ומה היה לא נורא

 

[פרפרי אהבה]

שבוע לא משהו, האמת

קיבלתי בשורה רפואית לא פשוטה לעיכול- אומנם יש פיתרון שאמור להיות "קל" כמו שטיפולי פוריות יכולים להיות קלים, אבל עדיין מאוכזבת מעצמי שלא התעקשתי בארץ שיבדקו יותר לעומק. מרגישה שבזבזתי שנתיים בארץ כי לא התעקשתי על הזכות שלי להיבדק ולקבל עוד דיעות... מקווה שבמהרה זה יפתר ואחבק ילד משלי

.
&nbsp
זה היה בתחילת השבוע ועברתי סוג של תהליך עיכול והתמודדות ובהמשך מצב הרוח השתפר.
היה לי בייביסיטר ולמרות שקצת היה קשה לילדה בהתחלה, די מהר היא התגברה על הקושי ונהנו ביחד

&nbsp
נסעתי למסיבת חנוכה בבית הכנסת ואז בעלי הפתיע אותי והגיע במהלך המסיבה

ואתמול היינו בארוחה חגיגית במרכז קהילתי ודיברנו עם משפחה מאוד נחמדה

&nbsp
זהו, היום הלכנו לסרט "אנני"- סרט שיצא רק אתמול, ממש מתוק ומקסים -אהבתי מאוד!
מחר אני מארגנת בהתנדבות פינות יצירה, בדיוק סיימתי להכין תיקים מסול ובריסטול להכנסת היצירות

&nbsp
ומתכוננים לנסיעה לקליפורניה

 

[ניריתסקוטלנד]

איזה מדהימה את,

למרות כל ה"הפרעות" את ממשיכה לפעול ולעשות כל כך הרבה. אני פשוט מעריצה אותך

המון בריאות ודברים טובים

 

[פרפרי אהבה]

האמת, זה מה שמחזיק אותי למעלה-העשייה!

תמיד הייתי כזו.
&nbsp

 

[פרפרי אהבה]

האמת, זה מה שמחזיק אותי למעלה-העשייה!

תמיד הייתי כזו.
&nbsp

 

[noaronen1]

ואני חושבת איזה מזל שבזכות הרילוקיישן עלית על זה

תמשיכי ותמשיכי ותמשיכי.

 

[mumfor4]

שולחת לך מחשבות חיוביות . מאוד מבינה מקרוב את מה שאת עוברת

 

[Et tu Brute]

מאחלת לך שחלומך יתגשם בקרוב

 

[1me too1]

השבוע שהיה

השבוע האחרון היה הסימן יציאה לחופשת החורף. הכללללל סבב סביב היציאה לחופשה. מיום ליום היו פחות ילדים בכיתות, הילדים שיתפו איך ואיפה יבלו בחופשת החורף. בבית הספר של הילדון היו כל מיני פעילויות נחמדות, והוא נהנה.
חגגו חנוכה בבית, הם חברים והיום עם חברים אחרים.
וזהו, חופשת החורף החלה רשמית

אז, מאחלת לכולכם/כן חופשת חורף נעימה ומופלאה, תנוחו ותהנו
שיהיה סוף שבוע נעים

 

[Mottek]

השבועיים האחרונים היו ממש קשים

חוץ מסבא שלי, שטפו טפו טפו החלים לגמרי, שד משחת הבן אדם הזה. אני נשבעת שיש לו 9 נשמות (ועוד כמה ספירים שהוא מחביא בשרוול). אפילו הרופאים קראו להחלמה שלו נס. היו לי שבועיים עמוסים גם בבית, דברים טובים בסך הכל, אבל המון בבת אחת.
ממה נתחיל?
קנינו מקרר חדש. מדדנו הכל וגם השויינו למידות באתר. הגיעו המובילים והמקרר נכנס מבחינת גובה, אבל הדלתות לא נפתחות עד הסוף. בלית ברירה בעלי הוריד שני איטשים מהשיש (מזל שזה עשוי עץ) ועכשיו הדלת נפתחת עד הסוף.
יומיים אחר כך עשינו רצפת עץ חדשה בחדר אוכל ובמטבח. נראה יופי בסך הכל. הרצפה יותר כהה ממש שרציתי, אבל זה נראה טוב. אני עוד צריכה להתרגל. אבל מכיוון ששמנו פרקט, וזה יושב על הרצפה הישנה שלנו, פתאום למקרר אין מקום מבחינת גובה, וכל כמה זמן צריך לדחוף אותו בחזרה פנימה כי הדלת שוב מתחילה לפגוע בשיש. בעלי מתכוון לשייף קצת את הארון כדי שזה ייכנס יותר טוב. וגם את שני הדלתות שיש לנו במטבח (אחת ארון אחסון והשניה שיוצאת למרפסת) היו צריכים לשייף כי אחרת זה הם לא היו שימושיים.
ואם כל זה לא הספיק, עשו לנו גם עבודות איטום ובידוד בבית. שמו חומר בידוד בעליית הגג, בתוך הקירות וגם במרתף. יומיים הייתי מרותקת לבית, וכמעט ולא יכולתי לעשות כלום. עכשיו הבלגן בבית חוגג כי בנוסף לכל מה שהיינו צריכים להוריד מהמקרר כשהתקינו את החדש, הייתי גם צריכה להוריד תמונות ושאר קישוטים שתלויים על הקירות. אני מנסה לאט לאט לסדר את הכל, אבל הכל מלא אבק וצריך לנקות וזה יצא חתיכת פרויקט. אבל הכל לטובה... אני חושבת (מקווה).
הדבר הכי הזויי שקרה לי השבוע היה שהייתי אצל האמצעי בגן לדבר על חנוכה. המורה הכינה אותי מראש שאסור לי לדבר על דת אלא רק לשתף במנהגים, אז כשהגעתי שאלתי אותה אם אפשר לספר על נס פך השמן - לא היתה לה בעיה עם זה. יופי.
פתאום ילד אחד אומר "אה, אלו האנשים ששמו את ישו התינוק על הצלב". לא ידעתי איך להגיב ליציאה כזאת. בכל השנים שאני גרה כאן (כמעט 20) עוד לא יצא לי להתקל בזה. ניחא אם היה מדובר באדם מבוגר אני עוד יכולה להתנצח איתו על עובדות היסטוריות, אבל מה אומרים לילד בן 5-6 ועוד שאסור לי לדבר בכלל על דת?
המורה בהתחלה אמרה לו לדבר שוב עם ההורים שלו על זה כי הוא בטח לא הבין את כל הסיפור כמו שצריך. ואז אותו הילד ועוד כמה התחילו להגיד שכן זה באמת קרה ובאמת נכון. אז המורה קטעה את זה ואמרה שהיא בטוחה שגברת כהן והבן שלה לא היו פוגעים באף אחד, אז לפחות הם הסכימו עם זה והמשכתי בשיחה כאילו לא קרה כלום. המורה כל-כך התנצלה בפני אחר כך, לא שהיתה לה שליטה על זה, אבל היא הרגישה מאוד לא נעים עם הסיטואציה. הם אתם נתקלתם במצב כזה? איך הגבתם? אשמח לשמוע מנסיונכם.

 

[forglemmigej]

כמה צרות

נקוה שעד שנה הבאה הכל יסתדר יש עוד כמה ימים.. מה עם הכלב בכל הבלגן הזה
בקשר ליציאה של הילד, הוא באמת לא מבין ואומר מה שההורים טחנו לו בראש ,בטח הוא ממשפחה קתולית כי פרוטסטנטים לא מייחסים לדת כל כך הרבה משמעות או אשמה ומה שיוצא מכל האיסורים והפוליטיקלי קורקטנס הוא שכן באים עם דברים קשים ,הפי הולידייס זו האמירה הכי מזויפת שקיימת, אי אפשר לתחוב הכל לקופסא תרבותית אחת . אני הייתי מתעלמת ,מישהו אמר לי פעם בטח אצלכם היהודים רק הלא איטלקטואלים עושים ברית מילה אז אמרתי לו ואתם תליתם את ישו והאשמתם אותנו בזה.

 

[Mottek]

תודה יקירה

הכלב בכל הסיפור הזה דווקא מרגיש ונראה מצויין (אולי הוא בכלל חתול וגם לו יש 9 נשמות?) למעט צליעה על הרגל הקידמית, הוא מתנהג כרגיל אוכל, משחק ורץ. הרופא נתן לנו להבין שיש עוד 2-3 חודשים, נכון לעכשיו (כמעט חודש אחרי הדיאגנוזה) אני לא רואה שום התדרדרות. הלוואי שימשיך כך!
ולגבי הילד, כן, התעלמתי. ברור לי לגמרי שזה משהו שהוא שמע בבית.

 

[בוקובזה שטראסה]

אני הייתי מתמקד בלהכין

את הבן שלך, ובעצם את כל הילדים (בתלות בגילם), להתמודד עם דעות כאלו. סביר להניח שאם כמה ילדים בכיתה חושבים כך אז גם חלק מהחברים לכיתה של הילדים האחרים כנראה חושבים כך, ומישהו עלול להגיד משהו לילדים שלך. בתכל'ס, ההשפעה האפשרית על הילדים שלך זה הדבר שאמור להיות הכי חשוב, ולא המורה החולפת הזו או הילדים הפורחים ההם.
&nbsp
אישית לא נתקלנו במשהו כזה. הדבר הכי קרוב, אבל לא באמת דומה, ארע בתחילת שנת הלימודים הזו כשתלמידה חדשה מהודו שהגיעה לתיכון של הבן שלי (הוא בי"א) אמרה לו, אחרי שהיא גילתה שהוא יהודי, שהוא דווקא לא נראה "כמו יהודי". זו היתה אמורה להיות מחמאה... היא חטפה ממנו על הראש. אבל אני דווקא ייעצתי לו שאם הוא ייתקל במקרה כזה בעתיד mocking בטון רגוע יהיה עדיף על תגובה עצבנית. לא בטוח ששכנעתי אותו. טינאייג'ר...

 

[Mottek]

אתה צודק

ועם הגדול, בן 12, אני באמת צריכה להעלות את זה בשיחה איתו, שיהיה מודע לפחות. אבל מה אומרים לילד בן כמעט 6?
לגבי הסיפור שלך עם המורה מהודו, גם לי היה משהו דומה. קודם כל, נתחיל מזה שאם מבוגר היה אומר את זה הייתי יכולה לדבר איתו על ההסיטוריה ולהסביר לו למה הוא טועה (נתחיל מזה שישו לא היה תינוק כשצלבו אותו).
אספר לך שני סיפורים, כשרק הגענו לארה"ב, בעלי היה חבר בהילל באוניברסיטה. התחברנו עם ילדה נחמדה שגדלה בעיירה קטנה באזור פרוטוסטנטי ואף פעם לא נתקלה ביהודים (או לפחות לא בצורה מודעת). בקיצר, לילה אחד התפתחה שיחה בינה, בעלי ועוד כמה תלמידים ועלה הנושא שישו היה יהודי. היא לא האמינה לנו והיתה צריכה לשאול את הכומר שכמובן אימת את העובדה הזאת.
הסיפור השני הוא שלבעלי פעם היתה חנות שמכרה דיברי נצרות. יום אחד נכנסת אישה מבוגרת, בשנות ה80 לחייה והתחליה לנהל איתו שיחה שבמהלכה מתגלה לה שבעלי יהודי. האישה אמרה לו שהוא בכלל לא נראה כיהודי כי אין לו קרניים.
אז למה שיתפתי בשני הסיפורים האלו? מפני שבשני המקרים אני לא חושבת שהאנשים האלו היו רעים או אנטישמים, הם פשוט היו אנשים פשוטים ובורים וחיו בעיירות קטנות, בתוך בועה אם תרצה. יותר קל לי לקבל בורות ו"מחמאות" כמו שהבן שלך קיבל כי אז אפשר לדבר איתם ולתקן אותם ולהסביר להם איפה הם טועים, מאשר הצהרות שנובעות מאנטישמיות ורוע, כי אז אין עם מי לדבר (ובזה לא נתקלתי לשמחתי).
אני מקווה שהילד הזה ישכיל ללמוד קצת היסטוריה ושיגדל להיות עם קצת יותר טאקט.

 

[noaronen1]

אני חושבת שזה תלוי "חשיפה"

בניו יורק לא היה מישהו שלא חגג או התנסה בחנוכה, חנויות מקושטות בחנוכיות. זה מאד בולט.
לעומת זאת באזור שאני גרה עכשיו אנחנו כמו אריות בסוואנה ויש אנשים שלא יודעים מה זה חנוכה ואני לא אתפלא אם אני אשמע הערה כזו בבית ספר.
לגבי הגדול הוא שמע בחטיבה בפעם הראשונה מילד אחר שעשה איתו פרוייקט באחת הכיתות ש: נו טוב, ידוע שיהודים טובים במתמטיקה אז תעשה מה שאתה טוב ואני אדבר עם החברים שלי" הבן שלי היה בהלם. והאמת שגם אני. אבל אני מבינה שכנראה שגרים בתוככי אמריקה זו האמריקה האמיתית. ואני חייבת לציין שאני לומדת כאן המון על מנהגים נוצריים שמעולם לא שמעתי עליהם קודם...

 

[forglemmigej]

שבוע רגיל

היום סופסוף נגמר היום הקצר וממחר יתחילו להתארך הימים אבל נראה את זה רק עוד חודש בנתיים הספקתי לראות שני דברים שאני רוצה להמליץ ואני מצאתי קצת שיתוף בינם.
הראשון הוא סרט חדש בשם נעלמת (GONEGIRL) אני לא אספר הרבה עליו כי המבנה שלו תלוי בספוילר רציני שקורה בדיוק במחצית הסרט . הסרט מתאר זוג צעיר שהאשה נעלמת פתאום על מה ולמה זה הספוילר . הסרט מראה לנו כמה מניפולציות אפשר לעשות בתקשורת כאשר רוצים לחבב מישהו או לשנוא אותו זה מזכיר לי את שולה זקן את אהוד אולמרט שהעורכי דין שלהם כל יום מוכרים לתקשורת תמונה אחרת על כל אחד מהם ,הוא אמר ככה והיא אמרה ככה ואת מי מבינם אנחנו צריכים לאהוב או לשנוא, ככה גם הסרט נעלמת בנוי , כל כך הרבה מניפולציות והאנשים אוכלים כל מה שמאכילים אותם, את הגבר בסרט מגלם בן אפלק שהוא שחקן אהוב עלי במיוחד ובאמת הופעתו מאד משכנעת , יתר השחקנים קצת פחות טובים אולי העורך דין שלו עושה תפקיד גם טוב אבל לא כמו בן.הסרט הזכיר לי סרט עם סיפור קצת דומה שראיתי לפני שנים בשם כחום הגוף גם עם איזה חננה שמתאהב באשה פסיכוטית שעושה לו חיים מאד קשים כמו בסרט נעלמת אבל בסרט כחום הגוף שיחקה קת'לין טרנר את תפקיד האשה ואין מה להשוות את הרמה של המשחק שלה לזו שבנעלמת , אני אוהבת את קת'לין טרנר יש לה קול נמוך מפתה והיא בדיוק התאימה לתפקיד.
סדרה שקצת דומה לסרט שראיתי נקראית "הרומן" והיא נכתבה על ידי חגי לוי ושרה טרים חגי לוי כתב את בטיפול אם מישהו ראה ויש משהו קצת בהרומן מהתרבות הישראלית וזו החפירה האינסופית בחיי הזוגיות והוא עשה ככה והיא עשתה ככה ואז הגבר בוגד באשתו ויש לו גם 4 ילדים עם איזה מלצרית בעיירת נופש שלוש שעות מניו יורק שבקיץ מגיעים אליה כל העשירים והמקומיים משרתים אותם וזוהי מעין ביקורת פנימית האם יכולה לצמוח זוגיות ממי שמגיע מהמעמד העליון ואחת שמשרתת אותו הסדרה מחולקת לשני חלקים כאשר בחלק אחד הסיפור מגיע מנקודת הראות של הגבר נח , הצד השני של הסיפור הוא של האשה אליסון והכל מסופר לבלש שחוקר תאונה או שמא היה זה רצח , גם פה כמו בנעלמת יש מניפולציות מצד הגבר והאשה כשהם מספרים את סיפורם לבלש ומחר אני אראה את הפרק האחרון ויש לי הרגשה שזה בכלל לא יהיה כמו שחשבתי והאשה היא גם כלבה לא קטנה אבל נחיה ונראה.
המענין בסדרה הרומן הוא ששני השחקנים הראשיים הם בריטים בכלל ועוד יותר מענין בשני הסיפורים הן של הסרט והן של הסדרה הוא שאין שמה בכלל שחורים או היספנים או אסיאתים כולם לבנים שחיים במעין בועה שקיימת רק בראש של אלו שכתבו את הסרט/סדרה. יש שחורים בעצם בסדרה הבלש הוא שחור אבל הוא לא חלק מהמילייה החברתי ובסרט העורך דין של הבעל הוא גם שחור, אבל שוב , הוא לא חלק מהחיים החברתיים של הזוג הפלצני, מה שמאד משותף לשני הסיפורים הן בסרט והן בסדרה הוא מה שאומרים Whudunit ולשחקן בסרט בן אפלק ,קוראים ניק דאן יענו DONE אני חושבת שזה לא במקרה.

 

[noaronen1]

כן... הילדים שוב פעם בחופש בשבועיים הקרובים

ואנחנו ב- staycation והאמת שקצת מבאס כאן. אין המון מה לעשות. נזכרתי שקיבלתי מתנה מנוי חינם למוזיאון האומנות ואולי אני אגרור אותם איתי.
נעשה מאד קשה למצוא פעילות ששלושתם מסכימים עליה והרבה פעמים יציאה מהבית איתם הופכת לסיוט. מישהו רב עם מישהי, מישהו מפסיד בבאולינג ומתחיל לבכות, כל הזמן דרמות. ממש לא בא לי לקחת אותם לשום מקום. מחר אני עושה ניסיון ואם שוב פעם יהיה disaster אנחנו נבלה בתוככי הבית ושיטפסו על הקירות! נשחק משחקי קופסא ונשתה שוקו. זהו!
שבוע שעבר היה עמוס במסיבות. מסיבת העוגיות, אחריה מסיבה שבעלי ארגן לעובדים במשרד שלו ונשותיהם, היתה מסיבת חילופי המתנות שהיתה ממש כייפית ולמדתי על מקום חדש (שבו התקיימה המסיבה) ומאד אהבתי את המקום, חנוכה עם חברים אצלנו בבית - היה ממש ממש נחמד ועוד מסיבת חנוכה שהוזמנו אליה.
הרע היתה מסיבת החנוכה שהלכנו אליה אתמול. פגשתי בחורה מקסימה שהזמינה את המשפחה שלנו להצטרף למסיבת BBQ & Latkes. היא אמרה שהיא מזמינה קייטרינג שמכין BBQ והיא מכינה את הלביבות המפורסמות שלה. בסופו של דבר היו שם 30 אנשים רובם הורים לילדים בני 2-5, רק לי ילדים בני 6, 10 ו- 12. הגדולים שלי עמדו לידנו ולא הפסיקו להתלונן. בעלי ואני שתינו הרבה יין שהתלונות יהיו פחות כואבות באוזן ואחרי 45 דקות התייאשנו הוצאנו את מכשירי האייפון ומסרנו אותם לשני הגדולים (הקטן שיחק) והלכנו למטבח לנסות להיות חברותיים בכל כוחותינו.
הלא נורא - הריח של השמן - היה יום לא קר, פתחתי את כל דלתות הבית ושכסיימתי לטגן כעבור שעה הבית לא הסריח כמו בדרך כלל. הקלה!
&nbsp

 

[Sinophile]

ספרי לי על זה...

אצלי לא מפסיקים לריב. פשוט לא מפסיקים.
אני אובדת עצות.
כל יציאה הופכת לסיוט ולא בא לעשות איתם שום דבר!
אבל אם נשארים בבית הרי שגם שם הם רבים ואנחנו כולם מתבאסים... (במידה ולא נתתי להם לשקוע בטאבלטים/מחשב שלהם כל היום כלומר חוסר אינטראקציה).
מלכוד מבאס ביותר. תקופה לא פשוטה...

 

[noaronen1]

איזה כיף שיש מישהי שמבינה לליבי

לרוב החברות שלי יש ילדים יותר קטנים.
כן... לפעמים יש לי הרגשה שהם עושים פרובקציות כדי שאני אתייאש ואשלח אותם למסכים - אבל אני בוחרת לתת להם להשתעמם עד שהם מוצאים מה לעשות. הפסקתי אפילו להציע להם רעיונות. נותנת להם להתבשל עם השיעמום. אני חושבת שהמסכים לוקחים את הדמיון. בשבוע שעבר מתוך שעמום כרוני הגדול הציע לקטן שהם יבנו את משאית מכבי האש שהקטן קיבל מחברים לחנוכה. הם התיישבו והתחילו (בעיקר הגדול השתלט) להכין, אז הגדול היה צריך ללכת להאכיל את החתולה של השכנים. ישבתי עם הקטן ולימדתי אותו איך מרכיבים את החלקים לבד בלי עזרתי בהתאם להוראות ומאז הוא עסוק בלגו. ואתמול הבעל הכריח את הילדים להישאר בחוץ עד ארוחת הצהריים. הם עמדו משועממים חצי שעה ואז הגדול המציא משחק והוא והקטן אפילו לא רצו להיכנס הביתה (למרות הרעב שזה דבר ממש נדיר). כנראה שלפעמים אנחנו צריכים להיות קצת "רעים"...

 

[mumfor4]

ממש מבינה לליבך .

אם בהתחלה רק המתבגרת התנדבה להישאר בבית , היום גם בן ה10 משתעמם ואנחנו החלטנו שאנחנו לא מכריחים .
עוד לא המציאו רכב מספיק גדול למניעת ויכוחים לילדים שלי . למרות שקבענו מקומות קבועים עדיין הם מנסים להתמרד נגד הגזירות שלנו .

אז אם הם רוצים להישאר בבית - בעייה שלהם , שיישארו בבית יראו טלויזיה , יהיו במחשב וישחקו באקס בוקס , אנחנו תמיד נותנים להם מטלות כדי שיתחרטו ויבואו ,
למשל : אם אתם נשארים בבית , תדאגו לסדר את המטבח , להוציא את הזהל ולסדר את החדרים שלכם , לא תמיד זה עוזר אבל לפחות אם הם נשארים הבית מסודר

אנחנו מרגישים כמו זוג שהתחתן מאוד מאוחר והולכים לכול מקום עם התאומים בני ה5 שלנו .
(כול עוד לא חושבים שאנחנו סבא וסבתא שלהם אנחנו עדיין במצב טוב . )
לפעמים לוקח לנו שעות לשכנע אותם לצאת מהבית ואז אנחנו שואלים את עצמנו למה ???? האם אנחנו מזוכיסטים ?
חשוב ללמוד על גילאי הילדים במקום שהוזמנו אליו , לפני שיוצאים מהבית , אחרת זה באמת הופך לסיוט מתמשך -ואנחנו מבטיחים לעצמנו ש"לא עוד" ... עד הפעם הבאה .
בקיצור , אם זה מנחם אותך , אתם לא לבד .